כך מגייסים רופאים מחו"ל ל"אסותא" החדש באשדוד
ציונות בחלוק לבן: אסותא מגייסת רופאים לבית החולים החדש שלה באשדוד והיא עושה את זה בחו"ל, בשיטת ה"ספיד דייטינג". מספרים להם על הטילים בדרום, על המשכורות הנמוכות ועל מערכת בריאות דלה, אבל מקווים שהציונות והרגשות היהודיים החמים ינצחו
מגייסים רופאים שלא נרתעים מקשיים: "מי ששוקל לעלות, חשוב שלא יתעלם מהמציאות הביטחונית כאן. אנחנו 16 מייל מעזה ובונים מתקן שיוכל לטפל בסיכונים ובניהול משברים שישפיע על חיי היומיום. בית החולים ממוגן מפני טילים, מה שיאפשר לנו לעבוד בעיתות חירום. זהו בית החולים הממוגן הראשון בישראל".
"כמה נרוויח", שאלו הרופאים ואנשי הצוות שהגיעו ליריד המיוחד, שנועד לגייס אותם לעלות לארץ כדי לעבוד בבית החולים החדש באשדוד? "לא מספיק".
הונחה אבן פינה לביה"ח באשדוד - איך הוא ייראה?
זה אולי לא הנאום הציוני וחוצב הלהבות שהייתם מצפים לשמוע באירוע שכל מטרתו לשכנע אנשים לעזוב את ביתם ומולדתם, אבל ליו"ר מועצת המנהלים של חברת "אסותא" פרופ' שוקי שמר, ולפרופ' חיים ביטרמן שינהל את בית החולים באשדוד, חשוב לא להשלות את הרופאים ואנשי הצוות העתידיים בסיפורים על הארץ המובטחת. הם מעוניינים ברופאים שיגיעו לכאן כדי להשתקע, ולא ייבהלו מהקשיים.
"החזון שלנו ש-20% מעובדי ביה"ח יהיו עולים חדשים"
הצטרפתי אל השניים ביריד בניו־יורק, שאורגן על ידי "נפש בנפש" בשיתוף עם הסוכנות היהודית, משרד העלייה והקליטה, קק"ל, ו־JNF-USA, כדי להבין את הקשיים כאן ואת ההתלבטויות שם, בדרך לעלייה לישראל.
זה החל בשיחת טלפון של פרופ' שמר לרב יהושע פס, המייסד והמנהל של ארגון נפש בנפש, שמתמחה בהבאת עולים מצפון אמריקה. "אנחנו מקימים בית חולים ציבורי באשדוד וזקוקים בדחיפות לרופאים", אמר לו פרופ' שמר.
"החזון שלנו שלפחות 20 אחוז מהעובדים בבית החולים יהיו עולים חדשים ושישמעו במסדרונות רופאים במבטא צרפתי ואמריקאי", הוסיף בהמשך פרופ' ביטרמן.
ב"נפש בנפש" הרימו את הכפפה ויזמו יריד מיוחד לרופאים ואנשי צוות רפואי שמתעניינים בעלייה. מלבד שמר וביטרמן הגיע מישראל ליריד גם ד"ר אמיר שנון, מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים במשרד הבריאות. הרעיון: לערוך ספיד דייטינג - סבב ראיונות בסרט נע בין שמר וביטרמן לרופאים ואנשי הצווות.
"הולכת להיות דרמה במערכת הבריאות הציבורית בישראל", התגאה פרופ' שמר בפני הרופאים. "אנחנו בונים בית חולים ציבורי חדש מהמסד ועד הטפחות. בית החולים יהיה מאוד מודרני, ומוגן מפני טילים ואיומים כימיים וביולוגיים".
"לא רוצים ליצור ציפיות לא ראליות"
בית החולים באשדוד צפוי להיפתח, על פי התוכניות, מתישהו בין ינואר למאי בשנה הבאה, ולהעסיק 1,200 עובדים. כ-200 רופאים ו־450 אחיות. בשלב הראשון יהיו בו 300 מיטות אשפוז ובשלב השני 600 מיטות, והוא ישרת בין 350 אלף לחצי מיליון תושבים. "אנחנו מציעים לכם להיות חלק מהפרויקט והחזון", אמר פרופ' שמר.
פרופ' ביטרמן הוא למעשה העובד הראשון שגויס לבית החולים, והחל מהחודש הבא יתחיל גיוס כוח האדם. לדברי שמר וביטרמן, הרעיון לפנות לנפש בנפש ולבקש את עזרתם בגיוס רופאים נולד כתוצאה מהמחסור ברופאים בישראל וגם מהרצון להגשים ציונות. במקביל פועל בית החולים לגייס רופאים ואחיות עולים מצרפת.
