אין שמחה גדולה יותר מלסבול בקרנבל
בפעם האחרונה שעמדתי בתור העקלקל - במינוס 5 מעלות - כדי לקבל שקית שי, היא כללה בלון כחול, שני סרטי נייר, כובע זעיר, זיקוק וסוכרייה על מקל
| מה הרעיון |  | מה בתפריט | | מה שקרה לי בניס | | |
זה קורה בכל שנה קצת אחרי אמצע החורף. חלקים גדולים מאירופה קפואים לחלוטין. הימים עדיין קצרים והלילות ארוכים. מזג האוויר והאפלולית משפיעים לא טוב על בני האדם. לכל אחד יש סיבות משלו לדיכאון הזה של החורף הרטוב והקר, אבל אז מגיע הקרנבל. ערים שלמות מתנערות בבת אחת, שותות אלפי ליטרים של יין חם ויוצאות בריקודים. הרחובות אמנם חלקלקים מאוד, ברבים מן המקומות מכסה בערב שכבת קרח את הכבישים והמדרכות, אבל לא דברים פעוטים כאלה ימנעו מן האירופים למודי הסבל לחגוג את קרנבל החורף המסורתי.
הרעיון פשוט ואחיד בכל אירופה - ולמעשה בכל העולם הנוצרי - 40 ימים לפני חג הפסחא נמנעים, על פי המסורת, מאכילת בשר. את תחילתו של הצום הזה, שנועד במקורו להביא להיטהרות של הגוף והנפש, מציינים ביום רביעי שנקרא Ash Wednesday. במהלך הימים שלפני אותו יום רביעי חוגגים את קרנבל החורף.
יש כמה קרנבלים מפורסמים במיוחד, חלקם עתיקים בני מאות שנים, אחרים שזכו פשוט לפרסום, ליחסי ציבור טובים ולקהל אוהד. למרות שאת המסיבות הכי גדולות ואת ההמונים הצפופים ביותר אפשר לראות בקרנבלים של הערים הגדולות, דווקא במקומות הקטנים חוגגים ביום שלישי שלפני תחילת הצום את החגיגות העממיות והחביבות ביותר. במהלך השבוע הזה שלפני הצום (בשנת 2001 מציינים את יום השלישי שלפני הצום ב-27 בפברואר ואת רוב הקרנבלים חוגגים בין התאריכים 20-27 בפברואר) כמעט כל עיירה בחלקיה הנוצריים-קתוליים של אירופה (איטליה, צרפת, ספרד, חלקים משווייץ) חוגגת את הקרנבל השנתי.
התפריט של הקרנבלים בעיירות הקטנות פשוט - משתדלים להביא את תזמורת כלי הנשיפה החזקה ביותר באזור. זה לא קל בתאריכים האלה. תזמורת חזקה, כלומר כזו שיודעת לייצר המון רעש, תוך כדי הליכה על אבני המרצפת החלקלקות, היא מצרך יקר המציאות בתאריכים הנכונים. גם אם המקום הוא כפר קטן, ואין לו סיכוי להשיג מתופפים עזי מקל ונשפנים עם ריאות עצומות, זה לא הזמן להתייאש. בכל מקום כזה יגייסו לטובת העניין את תלמידי בית הספר המקומי, שלמדו במשך חצי שנה לנגן שלוש נעימות. אלה יצעדו הלוך ושוב ויחזרו על הלחנים שהם מכירים, מבלי להראות סימני עייפות, ואפילו יזכו לאהדתו הבלתי נלאית של הקהל. אם יש בתזמורת כמה צעירות חסונות, שיודעות לנפנף תוך כדי נגינה בשמלתן, השמחה פשוט תרקיע שחקים.
מלבד התזמורת כולל כל קרנבל בעיקר שתייה, כלומר אלכוהול, רצוי מחומם ומעלה אדים, כי זה עוזר בתנאים הלא קלים של החורף. לאורך הרחוב הראשי מקימים דוכנים שמוכרים, בזול מאוד, שתייה ואוכל. המזון כולל נקניקיות על האש, לפעמים בשר אחר (בעיה לא קלה היום באירופה, שנגועה בהיסטריה קלה בעניין הפרה המשוגעת, מה שהופך חג המציין פרידה מן הבשר לנושא סמליות רבה יותר מאי פעם). מלבד הבשר והשתייה מוכרים המון ממתקים, צעצועים למיניהם וכלי נגינה לילדים. בחלק מן המקומות מחלקת העירייה או מועצת הכפר שקית שי לכבוד הקרנבל.
בפעם האחרונה שעמדתי בתור כדי לקבל שקית כזו היא כללה בלון כחול, שני סרטי נייר, כובע זעיר של ליצן מקרטון, זיקוק וסוכרייה על מקל. יחד איתי עמדו בתור עקלקל כחצי שעה, בטמפרטורה שהגיעה למינוס חמש מעלות צלזיוס, עוד כ-300 אנשים צוהלים, שקראו אחד לשני ללא הרף - "לפי התור, לפי התור" - למרות שאיש מהם לא העלה כמובן על דעתו לעקוף את התור. כל אחד שזכה בשקית מידי עובדות העירייה החייכניות, שהיו לבושות בתחפושת של מכשפות, השתמש לאלתר בכל האביזרים שמצא בתוכה. הקור הנורא משרת מטרה חשובה אחת. אי אפשר לשבת לרגע ולכן כולם שותים ורוקדים ללא הרף.
