"אסור להיות אדישים": חבריה של שירה בנקי מעלים הצגה לזכרה
הרצח של שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים שימש השראה להצגה חדשה שמעלים חבריה לספסל הלימודים. "הם לא אדישים למקרה ולא משלימים איתו. זה לא מובן מאליו ואני מאוד מעריכה אותם על כך", כתבה אמה
הרצח של שירה בנקי הצעירה במצעד הגאווה בירושלים זעזע מדינה שלמה, וחבריה לספסל הלימודים עדיין לא שכחו. את הכאב על אובדן החברה הם מביעים בימים אלה בהצגה לזכרה, שנועדה למחות על האדישות. "אנחנו מתרגלים למוות שאופף אותנו, וקל להיות אדישים", מסביר אהוד לסין, נער בן 17 שכתב וביים את ההצגה.
לסין, שלמד עם בנקי בבית הספר ליד"ה שבירושלים, כתב את הטקסט בעקבות הרצח, ובעצת המורה לתיאטרון הפך אותו בסופו של דבר להצגה "לחכות". המופע יעלה הערב (ד') במרכז ז'ראר בכר שבירושלים, והוא משלב בין היצירה של לסין לבין המחזה "מחכים לגודו" של המחזאי האירי סמואל בקט.
למופע עצמו הזמינו התלמידים את מיקה בנקי, אמה של שירה, שהגיעה לצפות אחרי לבטים, ותחושותיה הביאו אותה לכתוב מכתב לתלמידים. "מה שמשמעותי מבחינתי זו התחושה של התלמידים, ואני מאוד מעריכה אותם על כך", כתבה, "עצם זה שהם הביעו רצון נחרץ לבטא את הכאב סביב לכתה של שירה בצורה אמנותית על הבמה - זו ההבנה האמיתית מבחינתי שזו לא 'עוד לוויה' או 'עוד אמא שכולה', ושלמרות כל מה שקורה סביבם - אין בהם השלמה, אדישות, או שוויון נפש לנוכח מה שקרה. זה לא נראה לי ברור מאליו".
דמותה של אמה של שירה מיוצגת גם בהצגה עצמה: "כל השחקניות בהצגה שלנו הן נשים", מסביר לסין, "שתי נשים מחכות בבית הקברות לאדון גודו שיגאל אותן, ובדרך הן פוגשות דמויות מהחברה הישראלית, כמו אמא של חייל שנהרג במלחמה, אמא של קורבן אונס וביניהן נמצאת גם אמא של שירה".
שירה בנקי בת ה-16 נרצחה לפני כשמונה חודשים במהלך מצעד הגאווה בירושלים, אחרי שנדקרה בפשע שנאה. "לא הכרתי כל-כך את שירה, היא למדה שנה מתחתיי", אומר לסין, "אני זוכר את הרגעים הקשים האלה כשזה קרה. הייתי במצעד עצמו והבנתי תוך כדי המצעד שקרה משהו. אבל לקחתי את הדברים בהומור ולא הבנתי שזה כל כך רציני. רק בערב הבנתי שקרה משהו למישהי שאני מכיר".
מה הביא אותך לכתוב על שירה למרות שלא היתה לכם היכרות עמוקה?
"אני רוצה להעביר מסר: נורא קל לנו להיות אדישים ולומר 'לי זה לא יקרה'. בסוף, כשזה קורה למישהו שאנחנו מכירים, זה מתנפץ לנו בפרצוף. אנחנו מתרגלים למוות שאופף את החברה שלנו. בסוף ההצגה הבנות אומרות 'הכי בטוח לא לעשות כלום'. זה קטע מתורגם מתוך 'מחכים לגודו'. כאילו שזה הכי פשוט ובטוח לא לעשות כלום. אבל זה בדיוק ההפך - אולי הכי כדאי כן לעשות משהו".
