מיד לאחר שנחשפה לפני כמה שבועות המנהרה שחדרה מעזה לשטח ישראל, החלו במערכת הביטחון לקיים דיונים סביב השאלה כיצד יגיב מוחמד דף למציאות החדשה, שבה צה"ל מסוגל להרוס את הנכסים האסטרטגיים שהוא עמל לבנות במשך שנים — ועוד בסיוע אמצעים טכנולוגיים בלבד, מבלי להיכנס לעימות. את התשובה, או לפחות את תחילתה, קיבלנו אתמול בצורת חמש פצצות מרגמה.

ההחלטה שקיבלה הזרוע הצבאית של חמאס היא לעצור את החפירות של צה"ל ואת הניסיונות לאתר מנהרות נוספות, גם במחיר של הידרדרות לעימות מול ישראל. כך, לאחר שביום שלישי בשעות הערב ירה צלף מסג'עייה כמה פעמים אל עבר כוחות הנדסה שפעלו ליד הגדר, נורו אתמול חמש פצצות מרגמה לאורך הרצועה אל עבר כוחות צה"ל. אף אחד מהלוחמים לא נפגע כתוצאה מהירי, בתגובה ירה צה"ל אל עבר עמדות שונות של חמאס — תקיפות שגם בהן, לפי דיווחי הפלסטינים, איש לא נפגע (לפירוט על חילופי האש אתמול — ראו מסגרת).

מבחינת חמאס, המניע ברור. מאז שהסתיים מבצע צוק איתן באוגוסט 2014 מתקשה הארגון למלא את המחסנים ברקטות איכותיות, הודות לפעילות של המצרים ברפיח. גם היכולת שלו להפעיל כלי טיס בלתי מאוישים נפגעה, הודות לפעילות סיכול הברחות במעברי הגבול. ומשזה המצב, כל מה שנותר לחמאס הוא לנסות לקזז את היכולת ההתקפית של חיל האוויר באמצעות חדירות נגדיות לישראל מהתווך התת־קרקעי — כלומר, דרך מנהרות תקיפה — או מהים. צה"ל, מצידו, מגבש פתרון טכנולוגי להתמודדות עם הצוללנים מכוח הקומנדו הימי שבונה חמאס, אבל חשובה יותר היא המערכת הטכנולוגית שמצאה פתרון — גם אם לא מושלם — למנהרות שנחפרות מתחת לגדר.

המנהרות הן גולת הכותרת של כוח ההתקפה של חמאס, וחשיבותן הצבאית והפסיכולוגית במאבק מול ישראל ניכרה היטב לפני צוק איתן, במהלך המבצע וגם לאחריו. זו הסיבה לכך שלמרות המשבר הכלכלי שפוקד את הרצועה, חמאס ממשיך להשקיע בפרויקט המנהרות ולתגמל כלכלית את החופרים יותר מאשר כל לוחם אחר בארגון. בנוסף, לפי ההערכות, נעשים ניסיונות להרחיב את הפרויקט ולהפעילו במקביל בכמה גזרות.

ההערכות בישראל הן שישנן עוד כמה מנהרות שכבר חצו את הגדר. בכירי חמאס ברצועה מוחמד דף ויחיא סינואר מבינים כי מדובר בעניין של זמן עד שהמערכת הישראלית תחשוף אותן, ואז יאבד הארגון את היכולת האסטרטגית הבכירה שלו למלחמה הבאה. לכן, בפעם הראשונה מאז צוק איתן, חמאס לא שמר על הריסון שלו. עד כה הוא פעל נגד ארגונים סוררים שניסו להפר את הפסקת האש עם ישראל, אבל אתמול הוא לא התבייש להוציא בעצמו את הירי, ואף התגאה בכך. לא במקרה כוונה האש נגד כוחות ההנדסה הפועלים במרחב לאיתור המנהרות, ולא בוצע לעבר יישובים ישראליים או אפילו בסיסי צבא אחרים. הסימון של כוחות ההנדסה הפועלים נגד המנהרות הוא למעשה שרטוט של הקווים האדומים החדשים של חמאס.

במערכת הביטחון אין כל כוונה להיכנע לתכתיב של חמאס ולניסיון לשנות את המציאות בשטח. מנגד, גם לא מעוניינים בהסלמה — וזו הסיבה לכך שהתגובה בשלב זה היא מדודה. בחמאס מאותתים בירי ממוקד על כוחות הנדסה, שלא מוביל לנפגעים, ובצה"ל מאותתים בחזרה עם ירי ממוקד אל עבר מטרות חמאס, גם הוא שלא מתוך כוונה לגבות קורבנות. במקביל מועברים מסרים מירושלים לעזה דרך צד שלישי — מצרים, אבל גם הרשות הפלסטינית ונציגים של האו"ם — שמבהירים כי ישראל לא תהיה סובלנית אם הירי יימשך, והתגובה צפויה להיות חריפה וכואבת. ההערכה בישראל היא אומנם שחמאס אינו מעוניין כעת בעימות נרחב, אולם הסכנה שבדינמיקה הזו ברורה לכולם.

בנקודה הזו צפים הלקחים הגדולים ביותר של ישראל ושל חמאס ממבצע צוק איתן. הראשון שבהם הוא שלא יוצאים למלחמה ללא מכת פתיחה מפתיעה — כמו התקיפה של מאות מטרות חמאס בפתיחת מבצע עופרת יצוקה או עוד קודם לכן חיסולו של אחמד ג'עברי בפתיחת מבצע עמוד ענן. בצוק איתן צה"ל נגרר לעימות, כאשר בלם מתקפה של חמאס דרך מנהרה בכרם שלום, והפסיד את אלמנט ההפתעה.

הלקח השני, ואולי החשוב ביותר בנקודת הזמן הנוכחית, הוא שגם כאשר שני הצדדים אינם מעוניינים במלחמה ומצהירים על כך — אין זה אומר שהאירועים בשטח לא יגררו אותם למלחמה. ולכן צריך להתייחס להצהרות מאוד בזהירות ולהיות מוכנים היטב לסיבוב הבא.