"אשה בורחת מבשורה", עפ"י ספרו של דויד גרוסמן, מחזה ובימוי: חנן שניר, תיאטרון הבימה והקאמרי
ספרו המונומנטלי של דויד גרוסמן הוא מסוג החומרים הספרותיים שקשה לראות כיצד ניתן לעבדם לבמה מבלי לאבד את עושרם ומורכבותם, אך בידיו הרגישות של הבמאי והמעבד חנן שניר הנס הזה מתרחש לנגד עינינו.
ההצגה שבנה על הבמה הפתוחה והלבנה שעיצב רוני תורן בעזרת עבודת ציור של השחקנים עצמם, מצליחה להעביר אותנו בשלבים עמוק יותר ויותר לתוך הסיפור הטרגי של המשולש המיוסר שבנה גרוסמן, ביחסים שבין אורה, האישה הבורחת מהבשורה שהיא חוששת ממנה יותר מכל, לבין שני הגברים הפגועים והמתוסבכים המקיפים אותה, אברם ואילן.
את הסיפור שלהם הצליח שניר להפוך למסע פיוטי, קצבי ופועם בתנועה תמידית בין הזמנים השונים של העלילה, המלחמות של ההווה והמלחמה ההיא של העבר, המלחמה הטראומטית שנמצאת בגרעין הקשה של הזיכרון שממנו מנסים שלושתם להתאושש וללמוד להאמין מחדש באהבה ובחיים. את כל זה הוא עושה בזכות להקה קטנה ומחויבת של שחקנים העובדים בצורה נהדרת גם כמוזיקאים ויוצרים פסקול שהוא לב ליבה של הישראליות, אותו רקח אורי וידיסלבסקי.
אך ההצגה שייכת לשלושת השחקנים בתפקידים הראשיים - אמנון וולף, מלא עוצמה ופגיעות כאילן השתקן, דרור קרן, הילד הנצחי ההופך לגבר הכואב החוזר מהשבי המצרי כאברם הפוסט–טראומתי, ומעל לכול אפרת בן צור, כאורה, בתפקיד שהוא מלאכת מחשבת של פריטה על כל הקשת הרגשית הנשית במנעד מדהים ובאמינות טוטלית. בזכותם הופכת ההצגה הזו ליצירה תיאטרונית בלתי נשכחת, הצגה שצוללת עמוק אל תוך מעמקי הנפש הישראלית ומצליחה לזעוק את הזעקה האבודה לחיים נורמליים בארץ הלא נורמלית הזאת. הצגה מושלמת.
