שתף קטע נבחר

לא דואגים לעתיד נכדינו: "עוד 100 שנה אנשים ייתלו פה על אוטובוסים"

הילדים אולי יישארו כאן, אבל מי חושב על הדור שאחרי? תפקיד "נציב הדורות הבאים" בוטל, התכנון הוא לשנים בודדות, והצפי הוא שב-2100 כבר יחיו בארץ 24 מיליון איש. "אנחנו עלולים להפוך להודו בסוף המאה", מזהיר עתידן

 

 

רוני דניאל כבר לא בטוח שהוא רוצה שילדיו יישאר כאן. אבל מה לגבי הנכדים? הסערות הפוליטיות באות וחולפות, את הקרבות היומיומיים נצלח ככל הנראה - אך האם אנחנו חושבים על עתיד נכדינו? האם בישראל יש מי שבוחן את האינטרסים של הדורות הבאים? צפו בכתבת הווידאו, וקבלו את התשובה.

 

ב-2001, ביוזמת יו"ר שינוי דאז יוסף (טומי) לפיד, נעשה תיקון חקיקה בכנסת שהוביל ליצירת תפקיד חדש - נציב הדורות הבאים. הנציב ייעץ לכנסת בתחומים שונים וצירף לכל חוק חוות דעת בנוגע להשפעתו הצפויה בעתיד. אבל חמש שנים אחר כך הסתיימה כהונתו של הנציב הראשון, מחליף לא מונה לו - והתפקיד בוטל.

 

"תפקידו של נציב הדורות הבאים היה לדאוג שהחקיקה במדינה לא תפגע בדורות הבאים", הסביר בשיחה עם ynet שלמה שהם, הנציב הראשון - והיחיד. "לצערנו בחשיבה פוליטית רגילה לא תמיד חושבים אסטרטגית. לכן הנציב והצוות שאיתו היה צריך לתת חוות דעת לוועדות הכנסת ולמליאה על מה נכון לעשות בדורות הבאים – או מה עלול לפגוע בהם".

 

שהם, שופט בדימוס, מספר על הקשיים להתמודד עם הפוליטיקאים הנבחרים, עוד לפני ביטולו של תפקיד, באמתלה של עלות כלכלית גבוהה: "שרים, כשהצעתי להם הצעה לעוד 10-15 שנים, היה להם מבט בעיניים של 'עזוב אותך, באמא שלי'. תמיד הדבר הדחוף מונע מאיתנו לחשוב באופן חכם ולתכנן קדימה".

 

לדבריו, בזמן שבישראל הלכו אחורה, בעולם יותר ויותר חושבים על העתיד הרחוק, ולא רק על מה שיקרה בדקות הקרובות: "בכל העולם חיקו אותנו. יש נציב בחלק מארצות אירופה, במדינות אחרות יש ועדות למען העתיד. רק אצלנו כאשר אתה דואג לעתיד אתה דורך על יבלת למי שרוצה לפעול כאן ועכשיו. כשאתה דואג לעתיד אתה נתקל באינטרסים. אני מאמין שהדורות הבאים ימשיכו ויהיו פה, זה ברור, אבל אנחנו לא מספיק חושבים על הילדים והנכדים שלנו".

 

אנשים ייתלו על אוטובוסים

קשה עכשיו, הקלה אחר כך. הסיסמה הזו שייכת לרכבת הקלה בגוש דן, שעבודות הקמתה החלו בקיץ שעבר, אחרי שנים של דיבורים. אותן עבודות צפויות להימשך לפחות עוד ארבע שנים ומסבות כאב ראש עצום לתושבי המרכז, והציפייה היא שההקלה - כלשון הסלוגן - תגיע אחר כך. אבל לפחות תוכנית המתאר, שעל פיה הוחלט להקים את הרכבת הקלה, התבססה על "יעדי פיתוח המטרופולין ל-2030" - כלומר פחות מעשר שנים מסיום העבודות על הקו הראשון.

"תכנון ל-20 שנה בלבד? אנשים ייתלו על אוטובוסים כמו בהודו" (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
"תכנון ל-20 שנה בלבד? אנשים ייתלו על אוטובוסים כמו בהודו"(צילום: מוטי קמחי)

העתידן דוד פסיג, ששימש בזמנו כסגנו של שהם, מזהיר כי תכנון לא נכון עלול להוביל אותנו אל עברי פי פחת: "במדינת ישראל התכנון הוא לכל היותר ל-20 שנה. רק עכשיו אנשים החלו להבין שצריך לתכנן ל-30 שנה, אבל יש תשתיות שתוחלת החיים שלהן זה 100-200 שנה. בנתיבי תחבורה עירוניים תכננו ל-20 שנה קדימה. רק 20 שנה? התכנון הזה יוביל לכך שבעוד 100 שנה אנשים ייתלו על אוטובוסים, כמו בהודו".

 

לדברי פסיג, שחיבר בעבר את הספר "צופן העתיד", המנסה לנבא את שעשוי להתרחש במדינה בעוד כמה עשורים, "ישראל עומדת לשלש את האוכלוסייה שלה במאה ה-21. לקראת סוף המאה נמנה 24 מיליון איש. זו תהיה מדינה צפופה מאוד. אם לא נתכנן היטב, אנחנו עלולים למצוא אותנו בסוף המאה כמו בניו דלהי".

 

והתחבורה היא רק דוגמה. הפעולות שלנו כיום במגוון תחומים עשויות להשפיע על המדינה שבה יחיו נכדינו, ולעתים לא לטובה. כריית משאבי טבע, הענקת חינוך לא מספק, חיסול שטחים פתוחים – לכל אלו השפעה שלילית על הדורות הבאים. "עשינו טעויות כשייבשנו ביצות, כשלא שמנו ירוק ליד מים. יש טעויות שאפשר לתקן", מסכם פסיג. "מה שהכי מטריד אותי הוא מה שקורה ויקרה עם האוויר שלנו. יצטרכו להשקיע מיליארדים רק כדי לצאת ביום יפה ולא להרגיש שהכנסת לעצמך כמויות של זבל לגוף".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אבי חי
הקלה אחר כך? כנראה, אבל לשנים בודדות
צילום: אבי חי
מומלצים