חידוש בולט, כפי שמציגים השניים לרופאים, הוא שבית החולים יציג אינטגרציה של שירותי רפואה לקהילה, כשכל המידע הרפואי יעבור מבית החולים לקופות החולים ולהפך. "המטרה למנוע כפילויות ובלבול", הסביר שמר. "כך חולים לא ייפלו בין הכיסאות ויהיה מעקב אחריהם".
הקשר עם החולים בעודם מאושפזים יהיה באמצעות אפליקציה. "בית החולים יהיה אטרקטיבי מאוד לרופאים, בייחוד כשבישראל יש תסכול ממערכת הרפואה בגלל הנתק בין הקהילה לבתי החולים", סיפרו שמר וביטרמן. "אנחנו מזמינים אתכם להשתתף בניסוי שחייב להצליח".
שמר וביטרמן, כאמור, לא הסתירו מהרופאים את המציאות הישראלית הלא פשוטה בשני התחומים מרכזיים: ביטחון ושכר. "חייבת להיות הגינות", מסביר שמר. "אתה לא רוצה ליצור רמת ציפיות כדי שלא יתאכזבו. ככה זה בישראל.
"ברפואה לא עושים כסף. מי שעושה עלייה, צריך לדעת שהוא בא לתנאים ישראליים". לגבי המצב הביטחוני הסביר שמר: "כישראלים, אנחנו יודעים שאין מקום בטוח. צריך להגיד להם את האמת בפנים. אנחנו לא לוקחים אותם לשווייץ".
הרב פס, מייסד ומנכ"ל "נפש בנפש", מרוצה מהתעניינות: "אנחנו גם מגשימים חלומות של אנשים פרטיים וגם עוזרים למדינת ישראל להתמודד עם מחסור ברופאים. זאת רמה חדשה של ציונות, להביא עשרות רופאים לדרום".
אז למה לעלות לישראל למרות התנאים הלא פשוטים?
"אני כבר 40 שנה חושב על עלייה אבל אף פעם התקדמתי עם זה כי כל המשפחה שלי היו כאן והוריי התנגדו למהלך", אומר פרופ' גארי אורן, בן 61, רופא פנימי ומומחה לנפרולוגיה. "אמא שלי נפטרה לפני שבע שנים, ולפני שלוש שנים שניים מהבנים שלי עלו לישראל. אמרתי לעצמי שאם אני צריך להמציא את עצמי מחדש, למה לא בארץ?"
המצב הביטחוני בארץ מדאיג אותך?
"כמי שגדל בניו־יורק, עיר שבה אנשים נרצחים בשביל הארנק או הטלפון, אני לא נרתע. לדעתי הסיכויים למות בניו־יורק יותר גדולים מהסיכויים למות בישראל. אין מה לעשות, החיים מסוכנים".
"פחות מדאיג ללכת באשדוד מאשר בברונקס"
גם סטיבן איגל, 35, רופא ילדים בבית החולים מונטיפיורי בניו־ג'רזי, לא חושש. "פחות מדאיג אותי ללכת ברחובות באשדוד מאשר בברונקס. יש שם יותר דקירות ויריות מאשר בישראל. עבורי, אין שום מקום אחר שבו אני רוצה לגדל את חמשת ילדיי. זה עניין רוחני. לא הייתי עובר לארץ בגלל עבודה, אבל כשיש הזדמנות לעבודה במקום כזה — זה בהחלט מקל על המעבר".
פרופ' מרכוס לוי, בן 57, רופא יהודי מונצואלה שהיגר בשנת 2000 לארצות־הברית, משמש כמנתח גסטרו ומתמחה בניתוחי כריתת לבלב. "אני לומד עברית באינטרנט", הוא לא מסתיר את ההתרגשות. "בהתחלה רציתי לעבור לגור בצפון ולעבוד ברמב"ם כי אמרתי שזה רחוק מהטילים מעזה, אבל כשדיברתי עם מישהו מרמב"ם, אמרו לי שאם תהיה מלחמה בצפון היא תהיה גרועה בהרבה ממלחמה בעזה.
"אני לא מפחד. אם הייתי יכול לחזור 16 שנה אחורנית, הייתי עולה ישר לישראל ולא מבזבז 16 שנה בארצות־הברית. לצערי איבדתי את שני ילדיי שם. הם הפכו לאמריקנים ואפילו תומכים בפלסטינים שזה מאוד מכאיב לי".
הכותב היה אורח בכנס של "נפש בנפש"
לפנייה לכתב/ת 
