מהניצחונות המרשימים העונה / טור

יש משחקים שרגע אחרי שהם מסתיימים כולם מסכימים שזה היה ערב גדול של הקבוצה. משחק שוטף לכל אורכו, דומיננטיות מוחלטת, חיסול היריבה בצורה ברורה וכמה כדורים ברשת - כל אלה מקבעים יכולת של קבוצה כנפלאה. אבל הפועל באר-שבע שראינו הערב (ב') לא ענתה על הפרמטרים האלה. מוליכת הליגה לא הייתה במשחק "גדול", אבל את מה שעשתה בטדי חייבים להגדיר כ"מרשים". יודעים מה, בעונה מלאה בניצחונות - אפשר לומר שמדובר באחד מהמרשימים ביותר שלה.

0:2 גדול לב"ש על בית"ר, צמד לשהר
התשובה של בכר: מאמן ב"ש "ענה" לפיטר בוס באנגלית

שימו לב להבדל: לא משחק גדול, אלא ניצחון מרשים. סופר מרשים. והסיבה העיקרית לכך שחייבים להתלהב מהניצחון הבאר-שבעי קשורה קודם כל לנתוני הפתיחה. אחרי שלושה משחקים רצופים של איבוד נקודות, עם מקום שני בטבלה בפעם הראשונה בשנת 2016, תחושה כלל-ארצית שכל המומנטום עבר למכבי ת"א ופתיחת משחק לא טובה (בדיוק כמו במשחקים קודמים), היה קל להישבר. גם אתם חשבתם שזה יקרה, אבל ב"ש חשבה אחרת.

סיבה שנייה: קבוצה שנמצאת במצב של ב"ש נכון ל-21:00 מרימה את עצמה, בדרך כלל, בלחימה, בפיזיות, בשמירה על עקרונות טקטיים. את כל אלה יותר פשוט לבצע כי החלק היצירתי במוח לא חייב להיות בשיאו, ובמצב המדובר הרבה יותר קשה לעשות מהלכי כדורגל מבריקים. הרגליים רועדות, הכדורים המתוחכמים נוטים להיות פחות מדויקים, אבל בדיוק המהלכים האלה ניצחו את המשחק.

הקבוצה של ברק בכר חזרה למקום הראשון כי כמות מכובדת של שחקנים שלה הצליחו להבריק ברגעים שקשה להבריק בהם. השער הראשון הגיע בעקבות כדור עומק עצום, כזה שלא רואים פה בכל שבוע, של ג'ון אוגו, שבנוסף למסירה חזר לעצמו כבוס של המגרש. השער השני היה בכלל מלאכת מחשבת, שרשרת אירועים שכל אחד מחלקיה זהר יותר מהאחר. המסירה הקטנה של אליניב ברדה, ההטעיה ושליחת הכדור של מאור בוזגלו, החסימה המשמעותית של אובידיו הובאן על אלעד גבאי החלש וכמובן הסיומת של בן שהר. בכלל, שהר נראה טוב כמעט בכל פעם שהכדור הגיע אליו, וחגג צמד ראשון בליגת העל אחרי יותר מחמש שנים. אז, במדי הפועל ת"א, הוא חגג פעמיים מול ב"ש.

עשה עבודה טובה במרכז המגרש. וובה בראון(צילום: אורן אהרוני)

משם, למרות החזקת הכדור של בית"ר במחצית השנייה, העבודה הייתה קלה. כי ההגנה של ב"ש היא משהו מיוחד. 18 שערי חובה ב-29 משחקים זה הממוצע הכי טוב של קבוצה בישראל מאז מכבי חיפה בעונה שהפסידה אליפות בגלל הקיזוז. אוגו, אמרנו, היה מעולה. הגנתית, וובה בראון החליף בהצלחה את מהראן ראדי. דודו גורש, כרגיל, עשה את שלו, בעיקר בעצירה מול איתי שכטר.

חשוב לומר - ב"ש לא ספגה למרות שבית"ר הייתה לא רעה בכלל. שכטר, כהרגלו לאחרונה, הביא לבלבול אצל השומרים שלו. קלאודמיר רשם עוד משחק טוב. אבל אין קבוצה שיותר קשה לכבוש מולה מאשר באר-שבע. וכך, בית"ר מפסידה לראשונה שני משחקי ליגה רצופים בתקופת סלובודן דראפיץ'.

בית"ר הפסידה העונה רק פעמיים בבית, ושני ההפסדים היו לב"ש. לפני המשחק הייתה תחושה שב"ש היא כמו רץ שמוביל בתחרות אבל נגמר לו הכוח, וכשהוא מעיף מבט לאחור מבין, כמו כל האצטדיון, שהולכים להשיג אותו. עכשיו נדמה שהיא מצאה כוחות חדשים, כאלה שלא ידעה שמסתתרים בתוכה. כוחות שהביאו לניצחון מרשים ביותר.