כשח"כים נאלצים לדבר באנגלית. האזינו

איך נראית ישראל בעיני צעירים יהודים מארצות הברית שרואים אותה בעיקר בחדשות? לא משהו בכלל. סכינים ברחובות, פערים חברתיים, יוקר מחייה והכרזות מלחמה על רפורמים וקונסרבטיביים. אם הם שוקלים לעשות עלייה, הדבר נובע מאידיאולוגיה ציונית אמיתית, ועדיין, הדאגות בתחום הביטחון, הכלכלה והדמוקרטיה ממשיכות להעסיק אותם.

הקושי הראשון שבו נתקלנו היה בתחום הנגישות הציבורית: מתוך 65 חברי הכנסת מכל המפלגות שאליהם ניסינו לפנות מספר רב של פעמים, רק 37 ענו לשיחה. הח"כים החרדים אליהם פנינו, סירבו כולם להתראיין, גם בגלל שהפנייה נעשתה על ידי אישה. אולם המכשול הגדול ביותר התגלה בתחום השפה: 14 חברי כנסת לא הצליחו לדבר באנגלית, או סירבו מראש להתראיין מסיבה זו.

אם נוסיף לכך בדיקה שערך אתר האינטרנט "כיכר השבת" בקרב חברי הכנסת החרדים, שבו התגלה כי תשעה ח"כים, מתוך 13, לא שולטים באנגלית - נגיע לנתון הלא ממש מחמיא לפיו 23 חברי כנסת לפחות אינם מסוגלים לנהל שיחה בסיסית באנגלית.

שמונה ח"כים ענו אישית לשיחה אבל לא התראיינו, מתוכם חמישה עשו זאת מטעמי חוסר שליטה באנגלית: דוד ביטן (ליכוד), סופה לנדבר (ישראל ביתנו), יעקב מרגי (ש"ס), בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי) ויואב בן-צור (ש"ס). שלושה ענו באנגלית מצוינת, והפנו לדובר או סיננו מטעמי לו"ז: איתן כבל (המחנה הציוני), ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת), ומיכל רוזין (מרצ).

ח"כ ביטן(צילום: דוברות הכנסת)

ח"כ לנדבר(צילום: ג'ורג' גינסברג)

ח"כ סמוטריץ'(צילום: גיל יוחנן)

21 דוברים סירבו לראיון, או שהבטיחו תשובה ומאז נעלמו, מתוכם שישה העידו כי הח"כ לא יודע לדבר אנגלית: דוד אמסלם (ליכוד), יואל רזבוזוב (יש עתיד) שלוקח שיעורים פרטיים באנגלית, אורי אריאל (הבית היהודי), ישראל כץ (הליכוד), טלי פלוסקוב (כולנו) ומוטי יוגב (הבית היהודי).

ח"כ אמסלם(צילום: מוטי קמחי)

ח"כ פלוסקוב(צילום:אורון דב)

ח"כ יוגב(צילום: ירון ברנר)

13 ח"כים נוספים סירבו מטעמי לו"ז, או שפשוט נעלמו והפסיקו לענות לטלפונים והודעות: קארין אלהרר (יש עתיד), חיים ילין (יש עתיד), יואב קיש (הליכוד), גילה גמליאל (הליכוד), אורן חזן (הליכוד), נאוה בוקר (הליכוד) וענת ברקו (הליכוד).

רק תשעה חברי כנסת הסכימו להתראיין ולענות לשאלות שמטרידות את היהודים האמריקנים הצעירים, פחות מחמישית מחברי הכנסת אליהם פנינו.

הראיון המרגש והמוצלח ביותר התקיים עם ח"כ אברהם נגוסה מהליכוד, שהציל את כבודה האבוד של ועדת הקליטה והעלייה. הוא התבטא בצורה כמעט מושלמת באנגלית, והעביר מסר ציוני נלהב. שאלנו אותו על משפחה של שני סטודנטים בעלי תואר שני, המודאגים שגם אם ימצאו עבודה עם הכנסה דומה לזו שהם מרוויחים בארצות־הברית, ייקח להם כמעט עשור לרכוש דירה.

ח"כ אברהם נגוסה(צילום: גיל יוחנן)

נגוסה: "בדיוק מהסיבה הזו קיים המשרד לקליטת עלייה, שתפקידו לקלוט מהגרים חדשים ולעזור להם להשתלב בחברה. בין שמדובר בדיור, תעסוקה, חינוך, בריאות, רווחה. הממשלה מוכנה לקלוט מיליוני מהגרים. אספר לך את הסיפור שלי. גדלתי כרועה צאן באתיופיה, עליתי לישראל לפני 31 שנה. קיבלתי הזדמנות שווה לחינוך בישראל, באתיופיה הייתי בוגר תיכון. בישראל אני בעל חמישה תארים אקדמיים, ואחד מהמחוקקים בישראל. אני אחד ממיליונים שהתערו פה בהצלחה".

