דיפלומט עיראקי לשעבר בביקור בארץ: "לא מפחד"

חאמד א-שריפי לא ציפה לקבלת הפנים הזו. כמו חתן בר מצווה ביום שמחתו התקבל אתמול (ב') הדיפלומט העיראקי לשעבר בצהלולים בטקס שהתקיים לכבודו במרכז מורשת יהודי לוב באור יהודה (במקום במרכז למורשת בבל, כפי שתוכנן תחילה). א-שריפי, עוטה צעיף עם דגל מדינתו, הביט נרגש בשמחה וההערכה שהקרינו כלפיו עשרות מקהילת יהודי עיראק, ובראשם קבוצת הפייסבוק "משמרים את השפה העיראקית", שהגיעו לפגוש אותו.

א-שריפי, החי כבר שנים ארוכות בגלות בלונדון, הגיע לישראל כדי לנסות ולקרב בין העמים ולאו דווקא בין הממשלות. הוא עומד כיום בראש ארגון "האיסלאם הליברלי", שמבקש לתת פרשנות מודרנית לדת ולקוראן. הגעתו לישראל פורסמה לראשונה ב-ynet.

הטקס החגיגי, שכלל החלפת דגלי ישראל ועיראק ושירים עממיים, התנהל ברובו המוחלט בשפה הערבית. השתתפו בו סגן דובר משרד החוץ, חסן כעביה, וחברי הכנסת מהמחנה הציוני קסניה סבטלובה ויוסי יונה. כעביה הוא מי שהביא בפועל לביקורו של א-שריפי, יחד עם לינדה מנוחין, שמעון דורון וזהבה ברכה, שפעילים מאוד בקהילה של יוצאי עיראק בישראל.

אחרי הטקס הוא התפנה להעניק ל-ynet ראיון ראשון בארץ. "לא שיערתי לעצמי שאתקבל בחום כזה", אמר ומיהר להוסיף: "אני לא מייצג אף ממשלה. השלום בין ממשלות הוא דבר חלש. צריך לעשות את ההיפך, כלומר שלום בין העמים. שלום שמתחיל למטה".

- אתה לא חושש לבקר בישראל? אתה לא דואג לקרובים שלך שנשארו בעיראק?

"מדוע שאני אפחד? לא עשיתי שום דבר לא בסדר. הוזמנתי ואנחנו משוחחים. אני עיראקי מוסלמי שמתקבל כאן בכבוד. הניפו את הדגל בכבוד מתוקף היותי עיראקי. ראית את קבלת הפנים שקיבלתי. אז מה הדבר הלא טוב שעשיתי? סירבתי לבקר כאן בחשאי למרות שיכולתי. מי שמגיע בחשאי מראה שהוא מסתיר משהו. אני קורא לישראל לא לקבל את פניה של אף משלחת אישית או קולקטיבית בחשאי".

בהקשר הזה מפתיע א-שריפי וטוען שרבים בעיראק היו מעוניינים בקשר עם ישראל. ההנחה הזאת מתמיהה אבל הוא מסביר: "בעבר היו בעיראק מוסדות לבדיקת דעת הקהל. היום הם כבר לא רלוונטיים כי דעת הקהל נמצאת ברשתות החברתיות. אתה צריך ללכת לדפים שמקימים יהודים ממוצא עיראקי ותראה את התגובות".

א-שריפי (במרכז), אתמול באור יהודה(צילום: שלום הראל)

א-שריפי (55), במקור מבגדד, הוא בן להורים שיעים. בעשור הקודם שימש דיפלומט במשרד החוץ העיראקי. בין השאר הוא היה מיופה הכוח של השגרירות בכוויית בין 2005 ל-2006, והנציג הדיפלומטי הראשון של עיראק בנסיכות מאז הפלישה של סדאם ב-1990, שגרמה לנתק ביחסים בין המדינות למשך לא פחות מ-15 שנה. הוא שימש גם יועץ מדיני וסגן ראש הנציגות בשגרירות עיראק בירדן ב-2006 ויועץ במשרד ההגנה העיראקי ובמשרד החוץ העיראקי בתקופות זמן שונות.

עוד לפני הפלת שלטונו של הרודן סדאם חוסיין כבר היה א-שריפי בגולה. הוא הצליח איכשהו להתחמק מהיד הארוכה של המודיעין העיראקי, ולפי פרסומים בעבר אף שרד כמה ניסיונות התנקשות.

הוא סבור שבנקודת זמן כלשהי בעתיד יכוננו יחסים בין עיראק לישראל, אך נזהר מלנקוב בהערכה לנוכח המצב: "עיראק כרגע כבושה. ארצות הברית מסרה את עיראק קודם כול לאיראן, ולאחר מכן לסעודיה וטורקיה. כעת עיראק לא מקבלת החלטות בעצמה, אלא זו בעיקר איראן. אם איראן מסכימה, אז עיראק מסכימה, ואם איראן לא מסכימה - אז גם עיראק לא מסכימה. זהו שלב זמני שלא יימשך לעד. עיראק צריכה להשתנות. צריך שתהיה בה חירות ושתהיה לה עצמאות בקבלת ההחלטות. כשזה יקרה אז כן, יהיו יחסים דיפלומטיים עם ישראל".

הדיפלומט לשעבר א-שריפי מחליף דגלים עם סגן דובר משרד החוץ, חסן כעביה(צילום: שלום הראל)

כאנקדוטה הוא מספר שכשהיה מיופה הכוח בשגרירות העיראקית בכוויית, הוא הועבר אחר זמן קצר בפתאומיות למשימה בירדן בלי כל הודעה מוקדמת. ההסבר שלו חד-משמעי: "השגריר האיראני בכוויית לא רצה שאהיה שם מסיבה כלשהי".

ניכר מדבריו עד כמה הוא כואב את מצבה הנוכחי של מולדתו, שנשלטת כיום על ידי מה שהוא מגדיר "כנופיות". לגבי המקום של ישראל בקרב האזורי שבמרכזו נמצאת עיראק הוא אומר: "ישראל לא מתערבת בשום דבר. זו אשליה שאיראן ומדינות המפרץ רוצות להכניס למוחם של העיראקים. כאשר הן טועות - זה תמיד בגלל ההתערבות של ישראל. יש פיגוע? זה ישראל. בעיה אחרת? גם קשורה לישראל.

"אני עוקב אחר העניין הישראלי ואני מתאר לעצמי שלישראל יש עניין אחד שהיא דואגת לגביו, והוא לשמור על הביטחון שלה", הוסיף א-שריפי. "היום ראיתי ערבים בישראל. אם אזרח ערבי אוהב את המדינה, הוא יכול להגיע למשרות רמות והשמיים הם הגבול. אם אתה אזרח ערבי שדוקר בסכינים, אז לא. אי-אפשר לחיות עם זה. איזו מדינה הייתה משלימה עם זה?".

"אם היום מישהו בעיראק רוצה לפוצץ את עצמו, האנשים מסביב לא יהרגו אותו? יהרגו אותו במקום. זאת מפלצת שמסתובבת ברחובות. החובה שלך היא להגן על החברה אפילו אם אתה לא שוטר או איש צבא. אתה כבן אדם צריך להגן על החברה שאתה חי בה".