בתום קרוז: רכבת טראמפ דוהרת קדימה
אחרי ניצחונו הגדול באינדיאנה ופרישתו של קרוז מהמרוץ, התגשם חלום הבלהות של ראשי המפלגה הרפובליקנית: המיליארדר שתקף והעליב נשים, מוסלמים והיספנים ובא למרוץ לבית הלבן ללא שום תוכנית יהיה מועמדם לנשיאות ולא מן הנמנע שאף ינצח את הדמוקרטים רק משום שהוא אאוטסיידר
מה שרק לפני חודשים ספורים נראה כמו קוריוז או הזיה הפך הלילה (יום ד') למציאות פוליטית: איש העסקים דונלד טראמפ הוא מועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארצות הברית. האיש שעלב בכל יום בקבוצה אחרת, מנשים ועד מהגרים, ממוסלמים ועד אנשים עם מוגבלויות, האיש שמדבר על העולם ובעיותיו בתערובת של יהירות ובורות, האיש שיצר קמפיין המושתת על פולחן אישיות והציע את עצמו ורק את עצמו לבחירה מבלי לדבר על מדיניות עם תוכן ועל פתרונות אמיתיים לבעיותיה של ארה"ב, הוא זה שהפך לתקווה הרפובליקנית לקאמבק לבית הלבן אחרי היעדרות של שמונה שנים.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
טראמפ ניצח הלילה בצורה מרשימה בפריימריז במדינת אינדיאנה עם 53.3 אחוזים מהקולות לעומת 36.6 אחוזים בלבד ליריבו הגדול במרוץ, הסנאטור האולטרה-שמרן מטקסס טד קרוז. עם היוודע התוצאות הכריז קרוז על פרישתו מהמרוץ לנשיאות, ומנהיגי המפלגה הרפובליקנית ראו כיצד חלום הבלהות שלהם קורם עור וגידים. הם הפכו עולמות כדי למנוע מטראמפ להגיע לרגע הגדול הזה ועד כה נכשלו, וספק אם יצליחו להפיל אותו בתעלולים שונים למיניהם בוועידת המפלגה בקיץ בקליבלנד. איל הנדל"ן מניו יורק קיבל קולות וצירים רבים מכדי שיטענו נגדו שגנב את המועמדות הרפובליקנית לנשיאות. הוא סוחף אחריו יותר מדי ציבורים באופן שמקשה לטעון נגדו שתביעתו לכתר המפלגה איננה לגיטימית.
אחרי הלילה הארוך הזה, כשסיימו לספור את הקולות באינדיאנה וטראמפ ניצח את קרוז בפער דו-ספרתי, החליט קרוז לפרוש. הוא העלה לבמה את אשתו, בנותיו והוריו ואמר כי התנועה השמרנית שהקים בקמפיין הזה לא מתה ותמשיך לפעול. קרוז אמנם פרש מהמרוץ, אך לא הזכיר אפילו במילה את טראמפ או את המפלגה הרפובליקנית. אם יהיה אקט של אחדות במפלגה הזאת, קרוז נתן להבין כי הוא לא יהיה חלק מהחגיגה.
אפילו טראמפ לא האמין שינצח במרוץ הרפובליקני
מושל אוהיו ג'ון קייסיק ירד למחתרת. קייסיק נותר יריבו היחיד של טראמפ במרוץ הרפובליקני, ובדומה להצבעות הקודמות בחודשים האחרונים, גם הפעם הוא לא זכה לשיעור תמיכה גבוה והסתפק ב-7.6 אחוזים בלבד באינדיאנה.
קולו של מושל אוהיו לא נשמע במהלך השעות האחרונות, אבל לא בטוח שמישהו בכלל מצפה לשמוע ממנו. הרי מלכתחילה לא היה לו כל סיכוי לנצח במפלגה הרפובליקנית, וכעת, לאחר הניצחון הגדול של טראמפ באינדיאנה, הוא אפילו לא נתפש כיתוש טורדן כמו ברני סנדרס עבור הילרי קלינטון במפלגה הדמוקרטית. למעשה, קייסיק בכלל לא קיים. יש רק אדם אחד שמוביל את המפלגה הרפובליקנית במרוץ לנשיאות, ונראה כי במפלגתו החלו להשלים עם העובדה. בנאום הניצחון שנשא מניו יורק לצד בני משפחתו סיפר טראמפ, מבלי לנקוב בשמות, כי אלה שאמרו עליו את הדברים הנוראיים ביותר בחודשים האחרונים התקשרו אליו בשעות האחרונות והציעו להצטרף למה שהוא מכנה "רכבת טארמפ".
הרכבת של טראמפ יצאה הבוקר לדרך. אפילו האנשים הקרובים לו ביותר אמרו בימים האחרונים שהוא עצמו לא העלה בדעתו שינצח במרוץ הרפובליקני. הוא נכנס למרוץ בשביל ההרפתקה, בשביל להעשיר את הרזומה, בשביל החוויה. במהלך חייו הוא השיג כבר הכול - מיליארדי דולרים, מבני ענק הנושאים את שמו, מטוס פרטי עם לוגו שלו ואוסף של נשים מעולם הזוהר והדוגמנות. אבל דבר אחד "קטן" היה חסר לו - ליטול חלק במרוץ לנשיאות, והדבר הזה קסם לו. הוא הביט ימינה ושמאלה, בחן את המתמודדים וקבע לעצמו שמה שהם עושים הוא יעשה טוב יותר, מה שהם עוד לא למדו הוא כבר שכח. עד כדי כך הוא היה בטוח בעצמו כשנכנס למרוץ. ועם האוכל בא התיאבון. כל מדינה שבה ניצח טראמפ ריתקה אותו עוד יותר למרוץ. כל ליטוף לאגו שלו העצים את תאוותו לשררה, להגיע לראש הפירמידה, להראות לכל אלה שלעגו, שלא פרגנו, שהטילו ספק, שחשבו שהוא תערובת של ליצן ונרקיסיסט.
