שתף קטע נבחר

שיימינג בבית דין: החוק וההלכה נגד סרבן הגט

גבר שסירב להתגרש מאשתו הסתכן בעבר באיסור עלייה לתורה או הצטרפות למניין. המקרה של ד"ר עודד גז העביר את העונשים לרשתות החברתיות

 

 (צילום: מאיר אזולאי) (צילום: מאיר אזולאי)
(צילום: מאיר אזולאי)

המקרה המתוקשר של סרבן הגט ד"ר עודד גז, שבית הדין הרבני הגדול נתן היתר לבצע בו "שיימינג", ממחיש את אחת התופעות הקשות והמכוערות בהליכי גירושים ביהדות. תופעת הסרבנות נובעת על פי רוב מרצון לנקום או לגרום לבת הזוג המסורבת "לקנות" את הגט, תוך ניצול ההלכה שלפיה גט אשר ניתן על כורחו נחשב "מעושה", שמשמעותו הותרת האישה "אשת איש".

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

בניסיון לפתור את סוגיית הסרבנות חוקקה מדינת ישראל את חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושים), שקובע סנקציות חמורות כנגד סרבני גט: מאסר, הגבלה ביציאה מהארץ, הגבלות שונות על דרכון ועל רישיון נהיגה, הגבלות במשרות מסוימות, הגבלות על פתיחה או החזקה של חשבון בנק. אלא שבתי הדין ממעטים להשתמש בחוק זה, כאמור מחשש ל"גט מעושה".

 

יש לציין כי חוק זה חל רק לאחר שבית הדין הרבני קבע בפסק דין שעל הגבר לתת גט לאשה. החוק חל גם על נשים, אך על מנת להפעילו נגד אישה יש לקבל את אישור נשיא בית הדין הרבני.

 

הלכה למעשה, גם כאשר מוכחת עילת גירושים, ומדובר במשוכה הלכתית לא פשוטה במרבית המקרים, עושים בתי הדין הרבניים שימוש בסמכותם להטלת סנקציות רק כמוצא אחרון. במקרים רבים הדיינים מפנים את הצדדים לניהול משא ומתן על מנת להגיע להסכמה לגירושים. משא ומתן זה מהווה כר פורה לסחיטה כלכלית מצד בן הזוג הסרבן כלפי בן הזוג החפץ בגט.

 

כלי מודרני חד כתער

עודד גז, דוקטור לפיזיקה, התעלל באשתו במשך שנים. בגללו היא אף נאלצה לברוח למקלט לנשים מוכות. זה כארבע שנים הוא מסרב לתת לה גט, ובצעד נדיר החליט בית הדין הרבני הגדול לנדות אותו חברתית.

 

מדובר בהחלטה אמיצה מחד ומסוכנת מאידך. בתחילה חייב בית הדין את ד"ר גז לתת גט לאשתו. כשסירב קראו הדיינים להפעיל נגדו את "הרחקות דרבנו תם", הגוזרות הפעלת לחץ חברתי כבד. בעבר, לחץ זה התבטא בנידוי חברתי של הסרבן כגון איסור על עלייתו לתורה, איסור צירופו למניין, איסור מילת בניו ועוד.

 

כיום, לעומת זאת, הלחץ החברתי המשמעותי ביותר הוא השימוש ברשת החברתית – "שיימינג", ובעברית "בִּיוּש" – הכול על מנת לשים קץ לסבלה של העגונה, בכדי ש"לא תהיינה בנות ישראל כשבויות חרב".

 

במקרה הזה, בית הדין התרשם ששימוש בסנקציות הקבועות בחוק, כולל הקיצונית שבהן (מאסר) "לא יעשה את העבודה". על כן בחר לעשות שימוש חריג ב"שיימינג" – צעד קיצוני שלא בוצע בשלוש השנים האחרונות. מדובר בכלי חד כתער, אשר למעשה נותן גושפנקא לפרסם ברשת את סרבנותו של האיש ולפגוע בתדמיתו בחברה.

 

הסכם קדם נישואים – להקדים תרופה למכה

כמדיניות, כדאי לזוגות הנישאים לחתום על הסכם קדם נישואין (נקרא גם "הסכם מאהבה", "הסכם לכבוד הדדי"), שעשוי להפחית, בעקיפין, את תופעת העגינות באופן ניכר. בהסכם כזה, מעבר להוראות הכבוד ההדדי האמורות שם, ניתן לקבוע תשלום מזונות גבוהים המגיעים לכדי מחצית מהשכר או 6,000 שקל לחודש, על פי הגבוה בין השניים, על ידי מי שיעכב את הגירושים. זאת במידה שאחד מבני הזוג ירצה לשים קץ לנישואים ולאחר שהצדדים פנו למטפל שהגיע למסקנה שעדיף לצדדים להיפרד.

 

הסכם מעין זה, הנתמך על ידי רבני צוהר, מעניק תמריץ (והרתעה) לבן הזוג שלא לעכב את הגירושים‏, ועשוי "להקדים תרופה למכה".

 

הסכמים כאלה אינם מקובלים על כל הרבנים האורתודוקסים, כיוון שאלה טוענים שמדובר במזונות עונשיים הפוגעים ברצון החופשי של בני הזוג, ועל כן פוגעים בכשרות הגט.

 

כמו כן חשוב להדגיש כי "הסכם קדם נישואין" אינו מונע את הגירושים אלא עשוי למזער נזקים. מדובר בצעד זהיר ומחושב המקטין עלויות עתידיות ותורם לשקט נפשי, בייחוד על רקע הסטטיסטיקה בנוגע לאחוזי הגירושים בארץ, המצויים במגמת עלייה מתמדת.

 

בנוסף יש דרכים נוספות למניעת עיגון, ובהן תביעת נזיקין כנגד הסרבן. בתי המשפט לענייני משפחה פוסקים בנסיבות מסוימות פיצויים בגין קיומן של עילות נזיקיות המשמשות לתביעת סרבני הגט – רשלנות, חובת הזהירות בין בני זוג וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. העילה המשפטית הנפוצה ביותר מצויה בחוק העונשין – "הפרת הוראה חוקית" - במקרה שבו חויב בן הזוג לתת או לקבל גט וסירב לעשות זאת.

 

ואולם, הכלל החשוב מכל הוא שימוש מקסימלי בסמכויותיו של בית הדין מן הקל אל הכבד, כאשר הכלל ההלכתי הידוע של "מכים אותו עד שיאמר רוצה אני" צריך – מבחינה מטאפורית כמובן – להוות הבסיס של הצבת סנקציות על סרבן הגט.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים