שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    "הם חיכו שבעלי ימות כדי לגרש אותי"

    על פי כל הנהלים, לטיסיה אלמוזנינו כבר הייתה אמורה להיות אזרחית ישראלית, אחרי 15 שנה כאן ושש שנות נישואים לעמרם. ברשות האוכלוסין וההגירה גילו בראיון המסכם שבעלה חולה סופני, ודאגו לדחות את מתן האזרחות עוד ועוד עד שהוא הלך לעולמו והוחלט לגרשה. "חיי כאן", היא טוענת

     

     

    לטיסיה ועמרם אלמוזנינו ()
    לטיסיה ועמרם אלמוזנינו
    בבירוקרטיה הישראלית הסבוכה ישנם מעט מאוד מקרים בהירים, חד-משמעיים, כאלה שבהם הטוב הוא טוב והרע הוא רע מוחלט. מקרים שבהם קשה עד בלתי אפשרי למצוא הסבר הגיוני כלשהו להחלטה שרירותית. המקרה של לטיסיה אלמוזנינו הוא כזה.

     

    על פי כל קריטריון או נוהל, לטיסיה (54), ילידת הפיליפינים, כבר הייתה צריכה להיות אזרחית ישראלית, אחרי יותר מחמש שנות נישואים לבן זוגה הישראלי עמרם. אבל האזרחות לא ניתנה לה. יש לשער שיש לכך קשר לעובדה שבמועד הגשת הבקשה לאזרחות עמרם כבר היה חולה, ולראיון - שנקבע באיחור בלתי קביל - הוא הגיע עם בלון חמצן. אי אפשר להימנע מהמחשבה שאנשי רשות האוכלוסין פשוט המתינו בסבלנות עד שהוא ימות, ואז הוסיפו חטא על פשע: גם לא נתנו ללטיסיה אזרחות כפי שהיו אמורים, וגם שללו לאלתר את כל זכויותיה והודיעו לה כי היא מגורשת.

     

    כדי להשלים את מעגל שרירות הלב, הודיעו שלשום אנשי הלשכה המשפטית ברשות שהם מתנגדים עקרונית להחזיר לה באופן זמני את מעמדה בישראל, עד שערעורה יידון בבית הדין. מה אכפת להם שאישה לא צעירה תהיה תקועה בלי רישיון עבודה, בלי קופת חולים וביטוח לאומי ואפילו בלי גישה לחשבון הבנק שלה?

    לטיסיה על קברו של עמרם, בעלה ()
    לטיסיה על קברו של עמרם, בעלה
     

    לטיסיה עזבה את הפיליפינים בתחילת שנות ה-20 לחייה לצורך פרנסה. בתחילה עבדה בירדן, אחר כך בסינגפור וב-2001 הגיעה לישראל וקיבלה רישיון עבודה בתחום הסיעוד. במשך שש שנים עבדה אצל משפחה בבאר שבע, ואז הכירה את עמרם. "התפתחו בינינו יחסים טובים מאוד, והחלטתי לעזוב את העבודה כדי לחיות איתו", היא אומרת.

     

    באפריל 2008 הגיעו בני הזוג ללשכת רשות האוכלוסין וההגירה באשדוד, על מנת להגיש בקשה למעמד עבור לטיסיה בשל הקשר הזוגי ביניהם. בלשכה איפשרו להם לצאת לקפריסין כדי להתחתן ולחזור, ואכן כך היה: ב-13 ביוני 2008. "אלה היו הנישואים הראשונים שלי וגם הנישואים הראשונים שלו", סיפרה בקול רועד, "אבל לצערי כבר היה מאוחר מדי עבורנו ללדת ילדים".

     

    דוחים את הקץ

    בהתאם לנהלים, קיבלה לטיסיה כעבור כחצי שנה רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5  - רישיון המקנה תעודת זהות זמנית וזכויות שונות ובהן קופת חולים וביטוח לאומי, ללא אזרחות. "מאז, בכל שנה, במשך ארבע שנים, ערכו לנו ראיון לבחינת כנות הקשר", סיפרה לטיסיה, והמסמכים מעידים שמעולם לא עלו ספקות בסוגייה. על פי הנהלים, בחלוף ארבע שנים בדיוק מרגע קבלת רישיון לישיבת ארעי ובהיעדר כל מניעה אמורה רשות האוכלוסין להעניק לה באופן אוטומטי אזרחות ישראלית.