האשליה שמכר טראמפ קסמה למצביעיו
בסופו של דבר, כל מתמודד מוכר לבוחריו אשליה, וזאת ששיווק טראמפ הייתה קורצת יותר, מאתגרת יותר, צבעונית יותר. במהלך הקמפיין הרפובליקני נהרו המונים לעצרות של טראמפ. הם לא באו להקשיב לו, הם באו לסגוד לו. הוא נתן מענה לרצון שלהם לטלטל את השיטה, לרסק אותה, להכות בה. הם הצביעו עבורו כי הוא שבר מול עיניהם המשתאות את כל המוסכמות: הוא אמנם מתגורר בפנטהאוז מוזהב וטס במטוס פרטי, אבל הוא הצליח ליצור אצלם את האשליה שהוא מיליארדר עם צווארון כחול.
פילוח הקולות באינדיאנה, כמו במדינות הקודמות שבהן ניצח בפער גדול, מראה שטראמפ ניצח כמעט בכל שכבות האוכלוסייה: גברים לבנים, אוונגליסטים, בעלי הכנסה פחותה ממאה אלף דולר לשנה, ובעלי הכנסה שעולה על סכום זה. הוא ניצח בקרב צעירים ובקרב מבוגרים. אפילו ההיספנים, שאותם העליב וכינה "אנסים" ו"פושעים", נתנו לו יותר קולות משהגיע לו לקבל מהם.
יריית הפתיחה למרוץ האמיתי: "קלינטון תהיה נשיאה עלובה"
בנאומו הבטיח טראמפ לאחד את המפלגה, ללכד את אמריקה, ולהחזיר אותה לגדולתה, ובאותה עת הכריז מלחמה על מי שמהווה כרגע את המחסום המוצק ביותר בדרכו לבית הלבן - מזכירת המדינה לשעבר הילרי קלינטון. "היא תהיה נשיאה עלובה", הוא אמר, ובכך ירה את יריית הפתיחה לקמפיין הנשיאותי לקראת נובמבר. וזאת רק ההתחלה.
בניגוד לטראמפ, לקלינטון לא היה לילה טוב באינדיאנה. הסנאטור היהודי מוורמונט ברני סנדרס ניצח אותה בפער של חמישה אחוזים (52.5 אחוזים לעומת 47.5 אחוזים), וצבר מחדש מומנטום. קלינטון אמנם מובילה בפער גדול מבחינת הצירים שאספה, ורוב הסיכויים הם שהיא תזכה בסופו של דבר במועמדות הדמוקרטית לנשיאות. אולם סנדרס ממשיך להקשות עליה, הודיע שהוא לא פורש מהמרוץ ושרק הוא יכול לנצח את טראמפ, ועל כן ימשיך למדינות הבאות שבהן הוא צופה שינצח - ניו ג'רזי וקליפורניה. אז, הוא מקווה, צירי-העל שמחויבים בשלב הזה לקלינטון אולי ישנו את דעתם ויעברו אליו. זו ההצדקה של סנדרס להמשך המרוץ. יש אפשרות תיאורטית שזה אכן יקרה, אבל כאמור הסיכוי לכך הוא קטן, כמעט קרוב לאפס.
אחרי שטראמפ סגר - אם כי באופן לא רשמי - את המועמדות שלו לנשיאות מטעם הרפובליקנים, קלינטון עדיין לא עשתה זאת, אך ייתכן שהדבר יקרה עוד לפני ועידות המפלגות בקיץ. אז יתייצבו השניים למאבק ראש בראש, כשכל אחד מהם שנוא במפלגתו וסובל מהיעדר פופולריות ומחוסר יכולת להקסים את הבסיס המוצק של מפלגתו. בפוליטיקה ה"נגטיב" קובע. כמעט 67 אחוזים מהציבור האמריקני מחזיקים בדעה שלילית על טראמפ, וקרוב ל-60 אחוזים מחזיקים בדעה שלילת על קלינטון וטוענים שהיא לא אמינה ולא הגונה.
לא טראמפ ולא קלינטון מביאים עמם רוח חדשה וטובה או בשורה מלהיבה כפי שעשה למשל ברק אובמה בקמפיין הנשיאות הראשון שלו. קלינטון מביאה עמה ניסיון וידע, אולם העובדה שהיא בוחשת בפוליטיקה יותר מדי שנים משחקת לרעתה. "כשאמריקני בא לבחור נשיא, זה כמו שהוא הולך לקנות מכונית", אמר ל-ynet באחרונה דיפלומט אמריקני המחובר היטב למערכת הפוליטית בארה"ב. "הוא רוצה ריח של חדש".
בתחושה זו תצא ארה"ב לבחור ב-8 בנובמבר בין מועמד שנתפס סכנה לדמוקרטיה, מועמד המהלך כמו בריון במסדרונות העולם ומתייחס לעצמו כאל מתנה שניתנה לאנושות בעצם קיומו - לבין אישה עתירת כישורים שאיננה מצליחה להלהיב את אמריקה החדשה והצעירה.
לפנייה לכתב/ת 
