נתניהו מתגעגע למצעדי צה"ל. יום העצמאות משמים בלעדיהם. הם הונהגו עם קום המדינה והופסקו ב־1973. הצבא מצא כי עריכתם יקרה מדי, וכי הם משבשים את פעילותו השוטפת. מנחם בגין, איש ההדר והטקס, רצה לחדשם, אבל הצבא הרתיעו. אני מבין את כמיהתו של נתניהו. גם ליבי מתאים את קצב הלמותו להולם התופים, וגם אני מתפעם למראה טורי החיילים הצועדים בסך, גאים, רוחב פסיעותיהם מדוד, כפות רגליהם מתרוממות לגובה אחיד ומרפקיהם הנעולים מתרוממים בדיוק לגובה מחצית המותן. גם אני אוהב מכונות מלחמה, מדמה מפלצות שריון בדהרתן, תותחים נושפים להבות ומטוסים שורקים ממעל, מטילים פצצות על קווי האויב הרחוק. גם אני ילד. גם אני השתעשעתי בחיילי עופרת.

כנראה שההבדל ביני לבין ראש הממשלה אינו נעוץ בזיכרון האישי, שהרי הוא מנוסה ממני במלחמות, אלא בעומק הזיכרון ההיסטורי הגורם לי לדכא את הפיתוי הפשיסטי. מצעד צבאי הוא הפגנה של כוח מרוכז, יכולת ארגונית, ציות וחומרה. הוא היפוכה של שובבות, הומור, אירוניה, ריחוק אסתטי, פריצת גדר ואינדיבידואליזם. איש הצבא הצועד הוא חלק ממנגנון כביר, כמוהו כמכונות המלחמה הממורקות המוסעות לעיני ההמונים. הסכנה במצעדים צבאיים טמונה ביופיים המשלה: אין משתפים בהם קטועי גפיים ואין מסיעים במסלולם טנקים מרוטשים. מצעדים צבאיים חביבים על מטומטמים.

הם הומצאו בימי קדם ותכליתם כמעט לא השתנתה מאז ששליטי הממלכות במסופוטמיה הצעידו את גיסותיהם לעיני ההמון. ברומא היו המצביעים שבים עטורי ניצחון משדות הקרב הרחוקים, מוסעים במרכבותיהם, מצחיהם עטורים זר ובעקבותיהם לוחמים חמושים, חיילים נושאי דגלים וניסים, שבויים כבולים ושלל קרבות. הסנטורים, עטויי גלימות לבנות, צפו בהם ממרום שבתם והמוני רומא שברו את רעבונם בעזרת ההתרוננות מן הניצחונות על הברברים. עד שהברברים ניצחו.

את מתכונת המצעדים העכשווית המציאו הפרוסים. המצעד הצבאי הפרוסי היה הד לטקטיקה של צבאות היוונים והרומאים – הפלנקס. רַגְלִים מצופפים, כתף אל כתף, מצוידים במגינים עגולים ובחניתות ארוכות, ערוכים בריבוע, מכפיל כוח נוכח לחימת הפרא של היריבים המפורדים. עיצוב הפלנקס חייב תרגול קפדני, כדי שאיש לא יתפתה לחרוג מן השדרה ולפעור סדק שדרכו יוכל האויב לחדור ולבתק את בטנו של הקיפוד מתוכו. חיל הפרשים ואחר כך הנשק החם, התותחים והמקלעים, חיסלו את הפלנקס, אבל לא את שיטת החינוך הכרוכה בהכשרת לוחמים בעלי מגינים וחניתות. עד היום שואגים סמלים על טירונים ומוליכים אותם כמו כבובות מכניות על מגרשי מסדרים.

במדינות רבות נערכים מצעדים צבאיים במועדי זיכרון המציינים את שחרור האומה או ניצחון במלחמה כבדה. את המצעדים המפוארים ביותר עורכות מדינות טוטליטריות שמנהיגיהן זקוקים לחשיפת שריריהם. בעת החדשה היה המפואר בכולם זה שנערך בכיכר האדומה במוסקבה. אלפי חיילים צעדו בצעידת ברווז, שולחים את חודי מגפיהם לאוויר, בועטים באשכים של אויבים מדומיינים. כלי הנשק, ובעיקר הטילים ארוכי הטווח, נועדו לרצות את המוני העמלים ולאותת למעצמה היריבה כי כוחם של אנשי המחר במותניהם. אין צורך לפרש את העובדה שבעידנו של פוטין חודשו המצעדים במלוא פארם. האדירה שבמעצמות אינה עורכת מצעדים, אבל אני מנחש שאם ייבחר דונלד טראמפ לנשיא, הוא לא יוותר על האפשרות לסקור מצעד צבאי ממרומי במה.

במצעדי הניצחון ברומא היה עבד עומד מאחורי המצביא ולוחש באוזנו "זכור את המוות" ("ממנטו מורי") לבל יגבה לבבו. זו השארית היחידה שיש להותיר מן המצעדים הצבאיים: מאחורי כל ראש ממשלה שדעתו מתבלעת מחמת כהונה שהתארכה מדי, יש להושיב פקיד שילחש "זכור את המוות".