מספר סטודנטיות למשפטים באוניברסיטה העברית, יהודיות־אורתודוקסיות, ביקשו השבוע להקים מחיצה, לנשים בלבד, ברחבת הריקודים של הנשף השנתי בפקולטה. בקשה שאסור להיעתר לה ולדומותיה. ואל תגידו "נו, מחיצה קטנה, מה הסיפור": עצם קיום המחיצה הוא־הוא הדבר שאין להתפשר בו. כי אין לקבל כל הפרדה במרחב הציבורי. אחרי הפרדה מגדרית תבוא מחיצה עבור יהודים בלבד, אשכנזים בלבד, לבנים בלבד, סטרייטים בלבד, וכו'. ולא חייבים להיות מזרחי או אתיופי שסולק ממועדון כדי לדמיין את הפגיעה. ולכל אלה: אפס סובלנות.
כבודן של הסטודנטיות במקומו מונח. לא נתיימר לקבוע מה טוב עבורן. אנחנו מתקוממים על המשמעות עבורנו. מחיצה שמאחוריה מסתתרות נשים רוקדות? כמו לחזק את דימוי ימי הביניים של האישה כמפתה שטנית, וחלילה היא או הגברים לא ישלטו ביצריהם; וכל אישה מחוץ למתחם, מסתמא, היא בעצם מתגרה, "מופקרת", "ביקשה את זה", נוסח הדיבור הכי מבחיל ממדורי הפלילים.
חוץ מזה: לא טוב לכן? עשו לביתכן. אישית הגעתי לא פעם לאירועים פרטיים, חתונה למשל, שבהם נשמרה הפרדה. היה כיף ולא נרשמה שום פרובוקציה. אז למה לבוא למרחב הציבורי־ישראלי ולהתעקש על מחיצה, והרי בזה מדובר, בפרינציפ, בהקמת מתרס, יעני להתריס?
ואל תתבלבלו בערכי הדמוקרטיה ובעקרונות הליברליים. הם לא פתח לשיטת סלאמי ודחיקה חד־סטרית אל הקיר. וכשם שחופש הביטוי המהולל נעצר בחריקת בלמים בהסתה לאלימות, כך גם הסובלנות כלפי מנהגים, אמונות וקהילות נעצרת במקום שסותר את האל"ף־בי"ת של החברה המודרנית. החל במילת נשים או מנהג ה"סאטי" ההודי (אל תשאלו), דרך סקילת מחללי שבת ועונש מוות להומואים, ועד ימינו, איסור שירת נשים או הפרדה במרחב הציבורי. הם לא יעברו.
נדמה לי גם, ופה אני מציע בזהירות, שטוב היה לחברה היהודית־אורתודוקסית עצמה להתפכח משיכרון הכוח. הקצנה אשכנזית־חרדית, שאין לה זכר מדאורייתא, משתלטת גם על הציונות הדתית ואפילו על המסורתיות המזרחית. זה ברוח התקופה – קיצוני זה הכי, אחי – אז כולם הולכים ומחמירים, וסופה של העגלה המלאה הוא התעסקות דקדקנית ב"צניעות", כלומר אורך גרביים של ילדות בנות שלוש.
וכל אלה, נזכיר, מגיעים על רקע "סטטוס־קוו" שבו כשלעצמו מתקיימת פגיעה קשה בזכויות הרוב. למשל איסור נישואים אזרחיים (וכמובן להט"ב) – ויתור שאין לו אח ורע בעולם המערבי. או היעדר תחבורה ציבורית בשבת, מה שפוגע באוכלוסייה חלשה, במיוחד מזרחים ופריפריה. אז די. זה המקום שבו יש להגן הן על הדמוקרטיה והן על היהדות שלנו. אם שכחתם, עקרון השוויון הוא המצאה שלנו. אִמרו לא להפרדה במרחב הציבורי.
