"זהו ביקורי הראשון בישראל", הוא אומר, כמו מתנצל. "רעייתי רצתה מאוד לבקר איתי בארצכם, אבל לוח הזמנים של הביקור כה לחוץ, כה צפוף, ששנינו לא ראינו טעם לקפיצה חפוזה כזאת. הביקור הבא ייראה אחרת".
הדובר, ארנסט מוניז, שר האנרגיה של ארה"ב ארנסט מוניז זה שלוש שנים, פרופ' לפיזיקה מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס ובנם של מהגרים מפורטוגל, אכן קיים בישראל ביקור בזק. 48 שעות, פגישות, הופעה פומבית בכנס וביקור במצדה בהדרכתו שר האנרגיה יובל שטייניץ. השר שטייניץ, מתברר, מימן חלק מלימודיו האוניברסיטאיים בעבודה כמדריך תיירים, בין השאר במצדה. פעם מדריך תמיד מדריך; פרופ' מוניז, שותף בכיר במו"מ עם איראן, שב מהמדבר סחוט.
הוא לא התלונן. מלא מרץ, השיב לשאלות בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות".
אדוני השר, שמעתי אותך מכנה את מה שקרה שנים האחרונות במגזר האנרגיה "מהפכת הגז הטבעי". באמת מהפכה?
"כן, לדעתי. זו מהפכה במלוא מובן המילה. ראה, לפני פחות מעשור התכוונו חברות האנרגיה הגדולות בארה"ב לבנות ובנו טרמינלים מיוחדים לקליטת גז נוזלי מיובא, אף שעד אז לא היינו תלויים ביבוא גז טבעי. אך התחזיות השחורות לא התממשו כי קרתה מהפכה: אמריקה מייצרת כיום כל כך הרבה גז טבעי, שהיא החלה, כפי שאתה לבטח יודע, לייצא אותו כגז נוזלי".
איך משפיע הגז הטבעי על כלכלת ארה"ב?
"לגז טבעי שלושה שימושים עיקריים: לחשמל, לחימום מגורים ומשרדים, וכתשומה בתהליכים תעשייתיים. השינוי הגדול הראשון היה בתחום הפקת חשמל, בתחנות הכוח. לפי עשור כמחצית החשמל בארה"ב יוצרה מפחם, כחמישית מגז טבעי. השנה, לראשונה בהיסטוריה, נפיק יותר חשמל מגז טבעי מאשר מפחם. הפחם נסוג בגלל מחירי הגז הטבעי הנמוכים, כ־2 דולר ליחידת חימום, המשקפים את הייצור המוגבר. לגז הזול השפעות מהפכניות נוספות: הוא מפחית את עלות החזקת הדירה ואת עלויות הייצור התעשייתי. תעשיית ארה"ב נהנית מגז טבעי, מרחיבה את הייצור וקולטת עובדים חדשים רבים בכל רחבי המדינה. השימוש בגז טבעי נותן לנו יתרון תחרותי תעשייתי".
מה, לדעתך, צריכה להיות מדיניות הגז של ישראל? מה לעשות עם לווייתן?
"יתרונות התגלית של מאגר לווייתן לישראל אדירים. גודלו מאפשר יצוא של גז טבעי, והוא פותח הזדמנויות להסכמים מסחריים עם השכנים הקרובים והרחוקים, הסכמים בעלי השלכות אסטרטגיות, מלבד חיזוק המגמה של הפחתת השימוש בדלק ובפחם וקידום התעשייה המקומית. התועלות ממאגר לווייתן לישראל כה בולטות, גם כלכליות וגם גיאו־פוליטיות, שבלי להיכנס לוויכוחים הפנימיים שלכם, אינני מהסס לומר: אנא הזדרזו לפתור את הבעיות ולפתח את המאגר".
שוק האנרגיה הבינלאומי סובל מעודפי היצע. אולי אנחנו מקדשים מדי את כל נושא הביטחון האנרגטי? אולי כדאי להמתין?
"לפני שנדבר על השווקים, אני רוצה להדגיש כי הביטחון האנרגטי של ישראל חשוב מאוד לארה"ב. אי־ביטחון אנרגטי וחוסר יציבות במשאבי האנרגיה של בעלות הברית הקרובות שלנו, כמו ישראל, הם נושאים חשובים גם בסדר היום הממשלי האמריקאי. הם מדאיגים גם אותנו; הנשיא אובמה קבע כבר לפני שנתיים, בהקשר למשבר אוקראינה, כי ביטחון אנרגיה הוא נושא מערבי קולקטיבי. בהקשר הישראלי, כפי שאמרתי, אנחנו רואים בתגליות הגז שלכם יתרונות והזדמנות יוצאת דופן לאזור כולו. זו סיבה נוספת לעניין הרב שהן מעוררות בארה"ב. ובאשר להמתנה נוספת בפיתוח לווייתן: הגעה מוקדמת לשווקים חשובה מאוד. התזמון חשוב, כי העולם לא עוצר מלכת ובינתיים מתרחשים בסביבה דברים רבים, כמו גילוי שדה הגז הגדול בקרבת מצרים. מובן מאליו שהפעלת לווייתן תקדם את הביטחון האנרגטי של ישראל".
הגז הטבעי בארה"ב זול מאוד. אולי פשוט כדאי לייבא אותו מכם?
"הגז עצמו זול, אך שרשרת ההמרה וההובלה מייקרת אותו עשרת מונים. לכן מחיר הגז הטבעי ביפן היה 17 דולר ליחידת חום ובאירופה 11־12 דולר. המחירים הגבוהים הללו ירדו במדינות מייבאות הגז, משום שחוזי הקנייה היו מוצמדים למחירי הנפט. ועדיין זו לא חלופה כדאית כי השווקים לגז טבעי הם לרוב אזוריים, מקומיים, עם מעט סחר בינלאומי. להבדיל משוקי הנפט הגלובליים במהותם; רכיב ההובלה במחיר הנפט קטן יחסית".
די בהפתעה השיגה ארה"ב עצמאות באנרגיה ואינה תלויה עוד ברצונן הטוב של מדיניות מייצאות נפט. איך עשיתם זאת?
"בשנים האחרונות עלה דרמטית ייצור הנפט שלנו. בזכות הפקת נפט מסידוק סלעים צימצמנו בהרבה את יבוא הנפט הגולמי וצימצמנו את הגירעון במאזן התשלומים. אנחנו מייצרים כפול נפט ממה שייצרנו לפני כמה שנים, למרות הירידה הקלה בתפוקה אשתקד. אין זה אומר שאיננו מייבאים נפט בכלל: ארה"ב ממשיכה לייבא נפט גולמי מסוגים מסוימים המבוקשים בשוק שלנו ומייצאת כמות גדולה של תזקיקי נפט".
לא רק תזקיקים. התחלתם לייצא גם נפט גולמי.
"תמיד ייצאנו קצת נפט למדינות שכנות. האיסור לייצא לא היה גורף, ובדצמבר אשתקד ביטל אותו הקונגרס כליל. והתוצאה? מפתיעה: בפברואר האחרון ייצאה ארה"ב פחות נפט מאשר בחודשים שבהם היה איסור היצוא בתוקף. השוק העולמי פשוט לא זקוק לנפט שלנו, ברמת המחירים הנוכחית".
המחירים יישארו נמוכים?
"הבה נבחן שני תרחישים, האחד של עסקים כרגיל והשני עם הפתעות. בעולם של עסקים כרגיל אני לא רואה כוחות בסיסיים הלוחצים לשינוי משמעותי במחירי הנפט בשנתיים־שלוש הקרובות. הנתונים לא מעידים על כך. מצד אחד, סביר שאיראן ועיראק יגדילו את התפוקה. מצד אחר, מתרבים הסימנים להאטה בצמיחת הכלכלה העולמית, ועימה הביקוש לאנרגיה בכלל ולנפט בפרט. תפוקת הנפט בעולם גבוהה כעת בכ־1.5 מיליון חביות ליום מהכמות המבוקשת, והעודף מיתווסף לעתודות הלא־מכורות הקיימות, שהן בשיא. לכן, גם כשהכמות המופקת והמבוקשת תגיע לנקודת איזון, המלאים הגדולים של נפט לא מכור לא יאפשרו ירידת מחירים חדה. עד שהם לא יתחסלו המחירים לא צפויים לרדת. לסיכום, בעולם בלי הפתעות קשה לי לראות את גורמי הבסיס הכלכליים תומכים בהוזלת נפט. ובאשר לעולם עם הפתעות, כשמו כן הוא — עולם אחר שאי־אפשר לחזותו. כך או כך, נמשיך לתמוך בהפקת נפט וגז מסידוק סלעים".
האם הנפט הזול מסכן את תוכניות הממשל לעודד מעבר לאנרגיה ירוקה, אנרגיה ממקורות מתחדשים?
"הממשל הנוכחי, ואני בתוכו, לא ויתר על היעדים השאפתניים בתחום האנרגיה ממקורות מתחדשים. לא נסוגונו מהמהלך ההיסטורי של דחיקת הפחמן והחלפתו בתשומות אחרות. השגת אי־תלות אנרגטית לא הרפתה את ידינו ולא סינוורה אותנו".
מלבד התגליות החדשות, מה עוד תרם להשגת אי־התלות האנרגטית של ארה"ב?
"קודם כל השגנו שיפור גדול מאוד ביעילות צריכת הדלק על ידי המכוניות הפרטיות. הכפלנו את התקן לכ־20 ק"מ לליטר, עד 2025. עקב כך נעשו המכוניות הרבה יותר חסכוניות. ההשקעות במחקר ופיתוח ובפרצות דרך טכנולוגיות הוזילו בשני שלישים את עלות הסלולות למכוניות חשמליות, אם כי אני חייב להודות לפניך שכאן הציפיות שלנו לא התממשו. על כבישי אמריקה נעות כעת כ־300 אלף מכוניות חשמליות מדגמים שונים. קיווינו שמספרן יהיה כפול. אף שהגידול איטי מהמקווה, התמיכה הממשלתית בחשמול כלי רכב פרטיים לא תשתנה. גם הפיתוח של האנרגיה הסולרית לא הואט אלא הואץ, הודות לנפילה במחירי ההפקה של חשמל מהשמש. היא הוזלה לרמה המתחרה ישירות בנפט, ולכן משקיעים בה כמו משוגעים. אנרגיה גרעינית לא ירדה מהפרק: בארה"ב יושקו בעוד זמן מה חמישה כורי כוח גרעיניים מהדור החדש, הבטוח. משום שבתחום הזה נדרשת השקעת סכומי כסף ענקיים מראש, יציבות רגולטורית להרבה שנים היא תנאי קריטי לפיתוח. בלי יציבות רגולטורית לא יתאפשר מימון מיזמי אנרגיה יקרים אך חיוניים. זו עובדה גלובלית".
בוועידת האקלים הגדולה בפריז השנה דובר על הצורך למסות את פליטות הפחמן. מה דעתך על הטלת מס כזה באמריקה?
"יש תמיכה מקצועית ניכרת במתן ביטוי כלכלי לנזקי השימוש בפחמן המזהם על ידי מיסוי ישיר או עקיף. לדעתי, צריך לנוע לכיוון הזה, אך הדבר ייתכן רק במסגרת מדיניות כלל־משקית להגבלת השימוש בפחמן. דה־קרבוניזציה (המעטת השימוש בפחמן) של אמריקה היא מטרה לאומית, לא מפלגתית. אני אופטימי ומקווה שהקונגרס יאמץ גישה זו. לא עכשיו, ערב הבחירות, אך בעתיד".
