"אמרתי לך!" הוא צמד המילים הכי מכעיסות בלשון האדם. בגללן מתגרשים ובגללן מורדים בהורים. הן מופיעות גם בגרסאות יותר מפורטות, והשכיחות ביותר הן, "אם רק היית שומע בקולי, היית חוסך מעצמך צרה גדולה" ו"מגיע לך. בפעם הבאה תקשיב טוב־טוב למה שאומרים לך!"
גם אנשים שמודעים לנזקו של ה"אמרתי לך" יודו כי תכופות הוא מעקצץ בקצה לשונם. הם מתאפקים ומרסנים את יצר ההטפה הדוחק בהם בעזרת שיח פנימי מעין זה: אמנם נכון שהתרעתי בעוד מועד מפני העלול להתרחש, הזהרתי ולא שעו לי, אבל מה טעם בזריית מלח על פצעי זה שאטם את אוזניו. הרי המוזהר שלא נזהר כבר נענש כהוגן והפיק את לקחו. ואם לא עשה כן, כנראה שהטפת מוסר לא תסייע לו להימנע מהצרה הבאה ואולי אף תדרבן אותו לשוב ולהסתבך באותה צרה ממש. מעמדי הנשגב על דוכן המטיף עלול לקומם אותו עד כדי כך שיגיב ב"דווקא" וישוב למעשיו המטופשים, רק כדי להראות לי שהוא מחרבן עליי.
הפיתוי רב, אבל כל אדם בעל יכולת אמפתית לזולת מזהה את הנזק הטמון ב"אמרתי לך" ובולם את פיו. מי שמכיר בנזקו ובכל זאת בוחר שלא להתאפק, סימן שהוא מתנשא ומפיק עונג סדיסטי מאזכור חוכמתו ("נו, עכשיו תגיד, מי זה שהזהיר אותך? באמת, תודה רבה לך").
היהודים הישראלים אמורים לחשוש מפני המנהג המגונה הזה אף יותר מאחרים, מפני שמשחר הציונות הוזהרנו מפני העלול לקרות אם תהפוך תנועת השחרור הצודקת של העם היהודי למיזם כיבוש, אם נהפוך ממדוכאים למדכאים ואם לא נצמית את הפיתוי המשיחי המלווה את הכיסופים לריבונות בארץ אבותינו ואורב להזדמנות כדי לפרוץ ממחבואו. הזהירו אותנו לא רק מתנגדי הציונות, אלא גם אוהביה. לא רק זרים, אלא גם הוגים חכמים מתוכנו. הוזהרנו כי השנאה כלפינו תגבר, שנתבהם, שהאלימות המיותרת שאנו מפעילים תפעפע לתוך החברה שלנו, שאסור להתנחל על אדמות השכנים ושאם נעשה זאת ניקלע לדרך ללא מוצא. את כל האזהרות דחינו בבוז, משכנו בכתפינו ואמרנו, מה אתם מבינים ומי אתם שתטיפו לנו מוסר, ומי שמכם, נראה אתכם במצבנו, הערבים מבינים רק כוח, שעל ועוד שעל, סלע קיומנו והצבא הכי מוסרי בעולם.
כשהגיעו הידיעות על המאורעות בבריסל, חששתי מתגובותיהם של הפוליטיקאים שלנו וחששותיי התאמתו. איך ידעתי? לא רק מפני שבתוך עמי אני יושב, אלא גם מפני שאדם בתוך עצמו הוא גר וגם בי פיעפעה איזו תחושה מכוערת, אבל יש הבדל בין הטוקבקיסט הפרוע לבין האדם המרוסן ובין מה שאפשר לצפות מסתם אדם, לבין המצופה ממנהיג פוליטי. הפוליטיקאים שלנו לא התאפקו. הם לא החמיצו את האפשרות לאשר את גסותם ולא השתהו עד שפצחו בהטפות מוסר שנועדו לבלגים, לאירופאים ולעולם כולו.
תמצית הדברים, במרומז ובמפורש, הייתה "אמרנו לכם" ומתוך ההשתתפות בצערם של הבלגים קפצה שמחה לאיד. גיניתם אותנו וכעת אתם אוכלים אותה בגדול. לא הבנתם שהפלסטינים, הערבים והמוסלמים מבינים רק כוח ועכשיו, כאשר אירופה השאננה והצדקנית שלכם עולה בלהבות, אולי תבינו. מי צדק, מי!
שכחו הפוליטיקאים שלנו כי ההתרעות שהתרענו ולא נשמעו אינן מבטלות את ערך ההתרעות שהושמעו באוזנינו ונדחו בקש. תמימותם אינה מבטלת את טיפשותנו. √