ח"כית נוספת שהציגה שליטה מושלמת באנגלית, היא ח"כ איילת נחמיאס ורבין מהמחנה הציוני, שנשאלה על החששות של צעירים השוקלים עלייה מפני המצב הביטחוני. "ישראל היא מקום בטוח מאוד לחיות בו. כשזה מגיע לסוגיות אחרות של ביטחון אישי כמו פשיעה וכדומה, ישראל מתעלה על מדינות אחרות. כמובן שיהיה טוב יותר כשהמצב באזור יירגע, אבל אני מגדלת פה שלשה ילדים שאין לי כוונה לגדל בשום מקום אחר, והם הולכים לצופים ולבית הספר ולחברים אחר הצהריים. הם חיים חיים שלווים ונעימים".

ח"כ נחמיאס ורבין(צילום: גיל יוחנן)

ח"כ ירון מזוז מהליכוד ביקש להגיב בכתב בלבד. הוא התבקש לענות לאחד הסטודנטים, שחושש לעלות לארץ לאחר שגילה שקרובת משפחתו, שמשחקת בתיאטרון הישראלי, נכללה בקמפיין השתולים של אם תרצו. הסטונדט סיפר כי הוא מתנגד לכיבוש ותוהה אם יוכל להביע בחופשיות את העמדות שלו במדינת ישראל. "הוא יותר ממוזמן לעלות", ענה מזוז. "ישראל היא אחת התומכות הכי גדולות של חופש הביטוי והחופש להביע כל דעה, כל זמן שהיא לא מסכנת ביטחון לאומי. הבעיה הזו שהסטודנט העלה היא רק הצד האפל של הגלובליזציה ושל המדיה החופשית, אבל יש גם הרבה יתרונות".

ח"כ עאידה תומא סלימאן מהרשימה המשותפת, ענתה מיד, הייתה רהוטה והציגה אוצר מילים עשיר באנגלית ואדיבות רבה. הדברים שלה, מן הסתם, פחות ינעמו לישראלים שנמצאים במרכז הפוליטי. מתוך הנחה שהח"כים הערבים יתעניינו פחות בעידוד עלייה, פנינו אליהם בבקשה לדבר חוק ההשעייה והצהרת התמיכה בחיזבאללה. כשנשאלה לגבי הגינוי שפרסמו לאחרונה בל"ד וחד"ש בעקבות ההכרזה של מדינות המפרץ על חיזבאללה כארגון טרור, ענתה תומא סלימאן: "ראשית כל הגינוי היה כלפי ערב הסעודית ומדינות האזור שמעורבות בתמיכה בארגונים כגון ג'בהת אל־נוסרה. לדעתנו אין למדינות האלו זכות לקבוע מי טרוריסט ומי לא. ערב הסעודית תומכת כלכלית בדאעש.

גם ח"כ מסעוד גנאים מהרשימה המשותפת ענה מיד, בצורה עניינית וברורה. כשנשאל לגבי ההצהרה של חברי כנסת מהרשימה המשותפת על כך שיפרשו מהכנסת במידה שחוק ההשעיה יעבור, אמר: "היה מדובר יותר בצעד מחאתי שנועד להראות עד כמה החוק רציני בעינינו. בסופו של דבר, אם יעבור, נשב יחד ונחליט מה נעשה. ההצהרה נאמרה כדי להראות לקואליציה שהיא הלכה צעד אחד רחוק מידי בחקיקה אנטי־דמוקרטית, שפוגעת בחופש הביטוי".

בגזרת דורשי השיפור בשליטה באנגלית נמצא ח"כ איציק שמולי מהמחנה הציוני, שדווקא הבין את השאלות, אבל התבטא במסורבלות, והתקשה להעביר את המסר. "כמובן שאנחנו צריכים לפתור את הסכסוך עם השכנים שלנו", הוא אמר בנושא הביטחוני. "אני מאמין שאם העתיד של הפלסטינים יהיה טוב, גם העתיד שלנו יהיה טוב. אבל להפוך את הסכסוך לסיפור של רעים נגד טובים זה לפשט את המצב בצורה לא חכמה. אנחנו צריכים להגיע להסכם עם הפלסטינים ולהיפרד אם נרצה להציל את חזון המדינה היהודית הדמוקרטית. אבל לפעמים יש תסכול בישראל, כי יש תחושה שאנשים בהרבה מדינות לא מבינים את המורכבות של הסכסוך, ואני אומר את זה כתומך נלהב של פתרון שתי המדינות".