     

    ארבע שנים חלפו ובינואר 2013, בהתאם לנוהל, הגיעו עמרם ולטיסיה ללשכת רשות האוכלוסין וההגירה באשדוד, שילמו את האגרה והגישו את בקשת האזרחות. באותו מעמד גם נערך איתם ראיון נוסף, כדי להוכיח את כנות הקשר ואת העובדה שמרכז חייהם בישראל. "בתקופה ההיא עמרם חלה בסרטן", סיפרה לטיסיה בדמעות. "סיפרנו להם את זה בראיון, ועמרם ביקש מהם שיסדירו כמה שיותר מהר את ההתאזרחות שלי".

     

    אולם מרגע שנודע לאנשי הרשות שעמרם חולה, החלו לצוץ עיכובים בלתי קבילים ולא מוסברים. תחילה החליטה הרשות לחדש את האשרה הזמנית של לטיסיה בשנה נוספת, וקבעה לשניים ראיון נוסף לאוגוסט 2013, שמונה חודשים לאחר הגשת הבקשה. בהגיע השעה התייצבו בני הזוג אלמוזנינו בלשכה, כשעמרם כבר נעזר בבלון חמצן כדי לנשום. "בבקשה", הוא התחנן בקול סדוק בפני פקידי הרשות, "אני מתחנן שתסדירו את המעמד של לטיסיה לפני שאני אמות".

     

    מגורשת לפיליפינים. האשרה שבוטלה ()
    מגורשת לפיליפינים. האשרה שבוטלה
     

    אך לשווא. גם באוגוסט האזרחות לא ניתנה, בניגוד לנהלים וללא כל הסבר. "יש לך רישיון ארעי עד ינואר 2014", אמרו בלשכה באשדוד ללטיסיה, "ולכן תקבלי תשובה על בקשת האזרחות רק בינואר 2014". לטיסיה קיבלה את הבשורה בכעס. עמרם, שחש שאנשי רשות האוכלוסין פשוט ממתינים למותו, נשבר. "אני מצטער שאני לא מצליח לקדם את זה", הוא אמר לה. "הוא התחנן בפניהם, בדמעות", היא אומרת. "אבל הם התעלמו ואמרו שאנחנו צריכים לחכות שהם יתקשרו. עמרם ניסה שוב, ביקש. כלום. הוא מאוד כעס עליהם".

     

    ב־3 בנובמבר 2013 הלך עמרם אלמוזנינו לעולמו, מבלי שבקשתו האחרונה מולאה. בצוואתו הותיר את כל רכושו ללטיסיה. קצת יותר משבועיים לאחר מכן, בעיצומה של תקופת האבל, הגיעה לטיסיה שוב ללשכת רשות האוכלוסין, כדי לברר מה יעלה בגורלה. "התיק שלך יועבר למטה בירושלים לקבלת החלטה", נאמר לה. איש לא טרח לעדכן אותה שבקשתה להתאזרחות סורבה, ושעניינה עולה לדיון בוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים. "למה את רוצה להישאר כאן?" הם שאלו אותה. "אמרתי להם שכל חיי בישראל, והמשפחה של עמרם זו עכשיו המשפחה שלי, ואני רוצה להישאר קרובה לקברו של בעלי".

     

    "נעשה עוול נורא"

    כמעט שנתיים וחצי חלפו מאז. בזמן שלטיסיה המתינה לאזרחות שלה, רשות האוכלוסין חידשה אחת לזמן מה את התושבות הארעית שלה. לפני כחודשיים היא הגיעה שוב ללשכה, שילמה את האגרה ורישיונה חודש שוב עד ל-17 ביולי.

     

    לפני כשבועיים היא נקראה להגיע ללשכה ברחובות. "הייתי בטוחה שאני מקבלת סוף-סוף את האזרחות הישראלית שלי". כשהגיעה התבקשה על ידי הפקידה למסור את הדרכון ואת תעודת הזהות שלה. במקומם היא קיבלה מכתב, ובו החלטתו של מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, אמנון בן עמי, שקיבל את המלצת הוועדה הבין-משרדית, זו שאיש לא עדכן אותה בקיומה: "לא מצאתי טעמים הומניטריים מיוחדים והחלטתי לאמץ את המלצת חברי הוועדה ולסרב לבקשה".

