השבוע נפתחה תערוכה חדשה, "הלב הגנוב", במרכז להיסטוריה יהודית במנהטן, שמתארת דרך סיפורן וגורלן של חמש מהמשפחות שהחזיקו בנכסים מרכזים באיזור, את העוול שנעשה להן על ידי הנאצים ואיך עד היום, רק 5% מבין כל בעלי הנכסים היהודיים וצאציהם קיבלו פיצויים.

בין חמש המשפחות הללו, משפחה ישראלית אחת, אשר עד לאחרונה אפילו לא ידעה את סיפורה שלה. "התערוכה הוצגה בגרמניה בשנת 2013", מספרת נורית גרינברג מחיפה, שסבה וסבתה אחזו בכמה מהנכסים והעסקים בגדולים והידועים במיטה. "האוצרים חקרו את ההיסטוריה של תרבות ברלין עם חידוש פני העיר, וכך הסתבר להם שעל אך שהיוו רק 4% מהאוכלוסיה, אחזו היהודים בנכסים רבים. אחד מהאוצרים", מתארת נורית כיצד הגיעו אליהם, "היה נשוי לד"ר גזה קסמאייר, חוקרת תולדות האמנות שמתמחה באופנת שנות השלושים. סבי, גיאורג פרוידנברג ומשפחתו ניהלו את "הרמן גרזון", בית אופנה ידוע, והיא כתבה ספר שסיפר גם את גורלו. במשך שנתיים היא עשתה עבודת בילוש על המשפחה והנכסים וכתבה ספר מרגש, אך רק כשהספר היה בבית הדפוס היא יצרה איתנו קשר. כך גילינו פרטים רבים שלא ידענו".

נורית ואביה בנהלל. מתוך האלבום המשפחתי

נורית נולדה וגדלה בנהלל, לשם היגרו סבה וסבתה, שהשכילו לזהות את המצב החמור ליהודים בגרמניה בשנות השלושים. כשלא הסכימו עוד לקבל את הסנקציות שהוטלו על היהודים בגרמניה, נסו לישראל זמן קצר לפני פרוץ המלחמה. "כשהם עשו את ההחלטה הם השאירו הכל מאחור. כאנשי תרבות, אחרי שהדירו אותם מהתרבות הגרמנית, זו שהם בעצמם היו חלק ממעצביה, הם גילו עולם תרבותי חדש של יהדות וציונות, שהוביל אותם לניהול משק בנהלל".

מ-32 חדרים לבית בנהלל. צילום מתוך האוסף המשפחתי

מהרגע שהגיעו לנהלל, לא סיפרו ולא הסתכלו לאחור. הם כמעט לא דיברו על זה. "הם כנראה החליטו לשים את גרמניה מאחור. הם סבלו שם השפלות קשות וחריפות. לא רק שהנאצים שמו מנהלים ארים שדחקו אותם החוצה מהעסק והנכסים שלהם, הם היו בעצמם משפחה שמאוד תרמה לתרבות הגרמנית, יהדות הייתה עניין שולי אז עבורם. לאורך השנים השקיעו וקידמו אמנות אינפרסיוניסטיות, למשל.היו להם 4 יצירות של ואן גוך. אנחנו לא יודעים היכן הן היום, אבל אחת מהן נמכרה לבנו של הנרי פרויד כשסבא שלי צריך היה כסף כדי לצאת מגרמניה לישראל עם סבתי ושני ילדיהם. הציור מוצג היום במוזיאון בדטרויט".

מעולם לא ננעלו. הנעליים של הילדה פרוידנברג

במשפחה ידעו שהזוג הותיר אחריו בגרמניה חובות ובתים. "החובות היו למעשה מיסים בלתי אפשריים שהטילו על יהודים באותם ימים. הם השאירו בית, "בית פרוידנברג", עם 32 חדרים שנחשב היום אבן פינה ארכיטקטונית בית שלא קיבלו עליו מעולם שום תשלום.

כשהסיפור נודע לנו, שנים אחרי פטירתם, הבנו שהבית שימש את הנאצים אחר כך כמתקן לבדיקת שיטות המתה בגז. גילינו גם שסבא שלי ניסה בשנות החמישים לדרוש פיצוים עבור הנכסים וקיבל תשובה קשה. נאמר לו שהוא ברח מגרמניה כשמאחוריו חובות, ואם רוצה פיצוי עליו לשלם מיליון מארק לפני כן. אני מאמינה שיותר מהכל הוא נפגע עמוקות. הם לא דיברו על זה. מהרגע שהחליטו להתחיל חיים חדשים".

נראה שהזוג גיאורג והילדה היו אנשי תרבות שאימצו את התרבות הציונית ולא נתנו למשקעי העבר לעבור לדורות הבאים. עדות לכך בתערוכה ניתן לראות למשל באלבומים המשפחתיים שנשמרו, בתמונות המציגות את חדר האוכל הענק בברלין לעומת הצנוע שבנהלל. ניתן לראות את מגפי הבוץ של הילדה מנהלל לעומת הנעליים היוקרתיות שהביאה איתה מגרמניה ולא נעלה בישראל מעולם, ועוד מיצגים רבים של משפחת פרוידנברג וארבע המשפחות הנוספות שמעידות על עולם שלם שהשאירו מאחור ולמעשה נגזל מהם.