שלושה לקחים מרכזיים עולים ממתקפת הטרור המשולבת בבלגיה. שלושתם דורשים שינוי מהותי בהשקעה, במאמץ, בסדר היום ובעיקר - בתפיסת העולם של המערב.

הלקח הראשון נוגע למשטר התעופה בעולם כולו, שעבר רפורמה אדירה אחרי פיגועי 11 בספטמבר: בידוק ביטחוני קפדני לפני העלייה למטוס, איסור העלאת אמצעים חדים, השגחה על נתיבי הכניסה אל כלי הטיס והיציאה מהם. הרפורמה הזו הצליחה: אל־קאעידה ניסה בכמה הזדמנויות לפוצץ מטוסים באוויר – ונכשל.

אבל הרפורמה התייחסה רק למטוס עצמו. היא לא נגעה בשדות התעופה ולא התייחסה לכלי תחבורת המונים אחרים – אוניות נוסעים, אוטובוסים ורכבות. תא"ל (מיל') דני ארדיטי, שהיה ראש המטה ללוחמה בטרור, הזהיר עוד לפני פיגועי הרכבות בספרד ב־2004 כי רכבות נוסעים יהיו היעד הבא של המפגעים, וכי אירופה אינה ערוכה. באוגוסט אשתקד התכוון ג'יהאדיסט ממוצא מרוקאי לבצע טבח בנוסעי הרכבת מפריז לאמסטרדם. שני לוחמי מארינס הצליחו לסכל את הפיגוע ברגע האחרון. בסוף אוקטובר הצליחה שלוחת דאעש בסיני לפוצץ מטוס נוסעים רוסי באוויר. אתמול פעלו המפגעים בתוך שדה תעופה ותחנת רכבת תחתית. זה מחייב מהפכה נוספת בתחום הסעת ההמונים, והפעם בכל כלי התחבורה המשמשים אותה.

הלקח השני נוגע למודיעין. האוייב שעימו מתמודדים גופי הביון באירופה הוא צעיר, מוכשר, חוצה גבולות, משתמש באוכלוסייה מקומית ויודע לתאם ולארגן מבצעים מתוזמנים בזמן קצר, תוך ניצול אמצעי קשר מוצפנים. מול אויב כזה יש לשנות מהיסוד את תפיסות המודיעין, כוח האדם, האמצעים, החקיקה והפשרות שמוכנים לעשות בזכויות האדם. במרכז השינוי יש משהו שבאירופה מאוד לא אוהבים: הוא נקרא בשב"כ כס"ב (כיסוי בסיסי), כלומר – ניטור של אוכלוסייה ואזורים גיאוגרפיים נרחבים מאוד, כל הזמן, ברזולוציה גבוהה, גם את אלה שלא עלה נגדם חשד ספציפי. במילים פשוטות יותר - מעקב אחר אוכלוסיות מוסלמיות גדולות באירופה, ולא רק אחרי אלה שהתקבל נגדם מידע מסוים. כך פועל השב"כ מול האוכלוסייה הפלסטינית. בלי כס"ב לא הייתה ישראל מנצחת את אינתיפאדת המתאבדים.

הלקח השלישי: כל פיגוע נוסף על אדמת אירופה מקרב את הרגע שבו המערב ייאלץ לעשות את הדבר שהוא הכי נרתע ממנו – פעולה קרקעית נגד דאעש בסוריה ועיראק.

הניסיון המר של המלחמה באפגניסטן ובעיראק נצרב עמוק ב־DNA של מנהיגי אירופה ובמורשת של הנשיא ברק אובמה. אך זהו לקח חלקי בלבד. הפלישה לאפגניסטן, מדינה שנשלטה בידי ארגון טרור, השיגה את מטרתה. היא פיזרה את המפקדה של אל־קאעידה ברחבי המזרח התיכון ואסיה, הקשתה מאוד על פעילותו וסייעה לארה"ב לפתוח בסדרת מבצעי חיסול שפגעו מאוד בגרעין הקשה של הארגון. ב־2005 החליטו בן־לאדן ואיימן אל־זוואהירי להפסיק את רוב הפעילות שלהם במערב ולהתכנס במזרח־התיכון.

כיום שוב יש לארגון הג'יהאד המרכזי – דאעש – טריטוריה גדולה שהוא שולט בה. יש הבדל עצום בין ארגון כזה, שלא סתם מכנה עצמו "המדינה" האיסלאמית, לבין ארגון מפוזר ומפוצל שראשיו נמצאים במנוסה מתמדת. המחבל המתאבד מאיסטנבול השבוע הוא דוגמה מצוינת: סאבאז ילדיז נע בין טורקיה וסוריה כמה פעמים, חזר לנוח ולהצטייד בכל פעם שהרגיש שהמצוד אחריו מתהדק, עד שהיה מוכן לבצע את משימתו האחרונה.

פעולה קרקעית אינה אומרת בהכרח כיבוש מלא של סוריה ועיראק, אבל היא חייבת לכלול השמדה של הבסיסים המרכזיים של דאעש ולכידה או הריגה של המפקדים הבכירים – אל־בגדאדי והגנרלים העיראקים לשעבר המשמשים כעוזריו. מעבר לכך, לתמונות ראשי הארגון הרוגים או עומדים לדין בבית המשפט הבינלאומי בהאג יהיה ערך תודעתי משל עצמו.

קראו עוד: אירופה סוגרת את גבולותיה

קראו עוד על הפיגוע ברכבת התחתית

קראו עוד על רגעי האימה בנמל התעופה בבריסל