שתף קטע נבחר

עיבוד מחשב

קרקע בלתי יציבה: מעמד המאמן ב-NBA

בשנה האחרונה - ובמיוחד בחודש האחרון - קבוצות רבות בליגה החליפו מאמנים והמשיכו טרנד שמדאיג את אנשי המקצוע. מאמנים תמיד באו והלכו, אך נראה כי כיום הסטנדרטים בהם הם צריכים לעמוד בלתי אפשריים, וגם מי שהצליח באופן יחסי לא מחזיק מעמד. ורק פופוביץ' עדיין בסן אנטוניו

הטירוף התחיל ב-14 באפריל, יום לאחר סיום העונה הסדירה ב-NBA. באותו יום, מינסוטה נפרדה מסאם מיצ'ל, וושינגטון מרנדי וויטמן וסקרמנטו מג'ורג' קארל. מעט אחריהם הגיע ביירון סקוט מהלייקרס, ואחרי שהודחו מהפלייאוף, גם אינדיאנה וממפיס זרקו את פרנק ווגל ודייב ייגר.

 

בתוך כך, ברוקלין מינתה את קני אטקינסון אחרי זמן רב בלי מאמן קבוע, ויוסטון התחילה רשמית בחיפושים למחליף של ג'יי.בי ביקרסטאף, למרות שהמאמן הזמני עצמו הוא אחד מהמרואיינים שנלקחים בחשבון לתפקיד. וזה עוד אחרי שבמהלך העונה יוסטון הדיחה גם את קווין מקהייל, ופיניקס, הניקס וקליבלנד (דייויד בלאט, זוכרים?) ערכו שינויים משלהן. היום (ה') גם מאמן אורלנדו סקוט סקיילס הודיע שהוא עוזב.

 

דייויד בלאט. חבר במועדון של מי שכבר לא חברים במועדון (צילום: AFP) (צילום: AFP)
דייויד בלאט. חבר במועדון של מי שכבר לא חברים במועדון(צילום: AFP)

 

ה-NBA זו ליגה שהפכה למקום סבוך מאוד עבור מאמנים. המקרה של בלאט היה הקיצוני ביותר, של איש מקצוע עם מאזן ניצחונות נהדר שהועזב בגלל תירוצים שונים ומשונים על אווירה ותרבות כדורסל, כשלכולם ברור שהסיבה האמיתית הייתה מערכת היחסים שלו עם הכוכב הגדול של הקבוצה.

 

אבל הבעיה העיקרית של המאמנים אינה העובדה שהסופרסטארים כבר מזמן חשובים יותר מהם. הבעיה היא שכמו בכל מועדון כדורגל ישראלי מצוי, הסבלנות אבדה מזמן. אין יותר מקום וזמן לדרך ולבנייה, והבעלים והג'נרל-מנג'רים רוצים לראות תוצאות מיידיות. גם התקדמות עקבית לאורך השנים (וושינגטון, למרות העונה החלשה האחרונה), בניית קבוצה מצוינת (אינדיאנה) או מכת פציעות שחייבים להתחשב בה (ממפיס) לא הפריעו למקבלי ההחלטות לקבל את ההחלטות במקרים האלה.

 

פרנק ווגל. אינדיאנה חתכה (צילום: MCT) (צילום: MCT)
פרנק ווגל. אינדיאנה חתכה(צילום: MCT)

 

השנה המהלכים האלו התבצעו בכמויות. זה התחיל באפריל הקודם, כשאוקלהומה סיטי זרקה את סקוט ברוקס שהעלה אותה לגבהים, שיקגו ויתרה על טום ת'יבודו שבנה את ההגנה המופתית שלה, וגם ניו אורלינס, אורלנדו ודנבר החליפו מאמנים (את המקרה של מינסוטה לא נחשיב, כי מיצ'ל תפס את מקומו של פליפ סונדרס המנוח). מדובר בסך הכל ב-16 קבוצות, יותר ממחצית החברות בליגה, שבחרו לשנות, וחלקן יותר מפעם אחת.

 

גם בשני הקייצים לפני כן המספרים היו גדולים. לפני עונת 2014 הוחלפו תשעה מאמנים, לפני 2013 היו 13 חדשים. אלה מספרים עצומים. נכון, זו בדיוק התקופה בה מתבצעים המהלכים האלה, וזה תמיד היה כך, אבל בדרך כלל קבוצות כושלות לחלוטין עושות אותם, ולא קבוצות פלייאוף עם פוטנציאל. אם ניקח מקרה מעט שונה, כמו של ריק קרלייל שדטרויט ויתרה עליו ב-2003 בעונה בה סיימה ראשונה במזרח - הסיבה הייתה מערכת היחסים הרעועה עם ההנהלה.

