מה שיותר עמוק: עולה ליאכטה ויוצא להפלגה של שנה וחצי באוקיינוס

יוסי אברונין (63) כבר יצא למסעות ימיים רבים, אבל בשבוע הבא מחכה לו הרפתקה מיוחדת במינה, שבמהלכה הוא אמור להגיע עד מקסיקו. איך מתכוננים לדבר כזה?

בן עופר

|

20.04.16 | 17:51

יוסי אוברנין על היאכטה. "אני מפליג עם דגל ישראל ומתקבל יפה בכל מקום. בברצלונה שר לי עובד מרינה 'הבאנו שלום עליכם'" (צילום: ענבל מרמרי)
יוסי אוברנין על היאכטה. "אני מפליג עם דגל ישראל ומתקבל יפה בכל מקום. בברצלונה שר לי עובד מרינה 'הבאנו שלום עליכם'" (צילום: ענבל מרמרי)

"אני קשור לים עוד לפני שנולדתי", אומר יוסי אברונין (63), ולא מגזים, שכן הוא נקרא על שם דודו מצד אביו, יוסף אברונין, שהיה מדריך בצופי ים ומצא את מותו בנסיבות טרגיות. ב-1944 הוא נשלח עם כמה מחבריו לתנועה לאסוף נשק מסירה בריטית מול חופי בת ים, ובמהלך הפעולה עלתה ספינתם באש. אברונין נותר אחרון בספינה הטובעת, וזמן קצר לאחר שהגיע לחוף בשחייה, נפטר מפצעי הכוויות.

 

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

 

"עד היום לא הצלחתי לאתר אף אחד מהחניכים שהיו איתו על הספינה וניצלו", אומר אברונין, "אבל ותיקי צופי ים ביפו זוכרים סירה שנקראה על שמו בעקבות הפעולה. ברבות הימים המשכתי את דרכו: הצטרפתי בעצמי לצופי ים, ואת השירות הצבאי העברתי בנח"ל ים בסיני והייתי אחראי על שלוש סירות מפרש. שנים לאחר מכן הפלגתי עם חבר בסירה בבעלותו, ולפני שמונה שנים החלטנו שנהיה שותפים ברכישת יאכטה של 14 מטר בשם 'שחף 1'. החבר פרש, וכרגע היאכטה כולה שלי, מה שמאפשר לי לצאת למסעות".

 

עד עכשיו יצא למסעות קצרים יחסית, אבל בימים אלה הוא מתכונן להפלגה שאמורה להימשך שנה וחצי, ושבסופה יגיע למכסיקו. אירוע ההזנקה למשט יתקיים ביום חמישי הבא (28 באפריל) במסגרת פסטיבל "Sail Tel Aviv-Yafo 2016", שנערך ביוזמת חברת אתרים והפורום לקידום השיט. מתל אביב ייצאו אברונין ואנשיו לסלוניקי שביוון ומשם למונטנגרו, לקרואטיה, לאיטליה ולאיים מיורקה ואיביזה. בשלב זה יחצו את מיצרי גיבלרטר ויפליגו לעבר האיים הקנאריים, שם ימתינו עד שהרוחות יאפשרו להם לחצות את האוקיינוס האטלנטי, מהלך שיתבצע יחד עם 12 ספינות נוספות שייצאו מישראל במיוחד לצורך החצייה. הרפובליקה של כף ורדה תהיה נקודת העצירה הבאה שלהם, ומשם יפליגו לאיים הקריביים, לג'מייקה, לקובה, ולבסוף יגיעו למקסיקו.

 

כל צוות הספינה ישראלי, ואברונין מתעקש שהסירה תפליג תחת דגל ישראל גם במחיר של ביורוקרטיות מסובכות שכרוכות בכך. "משרד התחבורה שלנו וחברות הביטוח לא מתקדמות בנושא הזה כמו במקומות אחרים בעולם, אז רק פטריוטים מפליגים עם הדגל שלנו למסע כל כך ארוך", הוא אומר. "אני מפליג כבר שנים עם דגל ישראל ומתקבל יפה מאוד בכל מקום. בברצלונה פעם הגיע אליי עובד מרינה ושר לי 'הבאנו שלום עליכם'".

 

אין לאן לברוח

 

אברונין (63), תושב תל אביב, עוסק ביבוא טקסטיל, ובמקטעים שונים של הטיול יצטרפו אליו בני משפחתו - אשתו, שלושת ילדיו ונכדו בן השמונה חודשים. כולם מתכוונים לבקר אותו. "אני מכין לנכד כל מיני דברים על הסירה כדי שלא ישעמם לו", הוא אומר. "גם קניתי לו חגורת הצלה מיוחדת לתינוק. אני יודע שרוב בני המשפחה של בעלי היאכטות לא זורמים עם התחביב הזה, אבל במקרה שלי גם הילדים וגם אשתי מאוד אוהבים את הים ומאוד אוהבים להפליג, לשמחתי". מלבד בני המשפחה יגיעו לבקר אותו גם חברים רבים מישראל. "המסלול ארוך, אז כל מי שרוצה, יכול להצטרף לקטע של שבועיים".

