השאלה של אסי עזר, חבר קרוב ויוצר הסדרה "להיות איתה", שרותם משחקת בה:
היי, חיים שלי, קודם כל דעי לך, אם עדיין לא הבנת, שאני שרוף עלייך ועל הצורה שלך. אני אוהב אותך יותר ממה שגל גדות, יעל גולדמן וליקי המאמנת אוהבות אותך יחד. מפתיע, לא? ועכשיו הנה השאלה שלי: אם היו מבקשים ממך לעשות את השער הזה בלי איפור ובלי פוטושופ, רק את נטורל, בקלוז־אפ, מביטה למצלמה ולקוראים בעיניים – היית מסכימה? ברור לי שהתשובה היא לא, ומכאן השאלה האמיתית: למה? מה את חושבת שהם יראו?
"היי, חיים שלי, אני שרופה עליך בחזרה ואתה טועה, ברור שהייתי מסכימה. אני מציעה לך להסתכל בארכיון השערים שלי ולראות שדווקא עשיתי כבר פעם שער כזה שצילם דודי חסון. פוטושופ לא מאוד חשוב לי ולא משתמשים בו אצלי להצרת היקפים, אם כבר אז להפך. פוטושופ נועד מבחינתי ליישר קצת, ליצור סימטריה מדויקת יותר, להחליק את העור אם יש חצ'קון, אבל אני לא מהבחורות שנתלות על הפוטושופ ולפעמים שולחים לי לאישור תמונות ואני מבקשת לעדן את הפוטושופ, כי זה כבר מוגזם.
"אני יודעת למה אסי שואל את זה, כי אני איתו בצילומים כל היום והוא מכיר את כל הקטנות שמפריעות לי. אני אומרת לו: 'אתה רואה? זה קמט חדש', או: 'הנה נפילה שלא הייתה לי'. כן, ברור לי שיש שינויים עם הגיל, ואני כבר בת 32, אבל אני עדיין מופיעה לצילומים בלי לחשוש שיראו את מי שאני. צילומי השער הזה, אגב, הם כמעט ללא איפור, ללא מסקרה וללא סומק, ואני יכולה לומר שהשערים שלי ב־GOstyle היו תמיד השערים האהובים עליי לאורך השנים".
השאלה של יעל גולדמן, חברה טובה:
מה הגילטי פלז'ר שלך? אני מעוניינת שתספרי לקוראים על התפוצ'יפס, הבמבה והביסלי שאת תוקעת!
"יעל מתקילה אותי פה, כי לא משנה מה אגיד, זה ייצא לא אמין. אבל כל מי שמכיר אותי באמת יודע שהגילטי פלז'ר שלי הם אינסוף החטיפים שאני אוכלת כל יום. בגלל שאנשים יודעים שאני אוכלת אוכל טבעוני, הם חושבים שאני אוכלת מאוד בריא, אבל האמת היא שאני אוכלת כמויות ג'אנק אינסופיות. בימי צילום זה ברגיל. ידוע שאין מצב שאין לרותם במבה ושוקולד על הסט ושמסיימים את היום עם פיצה טבעונית.
"חברות שלי שבאות אליי הביתה יודעות שלי יש את ארון הממתקים הכי שווה, והוא לא מיועד לילדות. אריאל בעלי יכול להעיד שבהרבה לילות הוא נשלח לפיצוצייה להביא לי ממתקים. אני תמיד אומרת שאריאל בכלל לא הרגיש שאני בהריון, כי גם ברגיל הוא נשלח באמצע הלילה להביא לי תפוצ'יפס".
השאלה של אריאל רוטר, בעלה של רותם:
השאלה שלי מגיעה במספר חלקים: א. עם יד על הלב, מתי נעשה עוד ילד? ב. האם אנחנו רוצים בן או בת? ג. האם אני יכול לקבל פטור מהחתלות עם קקי?
"נראה לי ששנינו מבינים שכדאי שנעשה עוד ילד בקרוב, כי אחר כך נצא מהקושי ואז יהיה יותר קשה לחזור לזה. מצד שני, אני לאט לאט מבינה שלמרות כל מה שאומרים על כך שילדים רואים אמא קרייריסטית זה מועיל להם כדוגמה אישית, בעבודה תובענית כמו שלי אני לא יודעת איך עושים את זה. זה באמת באסה להגיד את זה, אבל זה שיקול מבחינתי, כי איפה אני אדחף עוד תינוק קטן בכל המירוץ המטורף הזה.