 

ריק קרלייל. זכרונות מהעבר (צילום: MCT) (צילום: MCT)
ריק קרלייל. זכרונות מהעבר(צילום: MCT)

 

מבין המהלכים שהתבצעו בתקופה האחרונה, אי הארכת החוזה של ווגל הייתה זו שעוררה את הרעש הגדול ביותר. הוא הגיע עם הקבוצה לפלייאוף בחמש מתוך שש עונותיו, והחמיץ אותו רק לפני שנתיים כשפול ג'ורג' היה פצוע (וגם אז הקבוצה פיספסה את המקום השמיני רק בשובר שוויון). פעמיים הוא ביקר בגמר המזרח. נשיא הפייסרס לארי בירד יצא בהצהרה מוזרה על כך שמאמנים טובים עוזבים אחרי שלוש שנים, וחטף בראש מהפרשן ג'ף ואן גאנדי: "אני לא מסכים לחלוטין עם ההחלטה של בירד. מה שאמר על טווח הזמנים מגוחך. ולעשות את זה בטלפון? הוא לא מכבד את הגדולה שהביא ווגל לאינדיאנה".

 

ומה עם דייב ייגר? היו לו שלוש עונות טובות למדי עם ממפיס. אי אפשר להתייחס לאחרונה ברצינות, כי בלי מייק קונלי ומארק גאסול הפצועים לא נשאר לו כלום. הסגל חסר העומק הגיע בלי סיכוי לסוויפ שחטף מסן אנטוניו. הוא זכה במספיק הערכה כדי להתמנות מיידית למאמן סקרמנטו, אבל לא ברור מדוע חשבו בממפיס שמישהו אחר מסוגל להשיג יותר עם הגריזליס. ייגר בנה קבוצה נושכת בסגנון הישן, שגם הצליחה לאמלל לא מעט את גולדן סטייט בדרך לאליפות בשנה שעברה. 

 

דייב ייגר. הפציעות הרסו לו (צילום: AP) (צילום: AP)
דייב ייגר. הפציעות הרסו לו(צילום: AP)

 

עכשיו שימו לב לנתון מדהים למדי. גרג פופוביץ' מאמן את סן אנטוניו מאז 1996. אריק ספולסטרה וקרלייל התחילו במיאמי ובדאלאס ב-2008, דוויין קייסי בטורונטו ב-2011 וטרי סטוטס בפורטלנד ב-2012. יתר מאמני הליגה התחילו לכל המוקדם ב-2013. מאמן שמחזיק מעמד הוא מישהו שבאמת קיבל מספיק אמון ושילב אותו עם הישגים מתאימים.

 

סאם סמית', הכתב הוותיק משיקגו, דיבר על כך השבוע: "אין שום דבר הקשור להגינות בעבודה הזו. הליגה מבוססת על תוצאות יותר מתמיד, כשהבעלים מיישרים קו עם עולם העסקים. אם פעם המועדונים היו בבעלות משפחתית, והגישה הייתה מסורתית, כיום יש לא מעט קבוצות בעלות וישנה השפעה גם לערך העולה של המועדונים. דור הבעלים הזה לא מגיע מעולם הספורט אלא מעולם העסקים, והוא משתמש בנוסחאות מסובכות לנתח את ההצלחה. ובגלל שאי אפשר לפטר את השחקנים, מפטרים את המאמן. מעבר לכך, נכנסה לתמונה הקהילה המקוונת, שמביעה ביקורת מיידית ודורשת לבצע מהלכים, ומיד!"

 

גרג פופוביץ'. שורד (צילום: AP) (צילום: AP)
גרג פופוביץ'. שורד(צילום: AP)

 

ספולסטרה ממיאמי דיבר אחרי שאינדיאנה נפרדה מווגל: "מקצוע המאמן נמצא במצב עגום בימים אלה. אתה לא יכול להצליח כשאתה עורך שינויים ללא הרף. בארגון אחר שאינו מיאמי ודאי היו מעיפים אותי כבר פעמיים או שלוש". קייסי, שעשוי להיות מפוטר בעצמו אם ספולסטרה ינצח אותו בחצי גמר המזרח, הוסיף: "אנחנו בעסק קשה. ווגל הוא מאמן מעולה".

 

אז כן, בישראל זה הפך לסוג של משחק: "לאן בלאט מועמד היום?" אבל ב-NBA מדובר בתופעה בעייתית. חילופי מאמנים מלווים כל ענף בספורט המקצועני. הם חלק תמידי ממנו, גם אם קיימים רבים מהם בעונה אחת והמספר פוחת באחרת. השאלה האמיתית איתה מתמודדים בארה"ב היא הרף בו הם צריכים לעמוד, השינוי שחל עם הזמן. ההגדרה של "הצלחה" התנפחה, ולעתים נראה שבלתי אפשרי להשיג אותה במקומות מסוימים.

 


 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים