בן חורין 2016: החסיד שישב בכלא שנתיים על בעילת גיסתו הקטינה - וזוכה בערעור

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" - ויוחנן בוקשפן בהחלט מצליח. שנתיים לאחר שהורשע בבעילה אסורה של גיסתו הקטינה והחל לרצות עונש מאסר של שמונה שנים, קיבל בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של האיש, חסיד ממאה שערים – והוא הפך לבן חורין.

"זה היה יומיים לפני פורים", משחזר בוקשפן בראיון ל-ynet את היום שבו חרב עליו עולמו, "שוטרים דופקים על הדלת, מראים לי תעודות ואומרים לי: 'אתה עצור'. אני מגיע לחקירה ואומרים לי: 'אתה מואשם בבעילה אסורה'. אמרתי להם: 'אני נשוי, יש לי ילדים, אני לא יודע על כזה דבר'. לעצמי אמרתי: זה בטח עניין של כמה ימים עד שהם יגלו שאני דובר אמת והיא לא. לא יכול להיות אחרת". אבל קרה אחרת – והוא הועמד לדין.

"המעצר היה ממושך, כמעט שנתיים", מתאר יוחנן את תקופת המשפט, "עזוב את זה שאני לא עובד - אתה מתחיל להסתבך עם דברים שלא הכרת, כמו תשלומי המשכנתא שחוזרים. עד שאתה מגיע לבית משפט אתה כבר גמור, אתה בקריסה. גם במגזר החרדי כולם מדברים על זה".

יחד איתו נחשד גם גיסו בבעילת הגיסה המשותפת – אך זוכה מחמת הספק. בוקשפן עצמו הורשע ונגזרו עליו שמונה שנות מאסר. "הייתי על סף התעלפות. לא ידעתי מה קורה איתי. עשיתי חשבון והבנתי שרק בגיל 42 אני יוצא". הוא ערער לעליון, אך דיון בתיק נקבע רק למועד מאוחר מאוד, כעבור שנה וחודשיים - ובינתיים החל יוחנן לרצות את עונשו. "בחוץ הזמן עובר מהר, אבל בפנים זה לא נגמר", הוא נזכר.

"לכל דבר טוב יש את הזמן שלו"

טענתו העיקרית של בוקשפן הייתה כי בגופו יש מום אשר המתלוננת הייתה אמורה לזהות בוודאות לוּ היה בועל אותה – אך היא לא ידעה להצביע עליו. "אמרו לי שבית משפט העליון לא נכנס לפרטים, אבל אני דווקא ראיתי שהן ידעו הכל", התרשם, "הם שאלו את השאלות הנכונות".

את רגע הזיכוי, שהגיע בהפתעה כעבור יותר מחצי שנה נוספת של המתנה דרוכה, מתארת מינדי, אשתו: "תמיד אני אומרת ליוחנן שלכל דבר טוב יש את הדקה הנכונה. זה היה יום רביעי של חנוכה בשעה 17:30. אני באמצע לחתוך גבינה לילדים, והם בינתיים מכינים את החנוכיות להדלקה".

"יוחנן התקשר, כמו כל יום, כדי לשיר אתם דרך הטלפון שירי חנוכה – ואז פתאום אני רואה על הצג שגם העורך דין שלו מחייג. לא העליתי בדעתי שדווקא עכשיו, כשחושך בחוץ, תהיה תשובה מבית המשפט, ועוד אחרי שמונה חודשי המתנה. ואז הוא אומר לי: 'לא עברתי על כל החומר - אבל כנראה שיש זיכוי".

"ריבונו של עולם, הייתי צריך להיות כאן עוד שש שנים וחצי!"

ויוחנן? "אני זוכר ששרתי עם הילדים 'מעוז צור', ופתאום אשתי אומרת לי תוך כדי שהעורך דין התקשר ויצאתי זכאי", הוא משחזר, "נפלתי לאחור, הנשימה שלי נעצרה. חברים סיפרו לי שנפלתי לאחור וצעקתי: 'זוכתי' - וכל האסירים עוזבים את הכל וצועקים יחד איתי".

גם היציאה לחופשי, בדיוק כמו במצרים, הייתה בחיפזון: "תוך כדי כך מגיעים הסוהרים ואומרים: 'מי זה יוחנן בוקשפן? בית המשפט קבע שאסור לו להישאר אפילו דקה בכלא. תוך רבע שעה אתה צריך להיות בחוץ'. אני אומר להם: 'תנו לי זמן לארגן את הבגדים והכל. גרתי כאן. יש לי הרבה חפצים'. הם עזרו לי לארוז. חלק גדול מהדברים נתתי לאנשים בכלא, שחיבקו אותי ובכו".

"כולם רקדו איתי, בזמן שהסוהרים שולפים אותי, שואלים כמה שאלות ומוציאים אותי החוצה. 'אתה משוחרר'. אני יוצא מהכלא ואומר 'תודה אלוקים'. הסתובבתי לאחור ואמרתי: 'ריבונו של עולם, הייתי צריך להיות כאן עוד שש שנים וחצי!'".

מאז מקדישים יוחנן ומינדי את זמנם בסיוע לאסירים חרדים, מצוות "פדיון שבויים", ולבני משפחותיהם, במסגרת הארגונים "דרור לאסיר" ו"דרור למשפחה" שהקימה האישה בשנים הקשות.

עו"ד גדי זילברשלג מי שייצג את בוקשפן בערעור, בירך על פסק המזכה. "מעבר להתרגשות שהייתה לנו מהזיכוי הדרמטי במקרה זה, הרי שראוי לעיין שוב בהלכה המשפטית לגבי עיכוב ביצוע עונש מאסר, כאשר המצב הרצוי הוא שנאשם אשר היה משוחרר במהלך משפטו, יוותר משוחרר גם לאחר שנגזר דינו עד למתן פסק-דין סופי בערעור", אמר. "זאת, בכדי למנוע מצבים בלתי אפשריים, כאשר אדם מרצה עונש מאסר אשר בדיעבד מתברר שלא צריך היה לשאת בו".