עד כמה אתה מניאק מאחד עד קובי בראיינט, שאפילו לשיא הקבוצתי הגדול ביותר בהיסטוריה של המשחק הכי קבוצתי שיש תפסת את הכותרות?
כן, זהו האיש וזוהי האגדה. זה שהיה כל חייו בקרב בלתי פוסק לבד מול כל העולם. שנאבק בכל מי שאמר לו שהוא חייב ללכת למכללות, כי זה מה שכולם עושים, רק כדי להפוך לצעיר בהיסטוריה שנבחר בדראפט. אותו קובי בראיינט שלקח ארבע זריקות איירבול בעונת הרוקי בפלייאוף מול יוטה והפסיד ללייקרס את הסדרה, למרות שכולם טענו שהוא חצוף. ההוא שלא נכנע לשחקן הדומיננטי של תקופתו בקרב אגו היסטורי והיסטרי, למרות שחשבו שהוא צריך לקחת צעד אחורה כי הוא הורס שושלת הוליוודית. זה שאמרו שלא יצליח לזכות בעוד אליפות ללא שאקיל, אבל זכה בשתיים. זה שטענו שלא יצליח לעקוף את ג'ורדן, אבל נמצא מעליו במספר הנקודות.
זהו אותו קובי בראיינט, האגואיסט, האגו־מניאק, שרב עם כולם, שלא הזמין איש מחבריו לקבוצה לחתונתו, שהיה שנוא על כולם. שאמרו שהוא חייב להשתנות כדי שיאהבו אותו, אבל נשאר כמעט אותו דבר – וכולם למדו לאהוב אותו. ואי אפשר שלא היה לאהוב אותו במשחק האחרון שלו, כאשר הוביל בכוחות עצמו את הלייקרס לקאמבק, עם 60 נקודות במשחק כולו, 17 ברבע האחרון וכמה סלי קלאץ' בדרך ל־96:101 על יוטה.
גם ברגע האחרון בקריירה, לא ידעת באמת האם החיוך המרוח על פניו נובע מהתרגשות, או שמא זהו חיוך ציני של תוכחה, של "אמרתי לכם שאני אהיה כזה גדול". אי אפשר היה לדעת האם היד ששם על החזה היא מהכרת תודה ואצילות, או רק כדי להצביע על האיש שאחראי להצגה המופלאה הזו.
זה היה לילה של האדרה עצמית שאין שני לה. כל גדולי המשחק הגיעו כדי להשתחוות. לא היה שם ולו רגע אחד של ענווה או צניעות, גם לא היה צריך להיות. רק כך אפשר לקלוע 60 נקודות ולקחת 50 זריקות (הכי הרבה בעידן המודרני). בלי למצמץ, בלי לחשוב פעמיים. האדרה עצמית שאין צודק ממנה.
בראיינט היה המייקל ג'ורדן של דור ה־y. הילד שעלה לכותרות בזמן שאלו עוד היו רק בדפי העיתון, התרומם לשיאים במהפכת האינטרנט והשתלב בצורה מופתית בעולם הרשתות החברתיות. פנים של דור, גיבור תרבות מודרני. החקיין המושלם של מייקל ג'ורדן, עם אותן תנועות, אותם מהלכים, אותן הבעות ובעיקר – אותן רוחות שרודפות את שניהם ולא מרפות. לא נותנות מנוח עד שיתפסו את מרכז הבמה – גם אם בצדה השני נמצאת קבוצה שלמה ומלהיבה כמו גולדן סטייט. ורק הבוקר אפשר להכריז: 32 שנות מייקל ג'ורדן הסתיימו להן.
מאות אלפי מילים נשפכו העונה על קובי בראיינט. בכל השפות, בכל הפלטפורמות, עם כל הדימויים והצבעים. אבל אף מילה לא תוכל לתאר את קובי בראיינט טוב יותר מאשר המילה "מניאק". רק שיש כל מיני דרכים לבטא "מניאק". באופן מזלזל או מעליב, באופן ארסי ומרתיע, ועם המבטא הנכון וההגייה הנכונה, גם באופן מחמיא. וכמו אינספור הצורות והדרכים בהן ניתן לומר "מניאק", כך הופיעו מול הפרצוף שלנו אינספור קובי בראיינטים. אז קחו הלאה ל־20 השנים הבאות איזה קובי בראיינט שתרצו. יש מספיק לכולם.
