כולם מסביבי מצליחים ורק אני תקועה
לפני שיצאה לחופשת פסח, הבטיחה לעצמה שתפסיק להסתכל על הדשא של האחרים, ותתחיל לטפח את הגינה הפנימית שלה. אבל אתמול בבוקר, ביום הראשון של החזרה לשגרה, היא כבר הגיעה שפופה וחסרת אנרגיות במיוחד. אימון אישי
היא יושבת מולי וממלמלת את צמד המילים הללו, "אחרי החגים". היא מחזיקה את בטנה שלטענתה תפחה עקב ריבוי ארוחות חג ומימונה אחת משמינה במיוחד. עורה שזוף מחופשת הפסח, אך עיניה עצובות. "הייתי בטוחה שאחזור מהחג ואהיה חדורת רוח קרב", היא אומרת מתוסכלת. "את לא מאמינה איזו רשימה מפוארת הכנתי לעצמי לאחרי החגים – חדר כושר, דיאטה, זוגיות, שיחת שכר, לסדר את הארון, בכלל לסדר... אוף! אני שונאת את ה'אחרי החגים' הזה".
נרקיס מגיעה כבר כמה חודשים לפגישות שלנו, והספקנו לגעת ולהציף נושאים רבים עם מכנה משותף שחוזר בכל אחד מהם: נרקיס משווה את עצמה באופן תדיר לחבריה בפייס ובכלל, ותמיד היא מצליחה לשזור בסיפוריה על אחרים סאבטקסט שמבקש להכריז "כולם מצליחים ורק אני לא".
לפני שהיא יצאה לחופשת פסח שכללה הפעם שלל פעילויות שתכננה מראש, היא הבטיחה לעצמה שתצא מעבדות לחירות, שתפסיק להסתכל על הדשא של האחרים, ותתחיל לטפח את הגינה הפנימית שלה. אבל אתמול בבוקר, ביום הראשון של החזרה לשגרה, היא כבר הגיעה שפופה וחסרת אנרגיות במיוחד.
אחרי החגים
נרקיס היא לא היחידה שמתקשה לצלוח את החזרה לשגרה. משהו בחגים מציף ועושה 'זום-אין' אצל אנשים רבים שמבינים את גודל הפער שבין הציפייה העצמית שלהם להיות במקום מסוים (זוגיות למשל), ובין המציאות והעשייה המתבקשת על מנת להגיע לאותה נקודה מיוחלת. הפער הזה יכול להרגיש כמו בור ללא תחתית, שנעוץ בעובדה שאנו שמים משקל עצום על ציון הזמן ומנקזים לרגע הזה רשימת מטלות אין-סופית.
בשיחתנו עם נרקיס, אנחנו מתחילות לפרום יחד את התחושה ולנסות להבין מה קורה לה. לאט לאט אנו מגלות שלמרות שהחופש שלה היה עשיר בחוויות, נרקיס לא הצליחה להפסיק להביט דרך העדשה שמבליטה את הזוגות האוהבים שמתמזמזים על החוף, את המשפחות המושלמות שעושות פיקניק בפארק, את החבורות המגובשות שעושות ברביקיו ביחד ובמיוחד את החברה שעשתה חו"ל ראשון עם בן הזוג החדש שלה.
ההרגל המושרש הזה, להסתכל מסביב, כל כך התיש ודיכא את נרקיס, עד שזה כבר לא שינה לה מה עשתה וכמה יכולה היתה ליהנות – היא עדיין כל הזמן הייתה עסוקה בביקורת עצמית ובכעס על עצמה ועל העולם. אז איך יוצאים מהבור? איך צולחים את אחרי החגים?
1. אל תחשבו על פיל ורוד עם נקודות ירוקות
נרקיס החליטה עוד לפני החופשה שהיא מפסיקה להשוות, אך גילתה על בשרה את הקושי הטמון בשינויים של הרגלים מחשבתיים. האוטומט הופך כה מושרש, עד שקשה לזכור שהבטחנו לעצמנו משהו אחר. הפתרון של זה הוא לסגל הרגל חדש: נסו שלא לחשוב על פיל ורוד עם נקודות ירוקות. הצלחתם? ברור שלא. כי ברגע שאנחנו מתאמצים לא לחשוב על משהו, הוא נמצא שם כל הזמן. אז כדי להזיז את הפיל, אנחנו צריכים לחשוב על משהו אחר לגמרי. נרקיס החליטה שבמקום להפסיק לחשוב על אחרים, היא תתחיל לחשוב על עצמה.
2. הדרך למטרות גדולות מתחילה בצעדים קטנים
נרקיס הכינה רשימה כה מפוארת ומלחיצה של דברים שהא "חייבת" לעשות, עד שמרוב עומס היא התעייפה רק מלחשוב על זה. הרבה פעמים אנחנו נוטים ל"הכל או כלום", ובעצם מכשילים את עצמנו על ידי הבטחות וציפיות שאין סיכוי שהאדם הסביר (שגם עובד וחי) יעמוד בכולן. נרקיס בחרה שני דברים מתוך הרשימה לשבוע הקרוב, מתוך התחייבות אמיתית שהיא באמת יכולה ורוצה לעמוד בה.
3. נגמר הזמן
בואו נודה באמת - "אחרי החגים" זה ביטוי שהוא למעשה תירוץ לדחיינות שלנו, לא להתמודד עם הדברים עכשיו אלא "מתישהו". הבעיה היא שה"מתישהו" הזה מגיע בשלב כזה או אחר, ואז אנו יכולים בקלות לשחזר את הדחיינות שלנו, אבל איתה מגיעים גם רגשות האשמה, נקיפות המצפון והאכזבה העצמית, שרק מורידים את האנרגיה שלנו עוד ומרחיקים אותנו מהמטרה. זוהי עבודה עצמית שדורשת אומץ להסתכל לעצמנו בעיניים ולהתמודד עם הסיבות השונות להימנעות.
לבסוף, יצאה נרקיס מהפגישה עם רוח חדשה. היא החליטה להיות רכה יותר והבינה שאת רומא לא בונים ביום אחד, ושהשלב הראשון ביציאה מהבור הוא להקל על עצמה ולאו דווקא להקשות. השמש זורחת, הקיץ כבר כאן ויש מספיק זמן ליישם את כל הרשימות של "אחרי החגים", אבל בקצב שלנו, בלי להעמיס על עצמנו לחצים מיותרים.
הכותבות מאמנות אישיות ועסקיות בנקודתיים - תהליכי זוגיות
לפנייה לכתב/ת 
