שתף קטע נבחר

בחייהם ובסרטם לא נפרדו: צפו ב"מחפש אותם"

סיפורם הטרגי של האחים אוריאל ואלירז פרץ שנפלו בקרב מהווה השראה להורים שכולים, ללוחמים וגם לאייל רש, שיצר סרט אנימציה המוקדש לזכרם מנקודת מבטו של האח אליסף פרץ. "יש בכוחה של האנימציה להביא חזרה לחיים - ולו לרגע - את זיכרון שני הבנים הללו". צפו בסרט "מחפש אותם"

 

הטרגדיה של משפחת פרץ היא אחד מסיפורי ההקרבה העצובים ובו בזמן מעוררי ההשראה במורשת הקרב של צה"ל. ב-1998 נפל אוריאל פרץ בלבנון, ו-12 שנה לאחר מכן נהרג גם אחיו אלירז בעזה. בין לבין, האב אלעזר נפטר מסרטן. אולם למרות האובדן והשכול שחוו בני המשפחה, האם מרים והאח הצעיר אליסף ממשיכים לשאת את נס ישראל היפה, עם תרומה ללא קץ לציבור.

 

מרים פרץ ותמונות אוריאל ואלירז בטקס הזיכרון  (צילום: נועם מושקוביץ ) (צילום: נועם מושקוביץ )
מרים פרץ ותמונות אוריאל ואלירז בטקס הזיכרון (צילום: נועם מושקוביץ )

ואיך החברה יכולה להוקיר תודה, לזכור ולהזכיר? האם מרים פרץ הוזמנה להדליק משואה ביום העצמאות 2014, ואליסף עמד במרכז סרט תיעודי מרגש - "בדרכו שלו", של גולן רייז. עתה אנו מציגים בפניכם את סרט האנימציה "מחפש אותם", שהקדיש לו אייל רש במסגרת פרויקט ההנצחה של בית אבי חי, שפנה למפיקה לירית רוזנצווייג טופז מסטודיו Neko Productions והציע את הפרויקט.

 

"הסרט ​​מתרחש ב​מבצע עופרת יצוקה, ומתמקד ברגע​ ​בו אליסף ואלירז נפגשים במקרה​ בבית בעזה​​", אומר רש, "מתוך החיבוק שלהם ​יוצא ​הצופה יחד עם אליסף למסע בזכרונותיו​ אל אחיו שנפלו​​​.​ כל הזכרונות שמובילים את העלילה באמת קרו. ​זו יצירה שמתעסקת עם זכרון דרך הרעיון של אובדן​.​ על כמיהה וגעגוע לאדם קרוב שלא נמצא יותר. מעבר למישור הפוליטי, שלא משחק בסרט תפקיד של ממש, זה סרט אוניברסלי ואנושי שמכוון להזדהות של כל אדם בעולם שלנו".

 

 

רש, המתגורר בימים אלה בארצות הברית, מספר כי למרות שלא התנסה במות קרובים בשדה הקרב, הוא מצא עצמו קרוב במיוחד לנושא - הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית. "יש בי המון כאב מהמצב בארץ ומההשלכות מרחיקות הלכת שלו, ורציתי - בדרכי הצנועה - להראות לכולם בארץ ובעולם איזה מחיר אנושי אנחנו משלמים עליו. ברמה הגבוהה יותר רציתי להראות לאנשים עם דעות אנטי ישראליות שבסופו של יום עומדים בני אדם מרגישים מאחורי כל הסיפורים הקשים", אומר רש, שמספר גם על ההקשר המשפחתי.

 

"​יש לי ארבעה אחים שאני מאד קרוב אליהם, וחוויתי בעצמי אובדן של בני משפחה בשנים האחרונות. בעלה של אמא שלי, איש שמאד קרוב לליבי, איבד את אביו כשהיה בן שלוש במלחמת יום כיפור. אז בעצם גדלתי באותו הבית וראיתי את המשמעויות של אובדן. ההתכנסות כל שנה בבית ביום הזכרון בצפירה, הבכי על מה שיכול היה לקבל מאביו ונלקח ממנו, ואז צפירה - עומדים ומנסים לגשת לזיכרון דהוי. ברמה האנושית, התחברתי עמוקות לסיפור עליו כבר קראתי בעיתונים טרם ההצעה לביים את הסרט".