"כמובן שעל הכתף השנייה שלי יושב המלאך שאומר לי: 'עבודה זו עבודה ומה זה לעומת עוד ילד שבא לעולם'. אני חושבת שבא לי שבילד השלישי אני אוכל לומר: 'שיילך הכל לעזאזל, אני עושה עכשיו שנה־שנה וחצי פוס על העולם ונהנית מהילד', מה שלא עשיתי עם שתי הראשונות. כרגע אני עוד לא שם, אז אני מצטערת, אבל אין לי תשובה בשבילך על חלק א'.
"לגבי ב', זה באמת לא משנה לי. בן יהיה מגניב כי זה קטע אחר שעוד לא היה לי, אבל מצד שני אם היו מציעים לי משפחה עם שלוש בנות הייתי חותמת על זה עכשיו! אני בקטע של כוח נשי ולצרף עוד אחת לחבורה נראה לי מעולה. ולגבי ג': לא! ממש לא, שכח מזה!".
השאלה של מיה דגן, חברה טובה:
על פניו את נורא קשה להשגה. לא קל לכבוש את לִבך, למרות שמי שמכיר אותך יודע שההפך הוא הנכון. אז מה לדעתך מאפיין את האנשים סביבך? איך נכנסים ללב שלך?
"זה קצת יומרני להגיד, אבל הקו המאחד של כל האנשים סביבי הוא שלכולם יש לב טוב. בן אדם טוב עם כוונות טובות כובש את לִבי, וזה נכון לגבי כל החברות שלי ובטח שלגבי אריאל, שזו תכונה מאוד בולטת אצלו. זה נכון מה שמיה אומרת, באמת נדמה שאני קשה להשגה, אבל ברגע שנכנסים לי ללב קשה מאוד לצאת משם.
"גם הומור זה משהו שמאוד מושך אותי אצל אנשים, אבל אני לא יכולה להגיד שזה משהו שמאפיין את כל החברים שלי. לאחרונה מעירים לי שאני צוחקת מלא, אז נראה לי שזה קשור לחברים שלי, כי עם רובם הגדול אני צוחקת המון. מיה היא באמת אחת הנשים הכי מצחיקות שיש. תמיד כיף להיות איתה, בכל סיטואציה. היא תמיד באה טוב".
השאלה של טל, אחותה הגדולה של רותם, פסיכולוגית:
מה את הכי אוהבת בעשייה שלך?
"לפני שנה היה ברור לי שאני הכי אוהבת לשחק, שזה הכי מאתגר ונכון לי. אבל השנה, בגלל ש'הכוכב הבא' נכנס לי לחיים, הבנתי דברים אחרים. כשאת מצלמת סדרה יש כל כך הרבה הכנה לפני: שיעורי משחק, חזרות ולמידת טקסטים והבנה של המהלך הדרמטי של הדמות – זה המון עבודה. לעומת זאת, כשאני מגיעה ליום של הנחיה זה קצת יום חופש בשבילי. זה אמנם יום ארוך, אבל אתה פשוט צריך להיות מי שאתה. ב'כוכב' שום דבר לא מתוסרט וזה נורא כיף ונותן קונטרה והפוגה מכל העבודה הקשה של המשחק. אז היום אני אוהבת שיש לי גם מזה וגם מזה, כי הם מאזנים אחד את השני".
השאלה של עדי כהן, חברת ילדות שישבה בשולחן לצידה מכיתה ג' ולאורך היסודי, התיכון והמכללה:
תגידי רותם, יש משהו בחיים האישיים שלך שאת מצטערת עליו?
"הדבר היחידי שאני מצטערת עליו זה ההחלטות שקיבלתי לגבי השירות הצבאי שלי. כשהתגייסתי לא ממש הייתי בראש לצבא. שלושה ימים לפני הגיוס חזרתי מגואה, לשם נסעתי לבד בגיל 17 וחצי למרות מחאות ההורים שלי. חוץ מזה היה לי חבר שהייתי איתו כבר ארבע שנים ורציתי מאוד להיות קרובה אליו. בגלל ששיחקתי כדורעף עשו לי מבחנים לפני הגיוס והייתי מיועדת לקורס מד"סניקיות.