טעון שיפור נוסף הוא מיקי זוהר, שאמנם הפגין רמה גבוהה של ביטחון עצמי, אבל למרבה הצער היא אינה תואמת את רמת האנגלית שלו. בתשובה לשאלת הסטודנט היהודי המתנגד לכיבוש, ענה זוהר: "האומה היהודית לא יכולה להיות כובשת בארצה. זו המדינה היהודית והיא נוצרה לפני 3,500 שנה. אנחנו לא חושבים שצריכה להיות כאן מדינה פלסטינית, יש פה רק מדינה אחת וזו מדינת ישראל, אנחנו צריכים לשמור את המצב הזה עד סוף הימים. אנחנו מוכנים שהפלסטינים יחיו כאן, כי הם נולדו כאן. אבל הם לא יכולים לבנות פה מדינה. אנחנו רוצים לחיות איתם בשלום, אבל לא בתנאים שלהם".

הכוונה לפתרון המדינה האחת?

"כן. הפלסטינים צריכים להבין שאם הם רוצים מלחמה, הם יפסידו. אם הם ירצו שלום, נחיה פה ביחד".

ח"כ מיקי זוהר(צילום: גיל יוחנן)

סוגיה נוספת היא החשש של סטודנטים מסוימים מהיחס כלפי יהודים שאינם אורתודוקסים. סטודנטית אחת חוששת לעלות מאחר שהיא לא יכולה להתחתן כאן.

"בישראל זו לא בעיה להיות לא אורתודוקסי, רוב האנשים פה לא אורתודוקסים. הבעיה היא עם כאלה שרוצים להיות רפורמים. אם את רפורמית ואת מנסה לשנות את התרבות היהודית ולבנות תרבות חדשה, זו בעיה, אבל אם את פשוט לא אורתודוקסית זה ממש בסדר, את יכולה להיות אתאיסטית".

בהגדרה "לא אורתודוקסים" הכוונה לרפורמים ולקונסרבטיבים.

"זה שזה בסדר להיות לא אורתודוקסי, אבל זה לא בסדר לנסות לשנות את התרבות היהודית מלפני 3,500 שנה. הם יכולים להיות לא אורתודוקסים, אבל יכול להיות שיהיה להם קשה יותר לחיות פה אם הם רפורמים או קונסרבטיבים. אבל שוב, רוב האנשים בישראל לא אורתודוקסים, והם חיים פה בסדר גמור".

שני ראיונות נערכו בשיטת הטלפון השבור. הראיון עם ח"כ ניסן סלומינסקי מהבית היהודי התבצע בסיוע מתורגמן. למרבה הצער, השאלות תורגמו בצורה מעט רשלנית, גם התשובות של ח"כ סלומינסקי לא תורגמו בצורה מדויקת. לדוגמה, הוא נשאל באופן מפורט למדי שאלה בנוגע למצב הביטחוני, שתומצתה לעברית כ"היא שואלת אם בטוח פה". "תגיד לה שבטוח מאוד" מסר סלומינסקי, "ושארץ ישראל נקנית בייסורים, זאת אומרת שאם לא היינו מוכנים לשלם מחיר, לא הייתה לנו את ארץ ישראל, כמו שהאלה... של ארצות־הברית שילמו מחיר כדי להקים את ארצות־הברית. אבל תדגיש שמאוד בטוח", אמר סלומינסקי לדובר שלו. בעברית. תשובת הדובר הייתה מעט שונה: "הוא אמר שמייסדי המדינה נלחמו למען הארץ ואנחנו נאלצים לצערנו להקריב למען המדינה. העולם לא מושלם, כמו שאת יכולה לראות בחדשות. אבל החיים ממשיכים, אני לדוגמה חי בירושלים, ולפעמים בטוח פה יותר מבארצות הברית".

ח"כ מיקי לוי(צילום: גיל יוחנן)

ח"כ נוסף שרואיין בשיטה הזו היה מיקי לוי. כל הראיון התקיים במהלך הצבעות שח"כ לוי נכח בהן. הדובר תירגם את השאלה, מיקי רץ להצביע, התקשר אחרי כמה דקות, וחוזר חלילה. הבעיה? הראיון היה יותר עם הדובר מאשר עם הח"כ. לוי נתן לדובר נקודות, רץ להצביע, והשאיר את הדובר לנסח עמדה יצירתית משלו.