 

איך מתכוננים למסע כזה?

"הכנה לחציית האוקיינוס לוקחת בערך שנה. יש טיפולים לעשות, רישיונות וביטוחים שצריך להוציא ומקומות עגינה בנמלים שצריך לשריין. מאחר שהסירה שלנו כבר חצתה בעבר את האוקיינוס, רוב הציוד קיים, אבל צריך לטפל בו. הציוד כולל תאים סולריים לחשמל, גנרטורים, משאבה למים מלוחים מהים, טלפון לווייני, סירות המאפשרות לרדת לחוף, רפסודות הצלה ועוד".

 

מה למדת מהפעם הקודמת שבה חצית את האוקיינוס?

"בפעם הקודמת, לפני שלוש שנים, זה היה קצר יותר, אבל זו חוויה שלומדים ממנה המון. בים התיכון אנחנו לא מתנסים בדברים כמו התנהגות בסערות או זריקת עוגנים. בקאריביים לפעמים זורקים שני עוגנים, וכאן לא זורקים עוגנים בכלל, כי אין איפה. יש גם אתגרים לא קלים, אבל אני מרגיש בספינה יותר בטוח מאשר באווירון. הספינה היא מאוד חזקה. מי שנשבר בדרך כלל הם האנשים שעליה. במזג אוויר גרוע ובסערות יש אנשים שמקיאים ומתקשים לתפקד, אבל מי שלא רגיש, יכול לתפקד בקלות".

 

לאנשים לא קשה להסתדר זה עם זה כל כך הרבה זמן במרחב קטן?

"אין לאן לברוח, ולכן חשוב לבחור את האנשים שמפליגים איתך: חשוב כמובן שיהיו ימאים טובים, אבל לא פחות חשוב שיהיו לידך אנשים נחמדים וטובים עם שמחת חיים. כבר קרה לי שהצטרף אליי מישהו שלא הכרתי, והוא שיגע לי את הנשמה על שטויות. היו גם חבר'ה צעירים שנטשו את הסירה כי היה להם קשה, והם לא הרגישו טוב".

 

אברונין ליד ההגה. "כל מי שרוצה, יכול להצטרף" (צילום: ענבל מרמרי)
    אברונין ליד ההגה. "כל מי שרוצה, יכול להצטרף"(צילום: ענבל מרמרי)

     

    מיתוס שצריך לנפץ

     

    לדברי אברונין, השיט הוא לא תחביב מאוד יקר. "זה מיתוס שצריך לנפץ", הוא אומר. "במקום לקנות ג'יפים במאות אלפי שקלים ולנהוג בכביש, קונים עם שותפים יאכטה ומפליגים בים. בשביל מי שנולדו בים, חיים את הים ולא רוכשים סירה כדי לעשות רושם – זה משתלם. אפשר להחזיק גם חמישה שותפים בסירה. אני היום בפנסיה עם הכנסה קטנה, וזה מספיק לי. לא חייבים להיות בעשירון העליון בשביל זה; מה גם שעלות המחייה בחו"ל לאחר ההפלגה היא יותר זולה ממה שהולך כאן בשנים האחרונות. עם 2,000 דולר בחודש אפשר לחיות בסירה בכבוד, כולל עגינות. בארץ זה לא בטוח. יש מקומות בארץ ששווארמה עולה בהם יותר מ-35 שקל, בזמן שגירוס ביוון עולה יורו וחצי".

     

    במהלך הפלגותיו בים עבר חוויות בלתי נשכחות רבות. "אחת מהן הייתה באחד האיים הקנאריים. פגשנו בבר כמה עשרות חבר'ה שכולם נראו מחויכים ולא הפסיקו לצחוק זה עם זה. פינינו להם מקום לידנו והתחלנו לדבר איתם. התברר שהם עגנו עם יאכטה גדולה באורך עשרות מטרים, שעליה הם חיים במעין קומונה שבראשה עומד הפסיכולוג רוברט פיירסטון. חלק מימות השנה הם עובדים, ובשאר הזמן מפליגים. יש להם ספינה משוכללת שנבנתה במשך שנים וכוללת חיבור לאינטרנט, מערכות אוטומטיות לחלוטין ואפילו מעלית עד לתורן. זה התפתח בקליפורניה לפני עשרות שנים, וכיום חלק מהילדים שלהם שגדלו באורח החיים הזה מפעילים בעצמם את הספינה. הסיפור שלהם פשוט מדהים".

     

    גם הבחורה הזו חובבת ים. הקליקו על התמונה:

     

    הקליקו על התמונה ותגלו מה הבחורה הזו עושה בלב ים (צילום: גל קדר – כחול מגזין השיט הישראלי kachol.com)
    הקליקו על התמונה ותגלו מה הבחורה הזו עושה בלב ים (צילום: גל קדר – כחול מגזין השיט הישראלי kachol.com)

     

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד