בלילה הוא פועל ניקיון במטרו, ביום סופר מעוטר
הסיפור של אנריקה פרארי מקסים את העולם, ויכול להיות בקלות עלילה של סרט: בימים הוא סופר שכתב 5 רומנים וזכה בפרסים יוקרתיים, אבל בלילות הוא יורד לרכבת התחתית ומבריק את הרציפים כדי להביא אוכל לילדיו. "הרבה פועלים כותבים כמוני, רק בורגנים חושבים שאם אתה פועל אין לך תרבות"
כשהרכבת התחתית של בואנוס איירס נסגרת בלילה, אנריקה פרארי יורד אל מנהרותיה התת-קרקעיות כדי לנקות את הרציפים – ולמרק את המותחן הבא שלו. אנריקה הארגנטינאי, בן 44, הוא לא רק מנקה, אלא גם כותב ספרי מתח זוכה פרסים. ספריו התפרסמו בכמה מדינות, אבל זו דווקא עבודת הלילה שלו כמנקה שמביאה אוכל אל שולחנם של שלושת ילדיו.
"להתפרנס מכתיבה? הכסף לא טוב מספיק", הוא מסביר. פרארי, המייצג את עובדי הניקיון ועובדים נוספים באיגוד העובדים של הרכבת התחתית, הוא סיפור מרתק. הוא סופר מעוטר שמעולם לא למד באוניברסיטה, ולאחרונה הפרוזה הקשה והתמציתית שלו משכה את תשומת הלב התקשורתית. הוא הופיע בטלוויזיה, ברדיו ובדיווחי החדשות, וכבר זוכה לכינוי "הסופר מהרכבת התחתית".
לו עצמו נמאס משמות התואר האלה. "אני מבין שאנשים מוצאים את זה מפתיע, אבל יצירה אינה זרה לי. יש הרבה פועלים שכותבים, מציירים או מנגנים", אומר פרארי, שקעקועים רבים מעטרים את גופו, כולל אחד של קארל מרקס על ידו השמאלית. "אופייני לקפיטליסטים ולבורגנים לחשוב לשפועלים אין תרבות".
פרארי, המכונה גם קיקה, פרסם חמישה רומנים ושני אוספים של סיפורים קצרים. ספר המתח שלו "הם נראים כמו זבובים מרחוק" זכה בפרס בפסטיבל ספרי המתח היוקרתי של גיחון בספרד ב-2012. בעקבות זאת הוא התפרסם בצרפת, במכסיקו ובאיטליה. לפני כן הוא זכה בפרס בקובה על ספרו "מה שלא היה", מותחן פוליטי שעלילתו עוסקת בברצלונה של מלחמה האזרחים בספרד.
ברכבת התחתית הוא מנקה את הפסולת שמשאירים אחריהם הנוסעים, באווירה שהולמת את התפאורה האפלה של סיפורי המתח שלו. "אני עובד בעיר נטושה. ביקום שאינו מיושב", הוא אומר. בהפסקות הקצרות במהלך משמרת הניקיונות שלו הוא מדליק מחשב נייד ישן ומצחצח את את כתביו. "אני כותב מתי שאני יכול, איפה שאני יכול", הוא אומר, "גם אם במהלך היום אני מנסה בעיקר למצוא זמן לישון".
חלל העבודה השני שלו הוא שולחן קטן עמוס בספרים בפינת הדירה שלו ברובע אונסה בבואנוס איירס. בעבר עבד גם כאופה, כנהג וכרוכל. הוא חי שלוש שנים כשהוא שוהה בניגוד לחוק בארה"ב ואז גורש, אבל חזר הביתה לארגנטינה עם הרומן הראשון שלו: "מבצע בוקובסקי", שפורסם בבואנוס איירס ב-2004.
פרארי הוא אוהד של קבוצת הכדורגל ריבר פלייט ואוהב מוזיקת רוקנרול. הוא גדל בבית צנוע, וכשהיה בן 8 נתן לו אביו ספר על
הרפתקאות פיראטים. "במקום לחלום להיות פיראט, חלמתי לכתוב בלי הפסקה", הוא מספר.
למרות הפרסים שבהם זכה, קיקה נותר בשולי סצנת הספרות המקומית, והוצאות לאור גדולות מתעלמות מיצירותיו. "אני לא חושב על ספרות כקריירה", הוא מודה, "אבל ברבע ל-11 בלילה, 15 דקות לפני שאני יורד לנקות רצפות, אני חולם שאני זוכה בפרס בינלאומי או שסטיבן ספילברג רוצה להפוך את אחד הספרים שלי לסרט".
לפנייה לכתב/ת 