"הבה לא נשכח", אומר לסיכום שר האנרגיה פרופ' מוניז בעודו מנער בתנופה את שערו הכסוף הארוך, המגיע עד גבו, "שהנפט והגז הזולים הם בשורה חיובית גדולה לצרכנים, לתעשייה ולכלכלה בכללותה. לכלכלת אמריקה, העולם וישראל".
החייטים מפנמה
בספרו "החייט מפנמה" מ־1996 מתאר ג'ון לה קארה עולם ריגול שהתרוקן ממטרותיו. המלחמה הקרה הסתיימה, הסובייטים קרסו ולסוכנויות הביון המערביות אין עבודה. על כן הם ממציאים אויבים; הממציא הוא חייט צמרת בריטי משועמם ובעל חוש הומור המתגורר בפנמה סיטי. המצאותיו מסבכות את המעורבים, וכפסע בינן למלחמות עולם. החייט עצמו לא אשם, השיטה אשמה.
נזכרתי בחייט מפנמה כשעלעלתי ב"מסמכי פנמה", שנגנבו/הודלפו מחברת עורכי דין ותיקה, "מוסק פונסקה" הפנמית, ופורסמו בסערה בתקשורת. מוסק פונסקה עוסקת בין השאר בהקמת חברות קש ובליווי עסקאות מפוקפקות בעבור אנשים המבקשים להסתיר את רכשום במקומות שונים על פני תבל המכונים "מקלטי מס", ונכון יותר לכנותם "מקלטי כסף". אך מה בדיוק חושפים אותם מסמכי פנמה? בעיקר העברות והתאגדויות הנעשות (כנראה) בשליחותם של "מאפיונרים, סוחרי סמים, מבריחים, מממני טרור ופוליטיקאים ממדינות בעלות משטר מצורע", כותב היומון הבריטי "פייננשל טיימס". לא בדיוק האליטה של העולם בכלל ושל עולם העסקים בפרט. אף על פי כן, בכירי מוסק פונסקה עומדים על כך שבכל אשר פנו הקפידו על החוק. אין סתירה בין הדברים: עורכי הדין, החייטים מפנמה, לא טיפלו ישירות בכסף, הם טיפלו רק בתפירת חליפה חוקית לכסף. הם לא התעניינו בצבעו או במוצאו.
התקשורת הזרה, שכבר נברה בטונות המסמכים שנחתו על שולחנה והועמסו על מחשביה, התאכזבה כשלא מצאה בהם את השמות שמופיעים תכופות ברשימות של 200־100 העשירים הבולטים במערב. "כמעט אין כאן עשירים אמריקאים!" נזעקו האמריקאים. בהמשך התברר שאין גם עשירים מבריטניה, צרפת, גרמניה או איטליה. מי כן? בראש ובראשונה חברים בכירים במפלגה הקומוניסטית הסינית בעבר ובהווה, מקורביהם ובני משפחותיהם. "סין הקומוניסטית", כותב היומון הבריטי "הגרדיאן", אחד העיתונים ששיתפו פעולה בפרסום המסמכים, "היא מקור ההכנסות הראשי של משרד עורכי הדין מוסק פונסקה". החייטים מפנמה טיפלו בלא פחות מ־40 אלף חברות מסין ומהונג־קונג. משרדם שימש שער גישה למערב בקרב האצולה הקומוניסטית הסינית. סביר שגם בקרב אליטות אחרות של מקורבי משטרים רודניים.
