הסמרטפון ירשום: מכולת ראשונה בלי עובדים
רוברט אילייסון משבדיה לא מעסיק במכולת שלו אף אחד - בקושי את עצמו: הלקוחות פותחים את הדלת עם נגיעה במסך, בוחרים לעצמם מוצרים, סורקים את הברקוד בסמרטפון - ומקבלים חשבונית בסוף החודש. את הקופון הוא גוזר במינימום זמן לשני הצדדים. רק הזקנים מתקשים קצת עם הטכנולוגיה
אילייסון היה באותו לילה לבד בבית עם בנו והפיל את הצנצנת האחרונה של מזון התינוקות על הרצפה. הוא נאלץ לנסוע 20 דקות מהעיירה הקטנה ויקן שבדרום שבדיה כדי למצוא סופרמרקט שיהיה פתוח באותה השעה.
היום אילייסון, מומחה לטכנולוגיית מידע בן 39, מפעיל חנות שפועלת 24 שעות ביממה – וכלל אין בה קופאים. הלקוחות משתמשים פשוט בטלפונים הסלולריים שלהם כדי לפתוח את הדלת בעזרת העברת האצבע על מסך המגע – וסורקים את המוצרים שהם רוכשים. כל שהם צריכים לעשות הוא להירשם לשירות ולהוריד אפליקציה. הם מחויבים על הרכישות שלהם בחשבונית המונפקת אחת לחודש.
בחנות יש מוצרים בסיסיים כמו חלב, לחם, סוכר, מזון שימורים, חיתולים ומוצרים שהייתם מצפים למצוא בחנות מכולת קטנה. אין בה סיגריות או תרופות בגלל החשש שהדבר יגביר את הסיכון לגניבות. אלכוהול בכל מקרה אסור למכור בפיצוציות בשבדיה.
"המטרה שלי היא להפיץ את הרעיון הזה לעוד כפרים ועיירות קטנות", אומר אילייסון. "מדהים שאף אחד לא חשב על זה לפני כן". הוא מקווה שהעובדה שהוא אינו מעסיק צוות מוכרים חוסכת כסף, תסייע להחזיר את החנויות הקטנות לאזורי הפריפריה. בעשורים האחרונים חנויות שכאלה הוחלפו על-ידי סופרמרקטים גדולים יותר, ולעתים קרובות הם נמצאים במרחק של קילומטרים רבים.
אילייסון מקבל משלוחים לחנות ואוגר מוצרים על המדפים. לאחר מכן – הוא נותן ללקוחות לעשות את השאר. הוא התקין שש מצלמות אבטחה כדי להרתיע גנבים פוטנציאליים בחנות, שגודלה כ-45 מטר רבוע. אם דלת החנות נפתחת ליותר משמונה שניות או אם מישהו מנסה לפרוץ אותה – הוא מקבל התרעה על כך בהודעת טקסט.
"אני גר קרוב כך שאני תמיד יכול לרוץ לשם עם מוט ברזל", הוא צוחק. עם זאת, הוא מציין כי עד כה, מאז שהחנות נפתחה בינואר, הוא לא נאלץ לעשות זאת אפילו פעם אחת.
אתגר גדול יותר הוא להביא לחנות תושבים מבוגרים בעיירה שבה הוא גר, ויקן. חיים בה כ-4,200 תושבים. הסיבה לאתגר היא הצורך להתעסק עם הטכנולוגיה החדשה.
טובה נילסון, בן 75, מספר שכשהוא עבר עם משפחתו לעיירה ב-1976 היו בה הרבה יותר חנויות, כך שהוא מברך על פתיחת החנות החדשה של אילייסון, ואומר כי היא יכולה להיות נוחה לאנשים מבוגרים שחיים לבדם. "אבל האם הם יכולים להסתדר עם הטכנולוגיה הזו? אני לא יודע", הוא אומר. "לפעמים אני לא מבין אותה".
כעת אילייסון בוחן דרכים אחרות לאפשר את פתיחת הדלת באופן שלא יצריך שימוש באפליקציה. הוא שלל את האפשרות של זיהוי
על פי פנים או על פי טביעות אצבע, אבל הוא שוקל להתקין קורא כרטיסי אשראי כמו בסניפי בנק מסוימים. הוא שוקל גם להחזיק עובד אחד לכמה שעות ביום כדי לסייע לקוחות שאינם מסתדרים עם הטכנולוגיה המודרנית.
לקוחות אחרים, לעומת זאת, אוהבים מאוד את החנות שמתנהלת ללא נותני שירות. ריימונד ארבידסון, חברו של אילייסון, עשה שם את הקניות שלו בתוך פחות מדקה. "אין תורים", הוא אומר בחיוך. "אתה נכנס מהר ויוצא מהר. אהבתי".