עונש המוות חוזר! תודו שהתרגשתם. נתניהו וליברמן הולכים בכיוון הזה, ולטעמנו השאלה הראשונה שצריכה להיפתר היא: איך הוא יתבצע? כן, ברקע אולי יש כל מיני "שאלות עקרוניות", אבל כאשר מדינה שלמה הפסיקה לדון בשאלות עקרוניות — ניגש ישר למעשים. הבה נביט למוות בלבן שבעיניים: איך נוציא להורג?
בחוק השיפוט הצבאי מדברים על ירייה. כיתת יורים? שלום כיתה א'. איכשהו זה לא נשמע חגיגי, ולכן מחטיא את המטרה (חה) של הרתעת העבריינים. בחוק העונשין מצאנו דרך פופולרית נוספת: תלייה עד צאת הנשמה. כזכור אייכמן ימ"ש הוצא כך להורג, ומכיוון שאסור להשוות, ותיכף עוד נואשם בזילות — אולי נותיר את הגרדום בבוידם. כי יש עוד הרבה לבחור!
גיליוטינה, למשל. אנו מצויים בתקופה של התעוררות גדולה, ואין כמו גיליוטינה כדי להקנות לעונש הישן־חדש נופך מסעיר, או במילות היוצרים ל. נרקיס וע. אדם, "מהפכה של שמחה". כיסא חשמלי, בהחלט, מי לא זוכר סצנות בלתי נשכחות מ"סיפור קצר על רצח" של קישלובסקי, סדרת המופת "אוז", או שירו המצמרר של ניק קייב, "כס הרחמים"? אלא שכאן מתגנב חשש פרקטי ללב: הכיסא החשמלי ייתן עוד אמצעי סחטנות לחברת החשמל והוועד הכוחני שלה. תארו לעצמכם, הם עוד יורידו את השאלטר — בדיוק כשנבוא ב־א־מ־ת להוריד את השאלטר!
ישראל הופכת גם למעצמת גז, אולי זו תהיה הדרך הנבחרת, עם קונוטציה היסטורית וסגירת מעגל פואטית — היהודים באים חשבון עם צאצאי הוגה הפתרון הסופי, שהוא כידוע המופתי. אפשר גם לצלוב למוות. טוב, בואו לא נסתבך כאן, אלפיים שנה לקח לנו להיפטר מהשקר הזה, לא נתחיל מחדש. זריקת רעל אולי? אה. לא להיט. מאוד אמריקאי, לא חובה לאמץ כל אופנה שמגיעה אלינו מעבר לים. למה לא להסתמך על המורשת שלנו?
ואכן, ברוח חוק יסודות המשפט, נפנה אל החוק העברי וההלכה כהשראה. בארבע מיתות בית דין מצאנו סקילה: פרוצדורה מעט מסובכת, קודם משליכים את העבריין מגבוה, ורק אחר כך, אם הוא עוד מפרפר, מוודאים הריגה באבן. את האופציה הזו אולי כדאי לשמור לעתיד, וכלפי העבריינים המקוריים, מחללי שבת. כך גם לגבי חנק, הנועד לנואפים. כן, כן, סמולנים תל־אביביים, כשאומרים ש"החגיגה שלכם נגמרה", עדיין אין לכם מושג עד כמה!
נתכנס אל שתי האפשרויות האחרונות. הוצאה להורג בשריפה, או כתיאור הרמב"ם: "היו משקיעין אותו בזבל, עד ארכובותיו. ונותנין סודר קשה בתוך הרך, וכורך על צווארו. ושני עדיו — זה מושך אצלו וזה מושך אצלו, עד שהוא פותח את פיו. ומתיכין את הבדיל או את העופרת וכיוצא בהן, וזורק לתוך פיו. והיא יורדת, ושורפת את בני מעיו". יאמי. ולקינוח, עריפת ראש. לדבר לדאעש בשפתו! דור צעיר גדל על יוטיוב — גם לנו מגיע להצטלם מעל המדים הכתומים האלה. ושיהיה לך יום כתום!
כך או אחרת, להוצאות להורג יש פוטנציאל רייטינג אדיר. צדק, כידוע, צריך לא רק להיעשות, אלא גם להיראות — בשידור חי למשל, בערוץ מוביל? רק לחשוב על הסכומים שייגבו על "ברייק הזהב", הפרסומת שתגיע רגע לפני. ואז זה יגיע. הבכורה המחודשת של עונש המוות. וכשם שבני אצולה נוהגים להשיק ספינה חדשה, כך נציע להפקיד את גזירת הסרט בידי הגברת הראשונה של הצדק, שרת המשפטים איילת שקד. ובאבוד רשעים — רינה. √
