בנה נמסר לאימוץ בניגוד לרצונה, ועד היום היא מחפשת אותו

לפני 38 שנים אולצה רחל אורנשטיין למסור את בנה לאימוץ כשהיה בן שלושה ימים בלבד. "אין לילה שאני לא חושבת על הילד שנלקח ממני", היא מספרת בקול חנוק

"אנחנו חוגגים לו מדי שנה יומולדת, ומחכים לרגע שבו תיפתח הדלת ובפתח יעמוד גבר צעיר שיגיד 'אמא אני כאן'". רחל אורנשטיין (צילום: עדי אדר)
"אנחנו חוגגים לו מדי שנה יומולדת, ומחכים לרגע שבו תיפתח הדלת ובפתח יעמוד גבר צעיר שיגיד 'אמא אני כאן'". רחל אורנשטיין (צילום: עדי אדר)

"שלושה ימים חקוקים בלבי ויישארו שם לנצח. זה קרה אחרי שילדתי את בני הבכור, תינוק מהמם, ואני ילדה בת 18 וקצת שהפכה לאמא. לא יכולתי להפסיק להסתכל עליו, הייתי מהופנטת. הינקתי, חיתלתי, התאהבתי בו מהרגע הראשון.

 

"כשעמדנו לעזוב את בית החולים הגיע אליי בעלי לשעבר, איש שמאוד חששתי ממנו, והודיע שהוא מתכוון למסור את התינוק לאימוץ. שאלתי 'למה אתה עושה לי את זה'? והוא אמר שאם לא אוותר על הילד הוא כבר ידאג להעלים אותו. הוא רצה שאהיה רק שלו, ולא הסכים לחלוק את האהבה שלי עם מישהו אחר. פחדתי ממנו נורא, הבנתי שעדיף שהילד יחיה מאשר שיישאר איתי ויקרה לו משהו.

 

"את מי שהיה בעלי הכרתי כשהייתי בת 17.5 והוא היה בן 25. נפגשנו באחד מימי החופש הגדול. כעבור שבוע הוא הגיע לאסוף אותי מביתי ביבנה עם רכב ספורט מסוג מוסטנג, וזה קסם לי. הוא הרעיף עליי מתנות, אמר שהוא אוהב אותי, סחרר את ראשי. חודש אחרי, הודעתי להוריי שאני מתחתנת. אני בת שמינית במשפחה חמה עם 11 ילדים, הוריי לא האמינו למשמע אוזניהם. אחיי ואמי הגיעו לחתונה ואבי, שהייתי בתו האהובה, לא יכול היה לשאת את הכאב ובחר שלא להגיע.

 

"חודש אחרי החתונה התגלה פרצופו האמיתי של בעלי. הוא היה קנאי אובססיבי, חשד בכל אדם שהעזתי לדבר איתו ובודד אותי מהעולם. הוריי לא ידעו היכן אני גרה. מהר מאוד הבנתי שנפלתי בפח.

 

"את ההיריון גיליתי במקרה, הלכנו יחד לבנק ושם התעלפתי. כשפינו אותי לבית החולים גילו שאני בחודש חמישי. בשנת 1977 ילדתי את בני בבית היולדות בכפר סבא, וכעבור שלושה ימים הוא נמסר לאימוץ. נכנסתי לדיכאון, לא רציתי לאכול או לשתות. לא היה עוד טעם לחיי. באחד הימים התפתח ביני לבין בעלי ריב גדול. הגיעו מים עד נפש, השתוללתי, שברתי את כל הבית. הוא הזמין משטרה ומגן דוד אדום וטען שאני לא שפויה. אושפזתי בבית חולים גהה לחולי נפש, שם שהיתי כחודש וחצי. אף אחד מהמשפחה לא ידע איפה אני, כי הייתי במחלקה סגורה. ואז, בערב כיפור, הגיע בחור לבקר קרוב משפחה שהיה מאושפז שם, ודרכו יצרתי קשר עם הוריי. במוצאי יום כיפור הגיע אחד מאחיי לבית החולים. הוא הקים מהומה כדי שייתנו לו להיכנס. הוא חיבק אותי חזק ושנינו לא יכולנו להפסיק לבכות.

 

"למחרת כל המשפחה הגיעה אליי, הם פנו למנהל בית החולים, והפסיכיאטר שבדק את מצבי החליט לשחרר אותי. אחרי שנה וחצי של עינויים חזרתי לבית של אמא ואבא. התחלתי להתאושש לאט לאט מהטראומה.

 

"לימים, קרוב משפחה שניהל מסעדה בגדרה הציע להוריי שאבוא לשם כדי שאראה אנשים. באחד הימים הגיע בחור צעיר לאכול. ברגע שהוא נכנס אמרתי לבן הדודה שלי 'האיש הזה יהיה בעלי'. התברר שהוא חבר של אחי ובעבר אחי רצה להכיר לי אותו ואני סירבתי. שנה אחרי שנפגשנו עברנו לגור יחד. הוא היה חייל צעיר, ואני גדולה ממנו בשנתיים. כעבור עשר שנים התחתנו. בעלי לשעבר נפטר בינתיים. כבר לא חששתי ממנו, אבל רווח לי.

 

"38 שנים חלפו מהלידה. למזלי עליתי על המסלול הנכון של החיים ויש לי בעל מקסים, אבל הטראומה גרמה לכך שכל היריון שלי הסתיים בהפלה. שנים עד שהצלחתי ללדת את שתי בנותיי בעזרת הפריות מבחנה. היום אני סבתא לשני נכדים, והחיים לכאורה מאירים לי פנים. אני מפעילה גמ"ח ומשתדלת לתרום לכל מי שאפשר, מנסה לתת מעצמי ולמלא אנשים אחרים בשמחה. ועדיין, אין לילה שאני לא חושבת על הילד שנלקח ממני. כל השנים חיפשתי אותו בכל מקום שאליו הלכתי. שלחתי לשירות למען הילד מכתבים ובהם סיפרתי עד כמה אמא אוהבת אותו, כמה הוא חסר לי וכמה אני מחכה לראותו. יחד עם בעלי ובנותיי, שמכירים היטב את הסיפור, אנחנו חוגגים לו מדי שנה יום הולדת, וכולנו מחכים לרגע שבו תיפתח הדלת ובפתח יעמוד גבר צעיר שיגיד 'אמא, אני כאן'".

 

שורה תחתונה:

"ילדי האהוב, אמא מחכה לך. אם אתה קורא את הדברים צור קשר ונפצה על השנים האבודות".

 

_________________________________________________

 

 

מה הסיפור שלכם?

 

אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו- צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: sipur@laisha.co.il

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד