גבירותיי ורבותיי, מהפך!
לידיעת הפועל באר שבע ומכבי ת"א: ארבע פעמים קבוצה שלא דורגה ראשונה ערב מחזור הנעילה הפכה את היוצרות ברגע האחרון. לקראת ההכרעה הערב, ערכנו עבורכם תזכורת ממקרי העבר
ארבע פעמים בהיסטוריה של ליגת העל, ולפני כן הליגה הלאומית, החליף המקום הראשון ידיים במחזור הסיום. בפעם הראשונה, ב-1960, הגיעה מכבי תל אביב לישורת האחרונה כמוליכה ואיבדה את התואר להפועל פתח תקווה. חמש שנים לאחר מכן, המלאבסים עקפו במשחק האחרון את הפועל תל אביב, רק כדי להפסיד את הצלחת להכח רמת גן בגלל הפרש שערים. בשתי הפעמים הנוספות, הגיעה מכבי חיפה לבלומפילד מהמקום הראשון וראתה את הפועל תל אביב חוגגת על חשבונה. גם הפעם מתארחת מכבי חיפה בבלומפילד, איך זה ייגמר?
1959/1960 - לזכות באליפות ולרדת מאוכזבים
האליפות השנייה מבין חמש רצופות של הפועל פתח תקווה. באותם ימים שוחקו בליגה 22 מחזורים, ניצחון העניק שתי נקודות ובעיתון למחרת תוארו הקבוצות בלשון זכר.
הפועל פתח תקווה של האחים רצאבי ונחום סטלמך "הוביל" את הטבלה לאורך רוב העונה אבל תיקו 2:2 עם מכבי חיפה במחזור הלפני האחרון בתוספת הפסד שבועיים קודם לכן למכבי תל אביב סידר לצהובים את הפסגה. מחזור הסיום באמצע חודש יוני סידר למלאבסים מפגש ביתי מול מכבי יפו שנלחמה על חייה בליגה בעוד מכבי תל אביב אירחה את הפועל חיפה.
הצהובים כבר לקחו תואר אחד להפועל פתח תקווה באותה עונה, בזכות הניצחון 3:4 בגמר הגביע באצטדיון רמת גן והרגישו כל כך בטוחים בעצמם שסעודת האליפות הוזמנה עוד לפני מחזור הסיום (ולא ממסעדת 206). חמש דקות לסיום המחצית נקלעו הצהובים לפיגור משער של שלמה לוי אבל לוח התוצאות באם המושבות הראה במחצית 1:1 והצהובים עדיין בפסגה.
תחושות האכזבה של האוהדים הכחולים סידרו לא מעט עבודה לכוחות המשטרה ולשופט המשחק שנאלץ להפסיקו מספר פעמים. גם לאחר השערים של זכריה רצאבי ודוד אטואר לא השתנה מצב הרוח ושחקני הפועל פתח תקווה ירדו מבלי קצה של חיוך על פניהם למרות הניצחון. איש לא העלה על דעתו ש-15 ק"מ משם, תמעד מכבי תל אביב מול הפועל חיפה.
אלא שהמהפך הושלם, כך הסתבר, שתי דקות בלבד לאחר שהפועל פתח תקווה עלתה ליתרון. מכבי תל אביב ספגה את השני וגם שער מצמק של רפי לוי לא הועיל. הבשורה שאיחרה לבוא, הגיעה בסופו של דבר לאם המושבות והפכה את השמחה שם לגדולה אפילו יותר.
1964/1965 - מאבק משולש הוכרע על ידי מגן בין הקורות.
למחזור הסיום ביום שבת, 5 ביוני 1965 לא הגיעו שתי קבוצות עם חלום האליפות, אלא שלוש. הפועל פתח תקווה שהובילה בשיאה את הטבלה כבר בשבע נקודות, שמטה פער של ארבע נקודות בארבעת המחזורים הקודמים ויצרה תסריט סבוך ודרמטי.
הפועל תל אביב הייתה הקבוצה היחידה שתלויה בעצמה ויצאה למשחק חוץ מול מכבי נתניה חסרת העניין. מספרים שאריק איינשטיין חרג ממנהגו ונסע למשחק החוץ מלווה בבקבוק שמפניה. הכח רמת גן חיכתה למעידה ופגשה את מכבי תל אביב במגרש "גלי-גיל" המיתולוגי בעוד הפועל פתח תקווה קיוותה לנס כפול במקביל למשחקה נגד בני יהודה.
ההתחלה הייתה מבטיחה עבור המלאבסים שהביסו בקלילות 0:4. בינתיים, פיגרה הכח מול מכבי תל אביב לאחר שער של משה עסיס במחצית הראשונה והפועל תל אביב ספגה מראשו של יצחק 'פנגל' חסן. האדומים הגיעו לאחר ההדחה מגביע המדינה בשלב חצי הגמר (עוד נחזור אליו) ונראו עצבניים לאורך כל המשחק. גם הרחקת השוער המקומי יצחק כספי על סף המחצית לא עזרה.
חילופים עדיין לא נכנסו לחוקה ונתניה עלתה למחצית השנייה בעשרה שחקנים ועם המגן אמציה סלומון בין הקורות. 45 דקות עמד סלומון בשער ולא נכנע לטוענת לכתר האדומה. במקום זאת, כל שהצליחה להשיג הפועל תל אביב היה כרטיסים אדומים ושניים כאלה נשלפו לשחקניה הלחוצים.
ארבעה ימים לפני מחזור הסיום, העפילו מכבי תל אביב ובני יהודה לגמר הגביע וזו אולי הסיבה לקריסתן של השתיים במשחק הליגה האחרון. גם את ההסבר שהצהובים עשו הכל כדי למנוע מהיריבה העירונית אליפות, לא יפסלו ברחובות רמת גן שכבשה שלושה שערים ברבע השעה האחרונה. צלניקר פעמיים, וקפיטולניק בתווך, כבשו לרשת מכבי תל אביב ועלו בתוך 11 דקות מהמקום הרביעי עד למקום הראשון, בזכות הפרש שערים עדיף. הקבוצה שרק רצתה להעביר עונה שקטה ללא מאבקי תחתית, הוכתרה לראשונה בתולדותיה לאלופת המדינה.
1985/86 - אליפות ראשונה בשידור חי
חודשיים לסיום העונה, הפועל תל אביב עוד הייתה רחוקה תשע נקודות ממכבי חיפה, האלופה בשנתיים הקודמות. בכל פעם שאחד השחקנים האדומים הרגיש שהקרב אבוד, הספיק מבט בלוח המשחקים כדי להתעודד, לירוקים הזדמן משחק בבלומפילד במחזור הסיום. מכבי חיפה של ארמלי ממן וסלקטר פגשה את הפועל תל אביב של לנדאו וסיני במחזור השלושים בידיעה שתיקו יספיק לה כדי להיות אלופה.
המתח חצה אפילו את חלונות משרדי רשות השידור שהחליטה להעביר לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית, שידור ישיר של משחק בארץ. כך, מלבד האוהדים באצטדיון, נצמדו מאות אלפים נוספים למסך הטלוויזיה בבתיהם ורוקנו את הרחובות ביום שבת ה-24 במאי 1986. הלחץ הגדול על שתי הקבוצות והידיעה שתיקו יספיק לחיפה יצרו משחק צמוד ואגרסיבי. ברוך ממן אולי לא יודה בכך אבל החזרת כדור מהחצי לאבי רן ז"ל לא הייתה דבר שכיח בימי השליטה הירוקים.
גילי לנדאו עלה מהספסל והפגין ביטחון ששמור כנראה רק לשחקנים שכובשים בידם בגמר הגביע. האיש שראשי הפועל תל אביב כבר חשבו לוותר עליו, סיפר בימים שלפני המשחק לכל מי שהיה מוכן לשמוע שהוא יכבוש את שער האליפות. וכך היה. בדקה ה-85, משה סיני קיבל את הכדור על סף הרחבה ומסר בהקפצה פנימה. לנדאו היה הראשון להגיע לכדור וברגל שמאל המשיך אותו לפינה הנגדית מעל ידיו של אבי רן. לנדאו הניף אצבעותיו באוויר וצנח לדשא, מכין את הבסיס לערימה אדומה ומאושרת.
שחקני מכבי חיפה טוענים עד היום שהשער הובקע לאחר נבדל של אלי יאני ומאשימים את שופט המשחק, צבי שריר ז"ל (שטען לנבדל פאסיבי) באובדן התואר. גם שופטים נוספים יצאו לאחר המשחק נגד שריר בקביעה שהמאבק הוכרע בשער לא חוקי. יומיים לאחר מכן, התכנסו מעל 10,000 אוהדים ירוקים ברחבת עיריית חיפה לעצרת מחאה על אישור השער שחרץ את גורל האליפות.
חייו של שופט מלאים בתלונות מקיר לקיר אבל במקרה הזה הצדק איתו ומגובה במצלמות הטלוויזיה. לא משנה כמה פעמים יראו שוב את ההילוך החוזר מעוטר בקולו של יורם ארבל, נדמה שמבחינתם יאני השפיע על השער והשפעתו חלה עד היום. חיפה איבדה את הפסגה חמש דקות לסיום העונה והפועל תל אביב הוכתרה בפעם העשירית בתולדותיה לאלופת המדינה.
2009/10 - האפשרי הפך לבלתי אפשרי ובסוף התקיים
הפעם האחרונה שהתסריט הדרמטי התרחש, ואפילו דרמטי יותר משלוש הפעמים הקודמות, הייתה לפני שש שנים. הזיכרונות בציבור עדיין טריים אבל במיוחד אצל רן קדוש שצפוי לפתוח בין הקורות של בני סכנין. השוער שבמו ידיו עצר אז את מכבי חיפה הוא לא השחקן היחיד מהצגת הסיום של עונת 2009/10, שישתתף גם הערב.
מהראן ראדי שפתח לצידו אז במדי בני יהודה יפגוש אותו כעת עם הפועל באר שבע. איתן טיבי היה שחקן השדה האחרון של בית"ר שנגע בכדור לפני השער של זהבי והשניים יחזיקו אצבעות ליוסי אבוקסיס שישב אז על הספסל כעוזר המאמן של הפועל תל אביב. גם גילי ורמוט, ברק יצחקי ודקל קינן יחזרו לשחזור (האמנם?) והם חלק מרשימה ארוכה ועבור עיניים ירוקות, שחורה.
באותו ערב ב-15 במאי, נפלאות הספורט ניצחו את עונת הקיזוז המושמצת בצדק. רק בעונה בה משהו בערכי הענף נפגע, יהפוך האפשרי לבלתי אפשרי ולבסוף יתקיים. העונה הטובה ביותר של מכבי חיפה בעשור האחרון כללה העפלה מרשימה לליגת האלופות (שלב בתים פחות) ורצף של עשרה ניצחונות בפתיחה. הפועל תל אביב השלימה את המרדף אחרי הירוקים בניצחון 0:1 בקרית אליעזר בפלייאוף, רק כדי לאבד אותו במחזור הלפני אחרון בדרבי.
מכבי תל אביב סחטה 0:0 ומאז החל השימוש בביטוי "איך שמחתם בתיקו" שיעלה בכל פעם שהצהובים יהיו מעורבים בקרבות האליפות. בעוד להפועל תל אביב המתינה יריבה שנואה נוספת בדמות בית"ר ירושלים, יצאה מכבי חיפה לבלומפילד למשחק נגד בני יהודה. הכתומים נאלצו להתמודד ללא השוער הראשון דלה איינוגבה שהורחק רק כמה ימים קודם לכן לאחר הכשלה ברחבה על איתי ישכטר בגמר הגביע נגד הפועל תל אביב. האוהדים האדומים שהעדיפו שאיינוגבה היה מקבל רק צהוב, הבינו בדיעבד שזו אולי ההחלטה שסידרה להם את הכתר.
הפועל תל אביב הייתה חייבת ניצחון ובמקביל, שמכבי חיפה תמעד כשגם תיקו בבלומפילד הספיק לאדומים בזכות יחס שערים עדיף. ההתחלה הייתה מבטיחה וגילי ורמוט כבש אחרי שלוש דקות אך מאותו רגע כל קבוצה רק חפרה לעצמה בור עמוק יותר. עמרי קנדה הורחק, ברק יצחקי כבש לבית"ר, לירוי צעירי לבני יהודה ואניימה החמיץ פנדל. הראשונה להתאושש הייתה מכבי חיפה אבל האחרונה לחגוג הייתה הפועל תל אביב.
לוח התוצאות הראה 1:1 בשני המגרשים בעקבות השער של טשיירה, ושתי דקות בתוך תוספת הזמן ערן זהבי, אז עוד שחקן משנה הפך את המצב בטבלה ואת כל טדי איתו. השחקן שכתב את שמו בספרי ההיסטוריה כבר נתן חיבוק אליפות למאמנו כשמהראן לאלה, חמוש בטלפון מיושן אפילו לימים ההם, צינן את השמחה והכריז שהמשחק בבלומפילד עדיין לא תם. מכבי חיפה המשיכה ללחוץ אבל גורל הערב ההוא היה אדום ואת החגיגות של הפועל תל אביב לא היה אפשר למנוע.
לפנייה לכתב/ת 