 

רש מספר כי בשנים האחרונות הוא עוסק הרבה בסוגיית הזיכרון בעבודותיו, ובייצוג הוויזואלי והנרטיבי שלו כסיפור "לינארי וסובייקטיבי", לדבריו. "אחד האלמנטים החזקים ביותר של זכרון דרך אובדן הוא טשטוש הגבולות בין מציאות וזכרון", הוא מסביר, "מה זוכרים מאותו האדם שכל כך אהבנו? האם זה המקום היחיד בו האדם הזה ממשיך לחיות? איפה מתחילים לשכוח? איך מרגיש ונראה הזכרון הזה? כל אלו הן שאלות ששאלתי את עצמי המון במהלך התהליך הארוך של העבודה על הסרט, שלקחה חמישה חודשים כבר".

 

ואיך האנימציה שימשה אותך בגיבוש הייצוג הזה?

 

​"אנימציה היא כלי מדהים עם יכולות אין סופיות. בכוחה ​של אנימציה ​להמחיש את האבסטרקטיות של זיכרון בצורה אפקטיבית הרבה יותר מקולנוע מצולם. בתחילת התהליך הייתי צריך קודם כל להגדיר לעצמי למה אנחנו מספרים את הסיפור הזה באנימציה ולא בדרך אחרת. לפני כל פרויקט אני שואל את עצמי איך הסיפור מצדיק את המדיום בו הוא מסופר - ולא ההיפך. התשובה במקרה הזה הגיעה מאד מהר: יש בכוחה של האנימציה, בראש ובראשונה, להביא חזרה לחיים - ולו רק לרגע - את הזכרון של שני הבנים האלו. אותו הזיכרון שחי ובועט בתוך העולם של אליסף. רק בתוך העולם של אליסף".

 

אליסף פרץ כפי שהוא במציאות (צילום: שאול גולן) (צילום: שאול גולן)
אליסף פרץ כפי שהוא במציאות(צילום: שאול גולן)

לצורך המחשת הרגשות והתחושות, רש מספר על שימוש בשלל טכניקות, שאיפשרו לו להעמיק בנושא הזיכרון משלל זוויות. "זה רעיון מאד מופשט ולכן גם אנימציה הולמת אותו", הוא מסביר, "אפשר גם לראות בסרט הרבה טכניקות מיוחדות באנימציה שעשינו בהן שימוש. שילבנו סגנונות שונים של אנימציה בסרט: הסגנון הריאליסטי והסגנון שממחיש זכרון, והשקענו הרבה מאמץ בלחבר ביניהם בצורה חלקה שתשרת את הסיפור. לטובת כך,​ ​גם ​השתמשנו במגוון רחב של טכניקות: אנימציה קלאסית, דו מימד ותלת מימד​. ​מהשילוב בין הטכניקות יצרנו טכניקות חדשות משלנו".

 

איזה חסרונות יש לאנימציה בטיפול בחומרים רגישים כאלה? 

 

"​הייתי מאד מודע לחסרונות, ועשיתי כל שביכולתי להמנע מהם. הם עלולים להתבטא ביצירה לא אמינה, שהצופה לא מצליח להתחבר אליה, שהיא מרוחקת מידי. זו אחת הסיבות שהחלטתי לא לכתוב תסריט, אלא להקליט שיחה שלי עם אליסף ולערוך אותה. סביב ההקלטות שלו בנינו את הסרט שלנו".

 

 

המטרה של "מחפש אותם" - כמו סרטי הנצחה רבים אחרים - היא לשמר את זכר הנופלים, לתת להם שמות ופנים ולתעד אותם כחלק מהזכרון הלאומי. עם זאת האנימציה עלולה קצת לטשטש את זהות האנשים עצמם - היא מהווה אילוסטרציה, לא דיוקן. זהו אתגר לא פשוט על התפר בין שימור זיכרון ליצירה חופשית ואמנותית במדיום פחות ריאליסטי כאנימציה. "אני חושב שבכך שהאנימציה מביאה לחיים את הנופלים - גם אם בקווים מטושטשים, תרתי משמע - היא בעצם תורמת הרבה יותר לרעיונות כמו זיכרון לאומי", קובע רש.

