שכטר ומשומר - סיפור אגדה / טור

יש סיפורים שנכתבים מראש. סיפור הרדיוס, למשל, עשה הרבה בלגן, אבל היה ברור שבסוף ישחקו במושבה. דוגמה נוספת: איתי שכטר, שאחרי שנת חושך בחיפה כולם הרגישו שיבקיע נגד האקסית. אבל בניגוד לקשקשת הרדיוס המוגזמת שכטר הוא סיפור עצום, אחד מסיפורי השנה בכדורגל הישראלי.

בחיפה שכטר היה סמל לחולשה ולאנמיות, ואילו בבית"ר הוא נתפס תוך חודש ככוכב עוצמתי, שאתמול, אחרי עוד מהלך טוב שלו, הביא לרעד ביציע של שירת "הבאנו שכטר עליכם". בארבעה משחקים בצהוב שכטר הבקיע את אותה כמות שהייתה לו בשנה בירוק. הוא זה שרץ לקהל לפני שריקת הפתיחה עם ידיים באוויר. הוא זה שפירק אתמול את ה"לשעבר" שלו.

שכטר כבש בעצמו את הראשון, אבל לא נעצר פה. בשער השני מסירת רוחב נפלאה שלו מצאה את קלאודמיר פריירה שבישל. בשער השלישי כדור שחילץ שכטר ממארק ואליינטה הגיע לדן איינבינדר שכבש. בית"ר לא תזכה באליפות, כמובן, וגם הודחה כבר מהגביע. ועדיין שכטר, לפחות כרגע, הוא אחד הסיפורים המרגשים, המוזרים, היפים והמעניינים של השנה.

שכטר לא היה לבד, כמובן. חסוס רואדה נתן הגנה אדירה ומנע מכל כדור של מכבי חיפה להתקרב לבוריס קליימן; עומר אצילי דחף את הכדור במהירות קדימה מבלי להיכנס עם הראש בקיר (בניגוד לאלירן עטר ולחן עזרא); דוד קלטינס, למרות כמה איבודים לא אופייניים במחצית הראשונה, הראה שוב במחצית השנייה איזה כשרון גדול הוא; גם איינבינדר, שחגג יום הולדת עם שער, היה מצוין. אבל מי שניצח על החגיגה היה פריירה. הברזילאי היה בירידה קלה בתקופה האחרונה ואתמול הראה שוב ושוב כמה קל לרמוס את הקישור הרך של חיפה כשאתה מפגין קצת אגרסיביות.

איתי שכטר בטירוף(צילום: עוז מועלם)

אז למרות האיום המקורי של אלי טביב, הרבה שחקנים של בית"ר הגיעו למשחק, אבל בחיפה היו כמה כאלה שזכרו את איום ההזדהות של יעקב שחר לכך שהקבוצה שלו לא תופיע והם אכן לא הופיעו במושבה. לודוביק אוברניאק היה פשוט מזעזע ונראה מנותק מכל השחקנים האחרים. גילי ורמוט, שיש להניח שקינא מאוד בחבר שכטר, לא הורגש, והדבר צרם עוד יותר כשעבר לשחק במרכז הקישור ההתקפי במחצית השנייה. כמה פעמים ראיתם את השחקנים היצירתיים של חיפה מוסרים כדור חכם לתוך הרחבה? כמה פעמים ראיתם את גלינור פלט נוגע בכדור קרוב לשער? מעט. ממש מעט.

ויש עוד שחקן שצריך לציין וקוראים לו אייל משומר, שאחרי הקפאה של יותר משלושה חודשים חזר להרכב, לא ברור למה. בשער הראשון שכטר נגח מעליו. בשני, משומר לא סגר את ניקיטה רוקאביציה מספיק טוב. זה היה המשחק הראשון של משומר בהרכב בשנת 2016, אחרי שבשנה הקודמת חיפה ניצחה ב־2 משחקים בלבד מ־12 שפתח בהם. חומר למחשבה.

אייל משומר. לא בעניינים(צילום: אורן אהרוני)

המשחק הזה הוא בעצם סיפורה של מכבי חיפה. השחקן שחיפה ויתרה עליו ועוד משלמת חלק משכרו, זה שהפך ללעג ביציעי סמי עופר, חוגג עליה ומעורב באופן מהותי בכל אחד משלושת השערים שספגה. מהצד האחר, השחקן שניסתה להיפטר ממנו ללא הצלחה, וחזר לסגל אחרי תקופה ארוכה רק בגלל שלא היו קונים, נופל לרגליו של שכטר. זה, כאמור, סיפורה של חיפה בשנים האחרונות. עוד סיפור שכותב את עצמו מראש.