"במהלך הקורס אמרו לי שאשרת רחוק מהבית ואצא פעם בשבועיים לשבת, ואני החלטתי לחתום ויתור על הקורס. בחורה שחותמת ויתור לא זכאית לעוד קורס, ולכן הציבו אותי כפקידה בקריה. ככה ביליתי שנתיים מהחיים שלי, והיה לי את השירות הכי סיוטי. הרגשתי שאני בן אדם מבוזבז ואומלל. לא מימשתי את עצמי בשום צורה. עד היום, בכל פעם שמזדמן לי לדבר עם חיילים וחיילות לפני גיוס, אני ממליצה להם לעשות משהו משמעותי, כי ההרגשה הזו, שאתה מבוזבז, היא איומה".
השאלה של ליאורה ואבי סלע, ההורים של רותם:
מה מיוחד במשפחה שלנו לעומת משפחות אחרות? אילו דברים היית רוצה לקחת מהמשפחה שלנו למשפחה שלך?
"נראה לי שהדבר הכי מיוחד אצלנו במשפחה זה שאפשר לדבר על הכל. אין שום נושא שאי אפשר לפתוח אותו, ללעוס אותו מכל הכיוונים ולצחוק עליו. ההורים שלי יודעים עליי הכל, ולאורך כל שנות הבגרות שלי תמיד ידעו עליי הכל. אני לא מכירה הרבה בתים שהישירות והכנות בהם מגיעות לכאלה רמות. לדעתי, בהתחלה זה היה קצת מוזר לאריאל. אין אצלנו כמעט דיסטנס בין הורה לילד. אם יש לי ביקורת, אני יכולה לבקר, ואם אמא שלי ואני צוחקות, אז אני צוחקת עליה והיא עליי. אין איזו יראת כבוד. אני חושבת שכבוד כזה מנטרל את היכולת להגיד הכל אחד לשני.
"ההורים שלי עשו שילוב נכון של חוקים מאוד ברורים בבית - זה היה אפילו בית נוקשה יחסית מבחינת חוקים – עם הרגשה מאוד נוחה שאפשר לבוא ולדבר על הכל. אם הייתי עושה משהו רע, הם היו פוגשים אותי במטבח ושואלים אותי: 'מה את חושבת שמגיע לך בתור עונש?'. אני הייתי קובעת לעצמי את העונש, ובזה זה היה נגמר.
"יש עוד משהו שאני כבר רואה שאני לוקחת לבית שלי ולילדות שלי, וזה שתמיד מקבלים אותך בחום ואהבה. כשאנחנו באים לבקר אצלם בקיסריה, הם תמיד רצים אלינו לכניסה ומקבלים אותנו בחיבוקים ובנשיקות, וכשאנחנו עוזבים תמיד מלווים אותנו לדלת ונפרדים באהבה. זה נורא נעים, כי לא משנה באיזה מצב רוח נכנסת, אתה מיד מרגיש שהגעת למקום שבו נורא אוהבים אותך. גם אני נוהגת ככה עם הבנות".
השאלות של מירי פולק, חברה טובה. הכירו כשלמדו יחד לתואר במשפטים:
למה כשאנחנו נפגשות את מעדיפה לדבר עלינו ועל מה שקורה בחיים שלנו, במקום לספר לנו רכילויות מהשואו־ביז?
"קודם כל, מירי, אל תלכלכי, כי אני כן מספרת לפעמים רכילויות מהשואו־ביז. כשאני נפגשת עם חברות שלי מהבית אני מרגישה שגם ככה כל היום הן רואות אותי בכל מקום, בטלוויזיה ובעיתונים, ואני תמיד נורא צמאה לשמוע עליהן: מה קורה בעבודה, מה עם הבעל ומה עם הילדים. אני מרגישה שאני גם ככה כל כך חשופה, ושיותר חשוב להתעדכן קודם כל בהן. הן תמיד כעסו עליי שאני לא מספרת כלום, ואחר כך הן קוראות בעיתון שקיבלתי את הקמפיין הזה או את התפקיד הזה, אבל לדעתי הן התרגלו כבר לקבל את האינפורמציה הזו מהתקשורת".
עם מי מהקרדשיאנס היית רוצה לשבת לארוחת ערב?
"את רואה, זו בחורה שמכירה אותי באמת. שאלה טובה. נורא קשה לי לבחור, זו אולי השאלה הכי קשה ששאלו אותי. תכלס הייתי רוצה לשבת עם כולן, כי אי אפשר לבחור בין הקרדשיאנס. אבל אם אני חייבת, נראה לי שהכי פאן עם קלואי. קים קצת מלאה מדי בחשיבות עצמית בשבילי, קורטני רצינית מדי והילדות הן ילדות, הן עוד לא מעניינות אותי. קלואי הכי קלילה ונראה לי שנוכל לעשות
כיף ביחד".
