"מתגעגעת ואוהבת", המכתב של דפנה שנרצחה הפך לצוואה לבנה

"אימא, אני אתגעגע לזה שתקראי לי פילפילון בני היקר, שתעזבי הכול רק בשביל לחבק אותי כל פעם שאני חוזר מהישיבה. לשיחות איתך עד השעות הקטנות של הלילה. גם לתוכחות שהיית מוכיחה אותי ולכל שאר הדברים הקטנים שעשינו יחד". עקיבא מאיר, בן 15, בנה של דפנה מאיר ספד לה אמש (יום ג') בירושלים באירוע לציון 30 ימים להירצחה בפתח ביתה בעתניאל על ידי מחבל פלסטיני.

בקול חנוק מבכי הוא אמר לקהל הרב: "איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה? אימא יקרה ואהובה, איך אני מדבר עלייך בלשון עבר, זה לא חלק מבדיחה. אני בטח הוזה, אבל כשחושבים על זה, תמיד קראת לעצמך זקנה, ואחרי כל זה אני מבין כמה צדקת. בניסיון חיים, בחוכמה, באינספור מעשים ובכל מה שעברת בילדותך. אימא, כל הווייתך הייתה אמת, גם כשזה לא נוח, וגם כשכן. לא התביישת להסכים עם זה שאת האימא מספר אחת בגלקסיה. אימא, עצוב לי שהילדים שלי לא יזכו להכיר אותך ושלא תוכלי לפנק את נכדייך ולהעניק גם להם אהבה, כמו שהענקת לכולנו".

עקיבא הבן לצד אביו(צילום: אוהד צויגנברג)

עקיבא מאיר סופד לאמו דפנה(צילום: אוהד צויגנברג)

דפנה מאיר ז"ל

"אימא, כתבת לי לפני כמה חודשים משהו. אז חשבתי שזה מכתב קצר ומיוחד, היום אני מבין שזו צוואתך האחת והיחידה. 'לעקיבא המתוק שלנו, כל יום שעובר מצמיח אותך יותר ויותר. אתה גדל בקומתך הפיזית והרוחנית גם יחד. התוצאות ניכרות לעין. בהבזקים הקצרים שבהם יוצא לי לראות אותך. אני מתגעגעת אליך מאוד, ועם זאת אני שמחה בשבילך שאתה לומד במקום שעושה לך כל כך טוב. אני מאחלת לך שהשמחה והנחת תהיינה תמיד מרכז חייך. עוד אאחל לך שתצליח במעשיך, ותראה בכל דבר סוג של הצלחה. גם כאשר במספרים נראה לכאורה ככישלון. כששמחים אין כישלונות. עוד אאחל לך שתתחזק באמונתך בבורא עולם, החותך חיים לכל חי. ממנו תשאב כוח לכל מה שתצטרך ותתלה בהשם את רצונותיך ותפילותיך. אני אוהבת אותך עד בלי די. מאימא דפנה'".

לאחר שהקריא את המכתב בחר הבן להודות לאלוהים: "ועכשיו, כשהכול כבר נגדע ואני עומד מולו, עומד ושותק. עומד מול האינסוף, יודע שהוא עשה את זה כמו שהוא עשה את הכול, ורואה פתאום את התמונה קצת יותר גדולה. גדולה ממני, גדולה מכולנו. ריבונו של עולם, מילה אחת יש לי להגיד לך, אחת בלבד. תודה. למרות הקושי. תודה על 15 שנים וחצי של אור, תודה שהיית איתי ברגעים הכי קשים, ושתהיה איתי ברגעים עוד יותר קשים. וגם על כל שאר הנסים שעשית עמי. תודה. נתת, לקחת, יהי שמך מבורך".

אף עין לא נשארה יבשה(צילום: אוהד צויגנברג)

האירוע התקיים באולם ז'ראר בכר בירושלים. דפנה, שעבדה כאחות בבית החולים סורוקה, שבתה את לבם של אלפים שלא הכירו אותה בגלל יכולת כתיבה יוצאת דופן. תחת הכותרת ''נגיעה של אור'' התנוססה תמונתה על הבמה. אחד-אחד עלו מכריה וחבריה וסיפרו על אישה מצחיקה, דעתנית, עקרונית, ידענית ובעלת חוש הומור.

תמר ורדי, חילונית מרחובות שהייתה חברה של דפנה, אמרה: "הייתי יחד איתה בקבוצת הכשרה למודעות לפוריות. היא מאוד פלפל, חריפה, פורצת דרך, לא מפחדת משום דבר, תמיד אומרת את מה שהיא חושבת, דעתנית מאוד, אחת שבא לך להיות חברה שלה".

יהודה גליק, שמתגורר בעתניאל והכיר את דפנה שנים רבות, אמר: ''מדובר באירוע לאישה מיוחדת. דפנה הקרינה פתיחות יוצאת דופן. היא נגעה בהמון אנשים, ואנשים פנו אליה. מאז שנהרגה הולכת ומתעצמת דמותה". לדבריו, ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר לבעלה של דפנה שהוא מתנצל על כך שלא יוכל להגיע לאירוע.

סיון קראוס, חברה קרובה של דפנה, אמרה: ''אם היא הייתה רואה שכל כך הרבה אנשים באו בשבילה היא הייתה אומרת - מגיע לי". שלום וינה באגד, זוג בני 77, לא הכירו את דפנה באופן אישי, ולמרות זאת בחרו לבוא לטקס. "הרגשנו שהיא מלח הארץ", אמר שלום. "היא אישה מיוחדת והיה קשה לנו להישאר בבית, אז באנו".

אל האירוע הגיע גם מזכ"ל שלום עכשיו יריב אופנהיימר, שהוזמן על ידי בעלה של דפנה. ''האישה הזו היא אישה מיוחדת, באמת מיוחדת", אמר. "ההזמנה לבוא לכאן איננה הזמנה שגרתית ומצריכה אומץ רב, כנות ובעיקר לב רחב. כל אלו היו לדפנה בשפע ואנחנו ממשיכים את המורשת של דפנה. חילוקי הדעות הם לא רק פוליטיים. הם מהותיים ונוגעים בערכים הבסיסיים של כל אחד מאיתנו. אנחנו לא חייבים להסכים. אנחנו חייבים לאפשר שיחה פתוחה ומקום להתדיין. בשכול אין ימין ושמאל".

ליהי לפיד, רעייתו של ח"כ יאיר לפיד, נשאה דברים על הבמה וסיפרה על חברה שלא הכירה. ''אני מנסה לחשוב מה הסיכוי שהייתה לנו היכרות אם לא הרצח הזה", אמרה. "אני רוצה להאמין שכן. כי בכל זאת אנחנו מדינה כל כך קטנה. הייתי משכנעת אותה לכתוב ספר".