     

    במכתבו של בן עמי, החתום על ידי אירית לאובל, ראש דסק דרום ברשות האוכלוסין וההגירה, נקבע כי על לטיסיה לצאת מהארץ תוך 30 יום. בניגוד לנהלים, הם גם ביטלו בו במקום את אשרת השהייה שלה (אף שזו הוארכה מוקדם יותר עד יולי), לקחו את תעודת הזהות שלה והפכו אותה ברגע אחד לחסרת כל מעמד. בלי יכולת לגשת לבנק ולהוציא את כספה, בלי אפשרות לקבל את דמי הביטוח הלאומי המגיעים לה, בלי ביטוח רפואי.

     

    "אמרו לי שאי אפשר לתת לי כלום, כי אין לי ילדים עם עמרם, אז למה שארצה להישאר", אומרת לטיסיה, מתאמצת לא להישבר. "כתבו שאני חייבת לצאת מישראל תוך 30 יום. הייתי בהלם ופרצתי בבכי. אני לא יודעת מה לעשות. איך אני אעזוב את ישראל? בעלי קבור כאן. החיים שלי כאן. המשפחה של עמרם זאת המשפחה שלי, למה הם עושים לי את זה?"

     

    בדרך כלל, על פי הנהלים המקובלים, גם אם הוחלט לסרב לבקשה כזו או אחרת, ניתנת למבקשת אפשרות לערער עליה לבית הדין בזמן שרישיון השהייה שלה עוד בתוקף, ולבקש ממנו להקפיא את המצב הקיים עד להכרעה בערר. כאן נשללו מלטיסיה כל זכויותיה עוד לפני שהיה באפשרותה לפנות לבית הדין. "לקח לכם שנתיים וחצי לקבל את ההחלטה, לא היה קורה כלום אם הייתם מחכים עוד חודש לפני ביטול המעמד של לטיסיה", אומר ידין עילם, עורך דינה.

     

    בעזרתו הגישה לטיסיה ערר, וביקשה מבית הדין להורות לרשות להעניק לה אזרחות ישראלית ולהשיב לה את התושבות הזמנית עד לקבלת ההכרעה. דיין בית הדין לעררים, אלעד אזר, הורה לרשות האוכלוסין להשיב לבקשה להשבת התושבות. אבל הלשכה המשפטית של רשות האוכלוסין הודיעה בתגובה כי היא מתנגדת לכך מנימוקים בירוקרטיים שחלקם מנוגדים לנהלים של הרשות עצמה.

     

    "נעשה כאן עוול נורא", אמר אתמול עו"ד עילם. "לטיסיה הייתה זכאית לאזרחות ישראלית כבר לפני יותר משלוש שנים. עמרם ז"ל סיפר לרשות האוכלוסין על מחלתו בתקווה שהדבר יזרז את מתן האזרחות ללטיסיה, אולם הרשות עיכבה את ההחלטה עד למותו, כדי שתוכל להימנע מלקבל את בקשתו. לטיסיה נמצאת בישראל כמעט 15 שנה, יש לה מקום עבודה מסודר ומרכז חייה כאן כמו גם משפחתו של בעלה המנוח וקברו. רשות האוכלוסין אף הוסיפה חטא על פשע בכך שביטלה את רישיון התושבות שלה. נתקלתי בעשרות מקרים שבהם פעלה הרשות בשרירות ובניגוד לנהלים, אבל הופתעתי מהרשעות ומחוסר תום הלב שהפגינו במקרה זה כל דרגי הרשות. אני מקווה כי שר הפנים, ח"כ אריה דרעי, יתערב בעניינה של לטיסיה אלמוזנינו, ויורה מיוזמתו להעניק לה מיד את האזרחות הישראלית שלה היא זכאית, מבלי צורך שבית הדין יכפה זאת על הרשות".

     

    עדכון:

    מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה: "גב' לטיסיה אלמוזנינו החלה הליך מדורג לקבלת אזרחות מכורח היותה נשואה לאזרח ישראלי. במהלך ההליך נפטר בעלה של הנ"ל ומשום כך, לפי הנוהל הקיים, הופסק הליך זה. לאחר הפסקת ההליך, הגישה גב' אלמוזנינו בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים (הערה: היא לא הגישה בקשה, ולא עודכנה שהוועדה דנה בעניינה – י"ש). בקשה זו נבדקה בידי ועדה בין משרדית, ולאחר בחינה של העובדות היא נדחתה מטעמים של אי עמידה בקריטריונים הדרושים. כיום הנושא עומד בפני בית הדין לערערים ואנו מאמינים כי החלטה תתקבל בקרוב".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים