שרים שנה אחרי שעלו מאוקראינה, מצאה את עצמה תמרה בלינסון בפנסיה. רק עם בעיה אחת: בלי פנסיה. כל מה שיש לה זו בתה, נטלה. "היא עבדה במשך 35 שנה כמורה באוקראינה, אבל כל הכסף שהיא צברה שם הלך לפח בגלל שעלינו", מספרת הבת. "בישראל, החוק שמחייב את כולם להפריש לפנסיה עבר רק לפני שמונה שנים, ולכן לא נשאר לה כלום. איך היא אמורה לשרוד מקצבת זקנה בלבד? למדינה יש אחריות, משום שלא היה כאן חוק. אמא שלי יהודייה, עלתה עם שני ילדים. אחי עשה צבא, עושה מילואים. שנינו עובדים ומשלמים מיסים. אני לא מצפה ליחס מועדף, אבל לתיקון כלשהו".

בעיית הפנסיה של העולים ממדינות ברית־המועצות לשעבר עוברת איכשהו מתחת לרדאר, אבל בקרוב מאוד היא עלולה להתפוצץ. מדובר בעשרות אלפי אנשים מבוגרים, שהופכים ויהפכו לנטל כלכלי על ילדיהם ונכדיהם. הבעיה מתחילה בכך שעולים רבים הגיעו לישראל בגיל מבוגר מכדי לצבור ותק תעסוקתי וזכויות פנסיוניות, ואלה שצברו בארצות המוצא נמחקו ואינן מוכרות בישראל.

פחות מרבע משכורת

מאז קום המדינה ועד סוף שנת 2003 עלו לישראל קרוב ל־3 מיליון עולים. כ־1,100,000 מהם עלו מאז שנת 1990, ומהם למעלה מ־950,000 מברית־המועצות לשעבר. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בסוף שנת 2014, כ־10% מתושבי ישראל היו בני 65 ומעלה, כשחלקם היחסי של בני ה־65 ומעלה בקרב עולי ברית־המועצות לשעבר הוא כפול מחלקם באוכלוסייה. כלומר, כמעט חמישית מהאזרחים הוותיקים בישראל הם עולים. על פי ההערכות, מדובר בכ־200 אלף אזרחים אשר הגיעו או יגיעו לגיל פרישה עד שנת 2025.

"מה הוא אמור לעשות?" מרינה וסבא ולרי

המערכת הפנסיונית בישראל מורכבת מקצבת זקנה אוניברסלית, קצבת הבטחת הכנסה וקצבת השאירים, המשולמות על ידי המוסד לביטוח לאומי. הסכום שיוצא לעולים המבוגרים הוא נמוך במיוחד, ואינו מאפשר קיום בכבוד, או קיום בכלל – 2,328 שקל בממוצע, כ־23% מהשכר הממוצע במשק. כאן נכנסים לתמונה בני הדור השני, שהנטל כולו נופל עליהם. על פי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שיעור ההורים המקבלים סיוע מזדמן מילדיהם בקרב העולים משנת ה־1990, עומד על 59% (מול 42% בקרב ילידי הארץ), וכשמדובר בסיוע כלכלי: 26% מההורים העולים, מול 15% בלבד בקרב הורים ילידי הארץ.

"אמא שלי עבדה בניקיון וניקתה פחות או יותר את כל גוש דן, בין ראשון־לציון לרמת־גן", אומרת בלינסון. "אין מקום שהיא לא עבדה בו כדי לפרנס את עצמה ואותנו, שנוכל ללמוד. ההורים הקריבו את החיים שלהם בשבילנו. לפני שלוש שנים אבא נפטר, ואמא עוד מעט בת 70 ומתקיימת מקצבת זקנה של 2,000 שקל לחודש. כל מה שיש לה עכשיו זה אחי ואני, ואנחנו מנסים לעזור לה כמה שיותר. כבר הבנתי שמהמדינה לא אקבל כלום, כי אמא שלי היא סוג ב'. אני רופאה, ובהתמחות שלי היום בגריאטריה אני רואה אנשים שבכל חודש בוחרים בין אוכל לבין תרופות. זה עצוב. המדינה מביאה אנשים ממש למצב של עוני מחפיר. אנחנו מצפים שהמדינה תגיע להסדר, בין השאר משום שיש לה אחריות".

