את הפרודיה של אריק איינשטיין ואורי זוהר על חידון התנ"ך הבינלאומי ראיתי עשרות פעמים. הסודני המקפץ, הכומר השוודי התוהה על הבדלי המשמעות בהגיית המילה "גפן" והרב התימני המשרשר פסוקים במהירות האור, הם דמויות בלתי נשכחות. מסופקני אם אנשים צעירים יכולים להעריך את היצירה כראוי, מפני שאינם יודעים על מה היא מלגלגת. אספר להם שמסוף שנות ה־60 היה חידון התנ"ך שנערך ביום העצמאות מאורע שריתק המונים, אלא שניוונו אותו במקום לרעננו ולטפחו.

יש להצטער על כך, כי אנחנו מתקשים ביציקת תכנים לטקסי החגים שנוצרו לאחר קום המדינה ואינם מושרשים במסורתנו. גם הניסיונות הרבים להחדיר ערכים עכשוויים לחגים העתיקים אינם עולים יפה. טקסים נאחזים היטב רק אם זרוי עליהם אבק דורות. חידון התנ"ך הוא חריג מוחמץ. יכול היה להשתרש, כי יש בו ממד של תחרות. הוא חושף גיבורי לימוד ושינון ומחובר לתשתית תרבותנו, שהיא הטיעון החזק ביותר לזכותם של היהודים על הארץ. לכן מוזר שמסורת החידון שהומצא לרגל חג העשור למדינה שוסעה ב־1981 למשך שלושה עשורים וחודשה רק משום שהנשיא לשעבר יצחק נבון הפציר בראשי הממשלה אולמרט ונתניהו. הדבר מוזר שבעתיים, מפני שבינתיים הונהגו חידון תנ"ך שנתי לנוער וחידון לחיילים. כאשר חודש החידון למבוגרים, דחקו אותו לחנוכה והוא איבד את מעמדו כטקס מרכזי ביום העצמאות.

בחידונים הראשונים התמודדו גם מתחרים לא יהודים, ואחדים מהם הצטיינו. פרוטסטנטית מברזיל הגיעה לגמר, ואנגליקני מאוסטרליה זכה במקום הראשון. גם משחודש החידון השתתפו בו לא רק בני עם הספר. אחד הגויים היה מורה ערבי שטיפס לשלב גבוה בתחרות. להשתתפותם של המתמודדים האלה ערך רב, לפחות כערך השתתפותן של נבחרות הספורט שלנו בתחרויות בינלאומיות שבהן ברוב המקרים הן נוחלות תבוסות מבישות.

עתה החליט משרד החינוך, כי בחידון התנ"ך למבוגרים ישתתפו מתחרים יהודים בלבד. זה העניין שבגללו אני מעלה את סוגיית החידון מתהום הנשייה: אני מפציר בנפתלי בנט לקיים תחרות ידע שבה יתמודדו אוהבי תנ"ך יהודים לצד אוהבי תנ"ך שאינם יהודים, אף שאיני מוכן להמר על ניצחונם של בני עמנו, כי החרדים אינם לומדים תנ"ך והחילונים רחקו מהספר שהופקע מהם בידי אנשים המבססים עליו תפיסה פוליטית מקוממת.

כאשר מעז מישהו להפחית במשקל תרומתו של העם היהודי העתיק לתרבות העולמית, או כופר בזכותם של היהודים על א"י, נזעקים דוברינו להזכיר כי ספר הספרים הוא מתנת עמנו לתרבות המערב ונכתב בארצנו על ידי אנשים שבזכות מפעלם היינו לעם. הטיעון הזה חקוק במגילת העצמאות בפסקה הראשונה הקובעת כי: "בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל־אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי". הצהרת בלפור לא הייתה ניתנת לנו אלמלא הכירו בכך רבים מהאישים בצמרת השלטון הבריטי, ובימינו התנ"ך הוא בסיס התמיכה שמעניקים לנו מיליוני אוונגליסטים והסיבה שבשלה מכנה האפיפיור את היהודים "אחינו הבכורים".

בראש משרד החינוך עומד אדם דתי שתפארת ישראל בגרונו. מפלגות פוליטיות מתרגמות את השקפותיהן למעשים כי לשם כך נוצרו, אבל מפלגה הפועלת בניגוד להשקפותיה מעוררת תימהון. תחרות בינלאומית בבקיאות בתנ"ך הולמת להפליא את השקפתו של שר החינוך, אבל עליו להרחיב את מבטו ולזכור כי התנ"ך הוא נכס עולמי, חשוב אף יותר ממקומות קדושים. √