"רוח הרפאים של אלכסנדר וולף": קצר ומובחר
החלטה נמהרת אחת חרצה את גורלו של נער שעתיד להפוך לעיתונאי - רוחו של האלמוני שהרג בגיל 16, שבה ורודפת אותו והופכת את חייו למסע ייסורים. דרך דמויותיו עוסק גזדנוב בחוסר היציבות של האדם בעולם ובחוסר האונים שלו אל מול מה שמזמן לו הגורל, כל זאת בכתיבה מופתית ודחוסת משמעות
״מכל הזכרונות שלי, מכל החוויות הרבות מספור של חיי, הזיכרון המציק ביותר היה זיכרון הרצח היחיד שביצעתי מימי”. כך פותח את הספר דובר אלמוני, אשר בהיותו בן שש עשרה בלבד, הלום הזיות וצמאון ביער עבות ברוסיה של מלחמת האזרחים, ירה למוות בפרש בודד שנקרה בדרכו. ב"רוח הרפאים של אלכסנדר וולף", הרומן הפילוסופי של גאיטו גזדנוב, רודפת את גיבור הסיפור פרשיית הרצח הזו כל חייו, כחוויה מכוננת שפתחה מאגר של שאלות החוזרות ונישנות אודות גורל ומקריות. בכתיבה מופתית שאינה מניחה לרגע, מזמין גזדנוב את הקורא למפגש יסודי בין אדם וגורלו, בין רוצח לנרצח.
גיבור הסיפור נגלה לראשונה מבעד לשורות עצים ביער חשוך בדרום רוסיה, לאחר שכדור פילח את ראש סוסתו והיא קרסה תחת רגליו. בחושיו הדרוכים הוא קולט בצד הדרך פרש תועה על גב סוס לבן, ומבלי לחשוב יותר מידי הוא מכון אליו ויורה בו. איש לא נכח ביער חוץ משניהם, כך חשב אז, ולאחר מבט חטוף בקורבנו האקראי, הוא לוקח את הסוס היתום וממשיך בדרכו.
מרוסיה המדממת הוא מהגר אל פריז, משלים את לימודיו והופך עיתונאי, ובמשך שנים נושא את סודו ממקום אחד למשנהו. בחלוף הזמן מזמנת יד הגורל ליורה מפגש נוסף עם הנרצח: אל ידיו מתגלגל ספר בעל שלושה חלקים, כאשר החלק האחרון, ׳הרפתקאות בערבה׳ מגולל בפורטרוט את מאורעות אותו היום ביער, והוא כתוב בגוף ראשון. כאשר הוא מבין שהסופר מוכרח להיות הנרצח עצמו, הוא מתחקה אחר עקבותיו ומגלה ששמו אלכסנדר וולף והוא אנגלי שחי בלונדון.
העיתונאי הרדוף מנסה ליצור קשר עם וולף אך ללא הצלחה, וכבר מוכן לזנוח את הפנטזיה הישנה אודות סגירת המעגל. אלא שאז, ושוב - ביד המקרה - הוא מתיישב במסעדה לצד ווזנסקי, מכר שיכור שמוציא את אותו הספר מאמתחתו. בשיחה אגבית מסתבר שווזנסקי השיכור מכיר את הסופר, הלא הוא הנרצח - אלכסנדר וולף, ומזדמנת לשניים האפשרות להפגש. עם הופעתו של וולף לוקח הסיפור תפנית הדרגתית והופך מעלילה מסתורית לרומן פילוסופי: המפגש ביניהם וכל הסובב אותו מעלה על גבי הדפים שאלות אודות גורל ומקריות.
בכתיבה שאינה עתירת תיאורים אך עם זאת טעונה ודחוסת משמעות, עוסק גזדנוב דרך דמויותיו באי החשיבות של האדם בעולם, בחוסר האונים שלו מול הגורל וכפי שמעידה עליו אחת הדמויות בסיפור, הוא ״רואה את כולם כנידונים למוות״. יכולתו המופלאה לצקת תכנים פילוסופים כבדים לתוך עלילה פשוטה יחסית, זורקת את הקורא להרהר במובן מאליו ולזנוח את תחושת אי האמינות המתבקשת מעלילה בה יותר מידי צרופי מקרים מסתדרים בקו אחד. גזדנוב אינו עוסק בשאלה האם ישנה יד מכוונת, אלא יוצא מנקודת הנחה שאין כזו, ומתקדם אל עבר ההשלכות של הכאוס והאקראיות.
במקביל עוסק גזדנוב מקרוב באהבה - במפגש גורלי שבאותה מידה יכול היה שלא להתקיים, נפגש הגיבור בילנה ניקולאייבנה מחוץ למועדון איגרוף. תוך שמונה ימים הופכת ילנה למאהבת שלו ולמי שמסתמנת כאהבת חייו. באיכויות של מותחן גותי מספרת לו באיטיות אהובתו הקרה על אחד ממאהביה הקודמים, קצין רוסי המבוגר ממנו אך במעט. כאן יודע הקורא את מה שהגיבורים אינם יודעים - ששני הנאהבים חולקים את אלכסנדר וולף, או יותר נכון את רוח הרפאים שלו, מי בזכרונותיו ומי במיטתה.
ילנה, דמות קשוחה ומסתורית היא נקודה של אור בפרספקטיבה הזמנית וחסרת משמעות דרכה רואה הגיבור את האנושות. הוא מכיר בכוחה של האהבה כחיונית ומרפאת, אך בד בבד אינו מרפה מהעובדה שכל מה שקרה - באותה המידה יכול היה שלא לקרות. ״לפני חודשים אחרים לא ידעתי על קיומה ואילו כעת לא יכלתי לתאר את חיי בלעדיה״. "רוח הרפאים של אלכסנד וולף" הוא אמנם ספר קצר, אך מכיל ב-173 עמודיו איכות נדירה השמורה לסופרים מעטים.
"רוח הרפאים של אלכסנדר וולף", מאת גאיטו גזדנוב. הוצאת "אחוזת בית". מרוסית: סיון בסקין. 173 עמ'