התזמורת - תריסר צעירים מעיירה סמוכה, בגלימות סגולות, כובעי אינקוויזיציה מחודדים ומגפיים עם שפיצים זקורים, חלפה כ-20 פעם על פני הרחוב הראשי (חוץ ממנו היו עוד שלושה רחובות בעיירה, רובם מכוסים שלג עד לגובה הברכיים). כך, במשך כארבע שעות, רקדו כל באי הקרנבל בעקבות התזמורת, עוצרים מדי פעם לאכול נקניקייה, לשתות משהו ומצטרפים לתהלוכה בסיבוב הבא.
ברבות מן הערים הגדולות העיקרון דומה, אבל ההשקעה, הכמויות, התפאורה ומספר המשתתפים שונה לחלוטין.
הקרנבלים המפורסמים ביותר באירופה נערכים כיום בבזל ובלוצרן בשווייץ, בוונציה באיטליה, בקלן בגרמניה, בניס ובמנטון בצרפת ובקאדיז בספרד. בכל אחד מן המקומות האלה משקיעים מאמץ גדול כדי לטפח אופי ייחודי ושונה לקרנבל, בעיקר כדי למשוך אליו תיירים.
בטיילת של ניס, על אחד החופים הכי מפורסמים של הריביירה הצרפתית, קר מאוד בפברואר, גם ב-14:00 בצהריים. עשרות צעירות נאות ורזות מאוד עמדו בבגדי ים על עגלות גדולות עמוסות פרחים. הן השליכו את הפרחים על הקהל המריע והשתדלו מאוד לא להראות עד כמה קר להן.
מלחמת הפרחים היא אחד משיאיו של הקרנבל של ניס. המסורת עתיקה מאוד - בימי הביניים השליכו משתתפי הקרנבל קמח וביצים איש על רעהו במלחמה חסרת פשרות. הגרסה הנוכחית מעודנת הרבה יותר, אבל משעשעת לא פחות. הקהל התאמץ מאוד לתפוס את הפרחים שהושלכו לעברו והצעירות השתדלו להיפטר מהם כמה שיותר מהר. הטרקטורים המקושטים שגררו את העגלות נסעו לאט מאוד והרוח שנשבה מן הים גרמה לקהל ביציעים לאורך הטיילת להתכרבל במעילים עבים ולהתעטף בצעיפים.
בשעות הערב נערך החלק המסורתי יותר של הקרנבל. תהלוכה גדולה חלפה על פני השדרות המרכזיות של העיר ובראשה מלך הקרנבל - בובת ענק בגובה עשרה מ', נושאת כתר על ראשה. על העגלות שעקבו אחרי המלך ניגנו עשרות תזמורות מרחבי העולם, בובות ענק נוספות עקבו אחר התזמורות ולהקות של אקרובטים, ליצנים, להטוטנים ורקדנים השלימה את התהלוכה.
הקהל, שתוי ויותר ופרוע יותר מאשר בצהריים, עשה כמיטב יכולתו לקחת חלק באירוע. המשמעות היתה צירוף קטלני של תרסיסי התזה צבעוניים, קמח וקונפטי מפיסות נייר זעירות. הצירוף של כל המרכיבים האלה הותז בכמויות מסחריות על פני המשתתפים בתהלוכה. הוותיקים ביניהם ידעו כבר למה לצפות, אבל תזמורת של הצי האמריקני למשל, שמשתתפיה הצעירים, במיטב המדים שלהם, כוסו לחלוטין בדייסה שהכין הקהל, נראתה המומה למדי מקבלת הפנים הקרנבלית. הקירבה של הקהל למשתתפי התהלוכה שיפרה פלאים את יכולת הפגיעה, ובסופו של האירוע נראו רבים מן המשתתפים בעיקר מעוררי רחמים.
על המדרכה לצידי עמדה קבוצה של תיירות קשישות ועליזות מאוד שהגיעה במיוחד מאיטליה, מרחק כמה שעות נסיעה באוטובוס. "אנחנו באות לכאן כל שנה", הסבירה אחת מהן, בערך בת 70, מניפה בקבוק עטוף בנייר חום. "הקרנבל של ניס ידוע בכך שהוא קצת יותר פראי מאשר במקומות אחרים ולנו לא אכפת לצחוק על הצרפתים". החברות שלה, מודאגות קצת מגילוי הלב הפתאומי, הוסיפו מיד שלא כדאי לשים לב לדברי ידידתן השתויה, אבל היא, כמו כל שיכור נבון, הכחישה בתוקף.
בחלקו הראשון, הרגוע יותר של הערב, היו בקהל ילדים רבים. ככל שהשעה הפכה מאוחרת התמעטו הילדים והתרבו הרוקדים בעקבות התזמורות ברחובות העיר. בערך בחצות נעלמו רוב הרוקדים לתוך הברים החמימים ולכמה נשפים שערכו כל בתי המלון הגדולים בעיר.
כאשר שאלתי את מנהל המלון המעונב בו שהיתי אם הוא אוהב את קרנבל החורף ענה ללא היסוס: "בינואר יורדת תפוסת המלונות בעיר לכדי 50 אחוז. בפברואר, בתקופת הקרנבל, אנחנו חוזרים ל-90 אחוזי תפוסה. מובן מאליו שאני אוהב את הקרנבל". ניס, כמו ונציה, כמו בזל וכמו מקומות רבים אחרים באירופה, מתפרנסת לא מעט מתיירות. אין הרבה פעילות בריביירה בחורף, לכן כדאי להשקיע בקרנבל. הקשישות האיטלקיות מגיעות בהמוניהן, ויחד איתן מגיעים תיירים מרחבי צרפת ואירופה והעסקים פורחים.
לפנייה לכתב/ת 
