לא צריך להיות מומחה בשיווק כדי להבין למה בתערוכת "אוטומוטור" לוהקו נשים יפות לעמוד לצד רכבי היוקרה המוצגים שם לראווה. באופן כללי, ויסלחו לי חולי ההגה — ציבור שמעולם לא הצלחתי להבין עד הסוף — תערוכות רכב הן לא ממש המקום לחפש בו סאבטקסט או מסרים מורכבים.
ב"אוטומוטור" גם לא המציאו דבר. הם בסך הכל שיכפלו אינספור שנות סקסיזם בפרסומות, בסרטים הוליוודיים, במגזינים וכן, גם בתערוכות מקבילות בעולם. שם עוצבה המשוואה שלפיה מפלצות פח עם אפקטים כמו גג נפתח הן ערובה לכיבוש נשים מצודדות, שדעתן משתבשת עליהן רק למראה הסמל של מזראטי או למבורגיני או משהו בסגנון. "חלק מהמשחק", כינה זאת אחד המבקרים בתערוכה.
ובכן, "המשחק" הוא למעשה תפיסה שוביניסטית, קדומה ומטופשת, הרואה בנשים חפץ נוי ובגברים אוסף יצורים ניאנדרטליים שאינם מסוגלים לקבל החלטה שאינה מגיעה מאזור החלציים. הרי כמה אינטליגנציה אפשר לייחס לבני אנוש העוברים ליד מכונית בשווי מאות אלפי שקלים והשכנוע שהם זקוקים לו נעוץ בדמותה של אישה מושכת? כמה נאורות נדרשת כדי להאמין שרכב נוצץ הוא תכונה אטרקטיבית בפני עצמה, כמו כריזמה, שכל חריף או עיניים חודרות? מה רמת ההיגיון ושיקול הדעת של מי שמתפתים כך לשלוח יד לכיס?
עולם הרכב תמיד היה ולמרבה הצער נותר זירה לביטויי לעג, זלזול והחפצה כלפי נשים. אולי זה מפני שגברים רבים רואים באחיזה בהגה מטאפורה לשליטה, לדומיננטיות, לעליונות או קשקוש אחר. "אוטומוטור", אירוע שחוגג גבריות בצורתה המיושנת והמעיקה, בסך הכל רוצה לתת לפסוודו־זכרי האלפא שמבקרים בה את התחושה שביקום הממונע, הפריבילגיות שלהם עדיין בתוקף. בחוץ, יש לעשות כל מאמץ להפוך אותם לרלוונטיים כמו סוסיתא.