אילונה ליטובצ'יק עלתה עם הוריה ואחיה לפני 25 שנה. אמהּ נפטרה בינתיים ואביה, בן 69, חי מקצבת זקנה ומפנסיה של 700 שקל בלבד, הסכום שהספיק לצבור בשנים המעטות שעבד בישראל. "כמובן שאי־אפשר לחיות מזה, להחזיר תשלומים ולאכול", היא אומרת בכאב. "לכן אחי גר איתו עד היום ועוזר לו ברכישת מזון, ואני מסייעת בדברים הגדולים יותר: מכונת כביסה, מקרר, דברים לבית. המדינה צריכה למצוא לזה פתרון, למרות שאני פסימית. אין ברירה".

לסבא בלי אגורה

מרינה לאנדה עלתה לישראל ב־1996, חמש שנים אחרי הסבא והסבתא. בינתיים הוריה הספיקו לחזור לאוקראינה, משום שלא הסתדרו, סבתא נפטרה וסבא ולרי נותר לבדו כשהוא תלוי לחלוטין כלכלית במדינה ובאחיה. "מה־2,800 שקל שהוא מקבל, הוא צריך לשלם את המשכנתא וגם את הטיפול הסיעודי שהוא זקוק לו", אומרת מרינה, מנכ"לית מכירות בחברת פרסום. "הוא בן 78, ואין לו אגורה. כלום. אלמלא אחותי ואני, לא היה לו כסף אפילו לאכול וללבוש בגדים. אם אנחנו לא נהיה כאן, מה סבא אמור לעשות? יותר מזה, מה עושים אנשים שאין להם ילדים או נכדים שמטפלים בהם? ממה הם מתקיימים? המדינה צריכה להתערב ולמצוא פתרון".

הפתרון, שהציע בזמנו חבר הכנסת יואל רזבוזוב (יש עתיד) בעקבות מחקר מקיף, הוא ליצור תוספת של 1,000 שקל לכל מי שהגיע לישראל ללא זכויות פנסיוניות ושלא הספיק לחסוך מספיק. ההערכה היא שמדובר בכ־1.5 מיליארד שקל, סכום שיקטן במהלך השנים כשהעולים מהגלים האחרונים ייצאו לגמלאות לאחר שכבר צברו פנסיה.

מהלך נוסף שיזם ח"כ רזבוזוב הוא הצעת חוק שמטרתה לסייע למי שעלה בגיל מבוגר יחסית ואינו יכול לצבור את סך שנות העבודה הנדרשות לקבלתה של תוספת הוותק המרבית, וכתוצאה מכך הוא מופלה לרעה וקצבתו נמוכה. הצעת החוק בעצם מבקשת להביא בחשבון את שנות העבודה בארץ המוצא לצורך חישוב תוספת הוותק.

היום (11:00) תתכנס בכנסת השדולה לקידום ולהעצמת "דור 1.5 של ישראלים דוברי רוסית", ביוזמת ח"כ רזבוזוב שאמר אתמול: "כמי שבעצמו חלק מבני דור זה, הקמתי את השדולה על מנת לדאוג לכל אלו שעלו לארץ כילדים ועדיין נאלצים להתמודד עם אתגרים לא הגיוניים. גיור, נישואים, שייכות תרבותית, הנגשת ההשכלה הגבוהה, ובעיית הפנסיות של ההורים שעבדו כל החיים ובישראל לא הצליחו לשחזר את רמת החיים בה חיו, וזו רשימה חלקית בלבד. הם ישראלים לכל דבר ולא אזרחים סוג ב'". •