מאיר לא נכנע לעולם. לא לחרב שלופה, לא לאמת כואבת, לא לתקוות שלום. הוא לא עשה פשרות עם עצמו ולא חשש מפשרות המובילות לדרך הנכונה והצודקת. הוא היה מנהיג מלידה. לא לשווא לוחמים הלכו אחריו אל הקרב במקומות גלויים ונסתרים. לא לשווא עם ישראל בטח בו ושם בו את גורלו. תחת פיקודו, שהיה תמיד מורכב משילוב עדין של חוכמה, תעוזה, יצירתיות ותבלין של חוצפה ישראלית, הפך המוסד ללא ספק לארגון הביון הטוב ביותר בעולם.
מאיר היה איש מיוחד במינו. מעין מהדורה מיוחדת של לוחם דגול. תכונות המנהיגות שלו חצו גבולות, בעודו מתווה קשרים אסטרטגיים, מדיניים וביטחוניים, שלא יסולאו בפז עבור מדינת ישראל, עם מדינות שונות ועם מנהיגים ששנים רבות הפנו לישראל עורף ותחת הנהגתו של מאיר החזירו לראשונה חיוך, גם אם היה תחת מעטה של חשאיות קפדנית.
בעידן שבו נראה כי בלתי אפשרי לנצח את הטרור ואת ההתחמשות המסיבית של אויבינו, בדרכו הייחודית השכיל מאיר להבין, להרתיע, להפתיע ולהכות מכות מוות את האויב ואת הטרור בחוכמה ובמקוריות הנדרשות לכך. לצד זאת, בצמתים גורליים של מדינת ישראל הוא מעולם לא שש לקרב מיותר וזכר לשמור על איפוק ועל שיקול דעת. כלוחם הדגול שהיה, הוא ידע שישראל חייבת גם פתרון מדיני ולא תוכל לחיות לעד על צבאה בלבד. הוא האמין בצורך בשלום וביקש להבטיח עתיד טוב יותר לילדיו ולנכדיו.
כשנודע לי שמאיר היה מאוד חולה נסעתי לביתו לחזק את ידיו. יחד עם משפחתו פניתי לנשיא בלרוס, והוא נענה לבקשתי לטפל במאיר. למרות סקפטיות רבה מצד הרופאים, הטיפול האריך את חייו, של אדם שרבים מאיתנו חייבים לו את חיינו.
הכרתי את מאיר שנים רבות, והוא היה יקר לי עד מאוד. הכרתי אדם שלא נכנע, לא הוריד וכופף ראשו, לא הלך בדרכים הידועות. מאיר, אני רוצה להגיד לך היום תודה, ואני בטוח שאליי מצטרפים כל אזרחי מדינת ישראל שחבים לך, ושגם אם אינם יודעים את כל הפרטים על עשייתך יוצאת הדופן, מצטרפים להערכה.