חטאי הפוליטיקאים, מקורביהם ואישי ציבור אחרים הם מקור הרוע והשחיתות בתבל, ומסמכי פנמה מאשרים זאת. הכוח השלטוני עלול להשחית, וכשהוא מתמשך, הסבירות להשחתה מזנקת. הנה כמה דוגמאות שלא הספיקו להגיע למסמכי פנמה: זה עתה נחקר ראש ממשלת מלזיה בעוון גניבת מאות מיליוני דולרים מפרויקטים ציבוריים. שורה של אישי מדינה ומנהלי חברות ממשלתיות בברזיל נחקרת בחשדות המסתמכים במיליארדי דולרים. נחקרו ונחקרים גם אישי ממשל בדרום־אפריקה ומקורבי הנשיאה לשעבר בארגנטינה. לקדאפי המנוח היו אוצרות של מיליארדים, רובם בשווייץ; האדמה בלעה אותו ואותם. פוטין חשוד בגלגול לא־חוקי של מיליארד דולר? כששמע על כך, צחק: מה, זה מה שמצאו עליי, מיליארד דולר? אין שליט דיקטטורי שלא שם בצד, גם בפנמה, כמה מאות מיליונים עד כמה מיליארדים, ליום סגריר.
בהתייחסו למסמכי פנמה, וגם לתקנות החדשות של רשות המסים האמריקאית המקשות על "מיזוג בהפוך", אמר השבוע הנשיא אובמה שלא מתקבל על הדעת שחברה הפועלת על אדמת אמריקה, מעסיקה עובדים אמריקאים ומפיקה רווחים אמריקאיים - לא תשלם מס חברות אמריקאי כי עשתה תרגיל של העברת שליטה בה לחברה בת זרה של עצמה. עסקה מלאכותית כזאת מכונה "מיזוג בהפוך". התקנות החדשות שעליהן חתם אובמה הביאו בו־במקום לביטול סוג חדש של מיזוג בהפוך, בין שתי חברות תרופות אמריקאיות (פייזר ואלרגן), שלאחת מהן כבר יש חברה בת הרשומה באירלנד השולטת בה לכאורה. מיזוג בהפוך משתלם כל עוד הוא מאפשר התחמקות חוקית ממס החברות האמריקאי הגבוה. התקנות של אובמה לא סותמות את הפרצה, רק מצמצמות אותה.
בריחת החברות האמריקאיות מאמריקה באמצעות עסקאות מלאכותיות אינה רק פועל יוצא — כפי שאמר הנשיא אובמה בנאומו – ממס חברות גבוה מצד אחד ומשרשרת ארוכה של פרצות בו מצד אחר. שורש התופעה בשיטת מיסוי בעייתית. בארה"ב, כמו בישראל, קיימת שיטת מיסוי המכונה "פרסונלית" ולא "טריטוריאלית". בשיטה טריטוריאלית מוטל מס על הכנסות שהופקו או נצמחו בשטח המדינה, ולא חשוב מי הבעלים, מקומיים או זרים. לכן אין בה תמריץ להעביר את הבעלות "כאילו" לגוף לא־אמריקאי. לעומת זאת, בשיטה הפרסונלית מטילים את המס על הכנסותיו של אזרח או תושב המדינה, ולא חשוב איפה הופקו או צמחו. לכן תאגיד אמריקאי היכול להוכיח שהשליטה בו בידי זרים לא ישלם מס הכנסה בארצו. מכאן שכדאי לו לתרגל, להסוות ולהשתמט ממסים.
במסמכי פנמה לא נמצאו עד כה הוכחות להשתמטות בלתי־חוקית ממסים של אישים וחברות ממדינות מערביות דמוקרטיות. אין השתמטות, יש התחמקות; רוב המומחים מאוחדים בדעה שתופעת החייטים מפנמה לא תחלוף בעקבות שיתוף פעולה בינלאומי הדוק בין רשויות המס, חשוב ככל שיהיה. רק מעבר מתוזמן של כולן או לפחות רובן לשיטת מס הכנסה טריטוריאלית אחידה יניח את היסודות הנחוצים למאבק בינלאומי מתואם ומתוזמן בהשתמטות אישית ובהתחמקות תאגידית ממסים. עד שזה יקרה, וספק אם זה יקרה — לפוליטיקאים נוחה השיטה הפרסונלית: לחייטים מפנמה לא תחסר עבודת גזירה ותפירה.