 

"דווקא באילוסטרציה יש הרבה יותר כוח הנצחה מבדיוקן, בעיקר מאחר שהיא מציגה את המוות בצורה הרבה יותר מוחשית. האנשים האלו לא איתנו יותר, והמקום היחידי בו הם עדיין חיים הוא בזיכרון - מימד אחר בו רעיונות מופשטים שולטים ולא הריאליזם. בשבילי, זיכרון לאומי דווקא צריך להיות מונצח מהמקום האישי, אחרת הוא מנוכר ודידקטי. לכן, היה לי פחות חשוב להעביר את איך הנופלים נראו ויזואלית, ויותר את המהות, ואיך נראו היחסים שלהם עם אח שלהם".

כשמדברים על סרט אנימציה כייצוג של טראומה וזיכרון, צף מן התודעה "ואלס עם באשיר" סרטו פורץ הדרך של ארי פולמן, והוא באופן טבעי שימש כהשראה גם ליוצרי "מחפש אותם" היום. "​הסרט הזה הפליג למחוזות עם המון משמעות ממערכת היחסים בין אנימציה וזכרון דרך טראומה, ויצר על בסיסה יצירת מופת, שהיתה לי להשראה", אומר רש, שמזכיר שהושפע גם מעבודות צילום וציור וסרטי לייב-אקשן, "​במהלך התחקיר, ​​הופתעתי לגלות ש​יש המון יצירות אנימציה שמתעסקות במתח שבין זיכרון ומציאות".

 

תגובת בני המשפחה לפרויקט היתה נרגשת, והאם מרים פרץ כתבה ליוצרים על הזיכרון של בניה שעיצבו מחדש: "בכל צפייה אני מתה וחיה, בכל צפיה אני פוגשת אותם. כל כך אמיתיים, כל כך חיים. שתי תמונות: הכניסה של אלירז לבית בג'בליה - ממש חי. כמעט רציתי לדבר איתו,לחבק. אוריאל על המפל - 16 שנים לא ראיתי אותו. הדמות מתרחקת

ואתם החייתם אותו עבורי, אפילו באשליה, אפילו לשניה חלומית. ממש הוא, עם תנועת הגוף. גוף שלא נגעתי בו".

 

מה ייחודו של "ואלס עם באשיר" בתרבות הישראלית לדעתך? 

 

"החשיבות של ​'​ואלס עם באשיר​',​ ​בדומה לזו של '​מחפש אותם'​ ​היא קודם כל חברתית בעיניי. היצירה משקפת, דרך שימוש באנימציה, את ההשלכות​ האישיות​ של המצב במדינה שלנו​ בצורה מאד חושית​ ולכן גם אפקטיבית".​

 

רש - בוגר תיכון תלמה ילין - הוא עדיין לא ארי פולמן, אבל הוא בהחלט מנסה לסלול לעצמו מסלול בדרך הנכונה - בחסות סטודיו האנימציה Neko Productions בראשות האנימטור לירון טופז מבית אולפני דרימוורקס ההוליוודים ואשתו לירית. "אנחנו עובדים על המון פרויקטים מרתקים באנימציה ללקוחות בכל העולם", הוא מדווח, "בנוסף, אני מפתח סדרת טלוויזיה ושני סרטים באורך מלא. כולם בלייב-אקשן. אני מתעסק המון לאחרונה בצילום סטילס".

 

לפני שהשתלב בסטודיו, רש למד בימוי סרטי לייב-אקשן ב-CalArts שבלוס אנג'לס והתמחה דווקא בבימוי לייב-אקשן. "שם באמת גיליתי את עצמי", הוא מעיד, "זה מוסד מדהים. למדתי עם ג'יימס פרנקו ורבים אחרים על שימוש במדיום הקולנוע בשביל להעביר מסר, אבל במקביל לקחתי קורסים בפיסול, משחק, מחול, עיצוב, מוסיקה ואנימציה. כך גיליתי שאין הרבה הבדל בין לביים לייב-אקשן ואנימציה. הדרך שונה, הטרמינולוגיה שונה, אבל המטרה היא אותה המטרה: לספר סיפור שיגרום לאנשים להרגיש. ככה התחילה הסקרנות הענקית שלי לתחום".

 

יש לכם סרט קצר שתרצו להציג ב-ynet? אתם מוזמנים לפנות אלינו: indie.ani@gmail.com

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים