שתף קטע נבחר

הגיע הזמן שנתייחס ברצינות למקצוע המאמן

אמנון רז, יו"ר איגוד המאמנים לשעבר, חושב שההכשרה של מאמנים בישראל היא ברמה טובה, אך בעיות רבות אחרות מונעות מאיתנו להתקדם בתחום. טור אישי

לפני הכל, חשוב לי להבהיר: הכשרת מדריכי ומאמני כדורגל בישראל איננה ברמה נמוכה. הסינון שנעשה כיום בקבלה לקורסים עומד בדרישות שנקבעו על ידי מינהל הספורט ותוכנית UEFA. מנהל הספורט אף מקפיד על ביצוע בקרה על העמידה בתקנים.

 

עם זאת, ישנן עדיין בעיות בנושא. אחת מהן היא המספר הגדול של המוסדות המאושרים להעביר את הקורסים שהופך את העניין לכלכלי. במציאות הזו המוסדות עושים הכול כדי לקבל את המועמדים אליהם. מועמד שאיננו מתקבל במוסד אחד, יצליח לבטח להתקבל למוסד אחר. הדבר יוצר הצפה של השוק – 300 מדריכים מסיימים מדי שנה את לימודיהם וחלקם לא מוצאים תעסוקה. המשכורות בשוק מוצף שכזה נמוכות והאיכות של ההתנהלות המקצועית נפגעת.

 

החוסר במתקנים לילדים פוגע במאמנים (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
החוסר במתקנים לילדים פוגע במאמנים(צילום: אורן אהרוני)

 

בנוסף, גם המדריכים הטובים אינם יכולים לבצע את עבודתם כנדרש בגלל שלל בעיות: חוסר מתקנים לאימון צעירים, הרצון לנצח במקום ללמד ולהביא לכדי הנאה, הפורמט של משחקי ליגה וגביע לילדים שאיננו קיים באירופה, התנהגות ההורים במשחקי הילדים וזיופי שחקנים במשחקי הליגה.

 

יחד עם זאת, אין זה נכון שבאירופה מאמני הדור הצעיר עוסקים באימון כמקצוע עיקרי. במדינות שונות כולל ספרד, מחלקות הנוער מעסיקות ברובן שניים-שלושה מאמנים בשכר מלא והיתר במשרה חלקית. ושלא תחשבו שהמשכורת שמקבלים שם מספיקה כדי לפרנס משפחה (יש לנו מאמין ישראלי בספרד שאפילו מדריך שם בקורס המאמנים, כך שאנחנו בהחלט בקיאים באופן ההתנהלות שם).

 

דבר אחד אני חייב לציין, הגיע הזמן שנתייחס ברצינות למקצוע כי אחרת לא נשיג תוצאות. המדינה צריכה להקים מתקנים בכל ישוב ולהציב תכנית פיתוח ברמה מקצועית עבור הילדים של למידה והנאה ולא של ניצחונות. ועוד שאלה, כיצד נתייחס ברצינות למקצוע כאשר תחום האימון בכלל אינו מוכר כמקצוע? בקרה תקציבית בארץ כידוע פועלת רק בליגות המקצועניות.

 

דראפיץ'. דוגמא למאמן שהתקדם בצורה הדרגתית ונכונה (צילום: עוז מועלם) (צילום: עוז מועלם)
דראפיץ'. דוגמא למאמן שהתקדם בצורה הדרגתית ונכונה(צילום: עוז מועלם)

 

ירון הוכנבוים, שרון מימר, סלובודן דראפיץ' ועוזרו שי ברדה, דני גולן, שלומי דורה, כולם אימנו בליגה הלאומית והיום הם בליגת העל. אפשר להוסיף עוד מספר שמות שפרצו קדימה כמאמנים מצליחים והדבר טבעי, דור הולך ודור בא. אבל לדעתי המכנה המשותף של המאמנים הנ"ל הוא כניסה הדרגתית ומקצועית לתחום האימון.

 

המאמנים הנ"ל, שאינני נכנס לרקע שלהם כשחקני כדורגל, עברו את הדרך כפי שהמקצוע מחייב. אימון ילדים, אימון במחלקת הנוער, אימון בליגה א' או לאומית ורק לאחר ניסיון של שנים בצעירותם כולל השתתפות בקורסים למאמנים עלו ליגה. לא כל שחקן שמסיים את דרכו כשחקן גדול יכול להצליח למחרת באימון.

דרכם של המאמנים שהוזכרו היא הדרך המקצועית ואני יכול רק לאחל להם הצלחה בדרכם וחיקוי לאחרים שבדרך.

 

 

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ראובן שוורץ
אמנון רז
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים