המסלול המוכר של כוכב הריאליטי הוא להגיע מכלום לגמר ואז להתרסק מעוצמת החשיפה. דוד לביא הגיע ל'כוכב נולד' כשהוא כבר מרוסק ומשם התפרק לחתיכות קטנות עוד יותר. "בקושי יצאתי מהבית במשך שנה, רק להופעות עם שלישיית הגמר. מונית מגיעה הביתה, לוקחת אותי ומחזירה. הייתי חפץ, אנשים היו תופסים אותי ומצטלמים איתי ואני כמו זכוכית, כלום לא נכנס. הייתה הופעה באירוע של חברת ביטוח באצטדיון מול 20 אלף איש, שלמה ארצי עלה אחרינו ואני לא הרגשתי כלום. האנשים מולי היו כמו דשא. הרגשתי שאני לא מצליח לספק את הסחורה. זו הייתה תחושה מוכרת, עוד פעם לא לעמוד בציפיות של מישהו".
מוכרת מאיפה?
"מהתקופה בישיבה. את זה שתמיד הרגשתי שונה, שאין לי בית, שפה לא רוצים אותי איך שאני, ואיפה שרוצים אותי איך שאני - אני לא רוצה להיות".
וכבר באותו גמר אפשר היה לראות עד כמה רופף הקשר בינו לבין המעמד. חפשו ביוטיוב את הביצוע היפה שלו ל'מבול' של רונה קינן, שמתאים יותר לאזכרה מאשר לשיא הפריים־טיים: לביא עומד שם, לבוש בז'קט מגוחך עטור פייטים זוהרים, הדבר האחרון שמתאים לאישיותו המופנמת. "יואב צפיר אמר לי, 'ברור לך שאם תעשה את 'מבול' בגמר אתה לא תנצח'. אמרתי לו, 'יואב, אני בכל מקרה לא אנצח, נכון? אז תן לי'. ואני שמח שעשיתי את זה. ברגע שלירון רמתי עף בגמר ויש סיבוב שני, ידעתי שהקולות שלו כנראה ילכו לחגית יאסו ששרה שיר של עפרה חזה ולא לאשכנזי ששר רונה קינן".
מתמודד שלפני חמש שנים הגיע למקום השני בגמר 'כוכב נולד 9' ועכשיו מוציא אלבום הוא לא החדשה הכי חמה בעולם המוזיקה. אבל לביא הוא כישרון עם לב שמונח על השולחן. נפגשנו לראיון שאמור היה להיות קצר יחסית לכבוד יציאת אלבום הבכורה שלו, שאלתי כמה שאלות, לביא ענה בפתיחות ובכריזמטיות שפרשו סיפור חיים יוצא דופן של מי שבכל 28 שנותיו על הכדור הזה לא הרגיש בנוח, עד למצב שבו החליט ללכת לישון ולא לקום יותר.
* * *
"גדלתי בקיבוץ יבנה, קיבוץ דתי, אבא רופא משפחה ואמא מטפלת משפחתית", הוא מספר. "משפחה דתית לאומית, כיפות סרוגות. הייתי ילד טוב, הכל מאיות".
היו שאיפות לגביך.
"כן. דתי ונשוי - לאישה מן הסתם - וילדים, ולגור באיזו התנחלות. זו תמונה שניפצתי פריים אחרי פריים. עשיתי את זה באלגנטיות ובהדרגה. בכיתה ז' נשלחתי לישיבה בראשון־לציון. זו הנקודה שבה הפכתי מחמוד לפרא אדם. בישיבה היו כל כך עסוקים בלבטל את השאלות של הילדים, וכשיש ילד קצת אחר זו בהלה. הדת היא דרך מאוד זולה ופשוטה לשלוט על קבוצה גדולה של אנשים. כמו כל דבר, לוקח זמן להתעורר ממנו. בהתחלה אתה מפוחד ועושה כל מה שאומרים לך לעשות. בסוף השנה העיפו אותי".
חזרת לקיבוץ?
"הקיבוץ זה עוד שכבה שמנסה ליישר אותך ולעשות אותך כמו כולם. להכניס אותך לפס ייצור, רק שלא תפריע להם בעיניים. חזרתי לשם לכיתה ח' לשנה, בתנאי שאני נשלח אחרי זה לישיבה. התייחסתי לזה כמו שהילדים של האיימיש נשלחים לשנת הוללות לפני שהם חוזרים לנצח לדבר הנוראי הזה. שנה מאוד קיצונית".
מה עוללת?
"בימי שישי הייתי בורח מהבית ובשבת בבוקר מתעורר במקום שאני לא זוכר איך הגעתי אליו. פגשתי חבר'ה מפוקפקים, ראיתי אנשים שנגעו אחד בשני, עשו סקס סמים ואלכוהול. אני הייתי באלכוהול. ילד בן 14 לא צריך לשתות בטירוף כדי לאבד את ההכרה. היה איזה ערב שחברה ואני קנינו בקבוק יין, הורדנו אותו בחצי שעה וכל הלילה הקאתי את נשמתי ונשבעתי שלעולם לא אגע בזה יותר. למחרת קנינו בקבוק וודקה. ראיתי ילדים שנזרקו מהבית, גרו ברחוב ועשו סמים, ילדים דחויים ומסכנים שלא מצאו עצמם בשום מקום".
נראה שהרגשת שם טוב.
"אבל בכיתה ט' נשלחתי לישיבה, פנימייה. איזו טעות מזעזעת, כולם שילמו מחיר כבד על הטעות הזו. זה הגורל הצפוי של ילד דתי־לאומי. כמו למשל, כשהייתי מדריך בבני עקיבא בכיתה ח', ביום רבין דיברתי בשבחו וקיבלתי נזיפה מהקומונרית (ראשת סניף בני עקיבא המקומי – נ.ז) כי דיברתי עליו בחום. באופן שיטתי הפרעתי לאנשים לגדל את הילדים שלהם כמו שהם רוצים".
אז בפנימייה ניסו לעשות ממך בן אדם?
"ישיבה בגוש עציון. באחד השיעורים הראשונים הרב סיפר לנו שיש חילונים שחיים ביחד לפני החתונה ואין להם שום בעיה ללכת לשירותים בדלת פתוחה כשהבן זוג שלהם מצחצח שיניים. להראות לך כמה זה שונה ולא מוסרי ומסוכן. או שאסור לשמוע נשים שרות כי הן משתמשות בקול שלהן כדי לפתות. ומי הכי עושה את זה? ריטה הפתיינית. היו לו סיפורים על זה שיש אנשים שהולכים לצבא וחוזרים להורים שלהם ואומרים, 'אבא, אמא, תכירו - זה יואב'. זה מאוד הפחיד אותי והתווסף לבלגן שגם ככה היה לי בראש. הרגשתי שאין לי ולעולם לא היה לי מקום".
ההורים שמו לב?
"ההורים שלי אנשים מאוד רגישים וטובי לב אבל אני הייתי הבכור והם לא ציפו שאצא מדעתי. אותתי בעיקר בתוך בית הספר. בישיבה זיהו מצוקה ואמרו 'יעבור לו'. מגיל 13 ידעתי שאני לא מאמין באלוהים ומה, אני אזייף את זה כל החיים שלי? ולא הייתה לי שום כתובת. היה לנו מדריך שידע מה עובר עליי והיה חסר אונים. זה סמל לסיטואציה, שגם אם יבינו אותך, אז 'לנו אין מה לעשות'".
מה בכל זאת אמרו לך לעשות?
"תתפלל, תקרא תהילים, תלך למקווה. לא קניתי את זה לרגע. הייתי מדבר על זה שאין לי מוצא, שאני בכלא ואין לי סיבה להמשיך כי לא יהיה לי בית. חיוור, לא יוצר קשר עין, לא מדבר הרבה, לא אוכל. היחידים שזיהו והייתה להם רגישות זה החבר'ה שהיו איתי בחדר ונשארו ערים בלילות לשמור עליי. בחנתי את האופציות: כאן אין לי מקום, ואני לא רוצה להיות אדם חילוני כי הפחידו אותי רצח. אז אמרתי טוב - אני חותך".
מה עשית?
"אבא שלי רופא וידעתי איך להוציא מרשם, אז זייפתי אחד וקניתי כדורי שינה. בבוקר החברים הלכו לתפילה, לקחתי את הכדורים - 25, קופסה שלמה - עם קולה. אני מכור לקולה, עד היום אני לוקח כדורים עם קולה".
חשבת שזה "ביי־ביי" או שיהיה המשך?
"שתי האופציות סבירות. אם אני אמות אז אוקיי ואם אני לא אמות אז אולי ייקחו אותי ברצינות וימצאו לי פתרון".
מה חשבת ברגע שעשית את זה?
"שמגיע להם, לכל מי שלא ראה אותי ולמי שהפנה את המבט כשהוא ראה אותי. לא שמחתי אבל הייתי שלם. התיישבתי על הרצפה ליד הארון שלי, לא חשבתי שהחברים יחזרו כי מהתפילה הולכים ישר לשיעור".
ואז מה?
"התעוררתי בהדסה. הייתי חלש ומסטול, שאבו את זה ממני. אבא שלי היה לידי. כשחזרנו הביתה הוא הוריד את הדלת של החדר. כמה שנים אחרי הוא סיפר לי שרצו לאשפז אותי במחלקה הפסיכיאטרית והוא לא הסכים".
זה בטח היה קשה להורים.
"אני קצת מצטער שלא ידעתי אז את מה שאני יודע עליהם היום, שהם אנשים מדהימים שלא מפחדים לשמוע אמת שונה משלהם. אם הייתי מדבר איתם קצת יותר, החיים שלי היו נראים אחרת. כל החיים שלהם זה לעזור לאחרים, לאנשים במצוקה, והם פשוט מאוד החזיקו ממני, חשבו שאני חזק ומסוגל".
* * *
בתווך היה גם גילוי המיניות ומשיכתו לגברים. את 'כוכב נולד' הוא עבר כדתל"ש צעיר ומחוזר על ידי בנות ישראל, כשבבית כבר חיכה לו בן זוגו באותה עת. לא היה לו דחוף להודיע על כך על המסך. אבל בחודש אוגוסט האחרון, בתגובה לרצח הנערה שירה בנקי ז"ל במצעד הגאווה בירושלים, לביא יצא מהארון בפוסט בפייסבוק שאותו ייעד לבני נוער. "זו נקודה רגישה אצלי. כשבני נוער במצוקה אני יכול לצאת מדעתי, אני אוהב להציל אותם" הוא אומר ולא ברור אם הוא מבין שמדובר בו. "דיברתי עם ההורים שלי לפני שפירסמתי את זה והם היו פשוט מדהימים. כל הקטע של מיניות ונטייה מינית זה לא חלק גדול מהחיים שלי. זה לא היה אישיו, אף פעם לא נבהלתי מזה. כל התיכון היו לי חברות וזה היה טבעי".
ופתאום נהיה לך בן זוג?
"כן. זה פשוט קרה. כשזה הגיע ידעתי לזהות שזה טוב לי וזה היה חד־משמעי. הכרנו לפני 'כוכב נולד', פשוט התאהבתי והיינו ארבע שנים ביחד. הסביבה הקרובה ידעה, ההורים, לא ניסיתי להסתיר את זה מעולם".
אתה בא מבית דתי, לא היה קושי?
"ההבנה של ההורים שלי לזה ראויה להערצה. לא לקח להם הרבה זמן להתאפס ולהיות בסדר. לרגע לא הרגשתי שהם פחות אוהבים אותי. יש מספיק חילונים שההורים שלהם לא יסתכלו להם בעיניים ולא ידברו איתם בחיים אם הם יצאו מהארון ויש מספיק דתיים שיעשו את זה. הם גם פגשו את בן הזוג שלי".
חסכו ממך טיפולי המרה.
"אני מכיר כמה שעברו. זה דבר מזעזע. יש לי חבר מבית דתי, שחקן, שבתיכון שלחו אותו לטיפולי המרה אצל רב בירושלים. הרב היה נותן לו תמונות עם איברי מין של זקנים שייגעל מזה ואז היה יושב לידו כשהוא מתקשר לשיחות ארוטיות עם נשים ומנסה לגמור והרב מסתכל עליו תוך כדי, לבדוק שזה עובד".
זה הדבר הכי סוטה ששמעתי בחיים.
"ככה מטפלים בזה, מנסים ליצור התניות מגעילות".
אצלך זה הגיע בגיל מאוחר.
"הנטייה המינית לא העסיקה אותי, אבל מכיתה ט' בערך ידעתי שזה קיים בי. ואגב לא אני הייתי יוזם שום דבר".
כלומר?
"אנשים יודעים מה קורה בישיבות. ילדים צעירים שנמצאים 24 שעות עם בני מינם, זה מבלבל. זה לא מגיע לסקס אבל יש גישושים, נגיעות. פורים זה זמן טוב לבדוק את העניינים האלה, כשיש מצווה להיות שיכור. ידעתי שיש לי משיכה לזה, אבל פירשתי את זה כמו עוד מרד, דבר שאסור ואולי זה רק בגלל שזה אסור".
איך סיימת את הישיבה?
"הייתי סלב. אחרי ניסיון ההתאבדות החלטתי לחזור לשם, במעין 'שלא תעזו יותר לא לקחת אותי ברצינות'. היו קצת התלחשויות במסדרונות, פתאום כל הגדולים היו חברים שלי. בסוף השנה הזאת עברתי לבית ספר דתי, גרתי בירושלים אצל סבתא ושוב קצת חזרתי לחבר'ה ברחובות. אני הייתי ה'מישהו לרוץ איתו', שותה הרבה. פעם הגעתי מסטול לגמרי לשיעור ספרות. במקום ללכת למנהל, המורה קראה למורה היחיד שהיה גם חבר שלי והוא לקח אותי לסבתא. אלו אנשי החינוך הראשונים שנתקלתי בהם שבאמת היו לצידי ובשבילי, למרות שהייתי הזוי ומפחיד. כל הזמן הזה כתבתי וכתבתי ובאיזשהו שלב התחלתי לנגן ולהקליט ולשיר. המוזיקה הצילה אותי".
ואז בא הצבא והרס?
"אחרי שנה מדהימה במכינה קדם צבאית מעורבת התגייסתי. הטירונות הייתה דרמטית. שבת אחת, כשכל החילונים בשבת בביקורים, הדתיים נשארים באוהל, פתאום אחד מהדתיים התחיל להתחמם ולשחק עם הנשק שלו ופתאום נהיה קצת כזה, 'אוקיי, תירגע'... כולנו עומדים והוא מכוון עלינו נשק. הייתי בטוח שהוא הולך לירות ואני הולך למות. הוא היה באיזה טריפ. מאוד נבהלתי. הוא לא ירה אבל היה לו צחוק משוגע כזה בסוף. העיפו אותו לכלא וכל השירות שלי פחדתי שאתקל בו".
בצבא דיברו איתך על עניינים נפשיים? יש לך ניסיון התאבדות ברזומה.
"הצבא מדבר עם מישהו על משהו? הגעתי לחיל האוויר, בהתחלה לבסיס עובדה. הייתי באיזה משהו מתחת לאדמה, בקרה אווירית. הייתי אמור לשבת מול מכ"ם ולהסתכל עליו הרבה שעות כל יום. היה לי מאוד קשה וכשזה נהיה מוגזם עזבתי. עברתי לקריה והיה לי כיף".
במקביל החל לעבוד על אלבום, "וכשהוא היה מוכן הבנתי שאני צריך עוד הרבה כסף כדי שיקרה איתו משהו. ובדיוק אז התקשרו אליי מ'כוכב נולד', מישהו המליץ עליי. לא הייתי בטוח שאני מתקבל. נבחנתי והלך לי לא טוב. יצאתי ואמרתי, 'יו איך אני שמח שהיה לא טוב'. חודש אחרי התקשרו להגיד לי שעברתי".
* * *
לקח לו זמן להוציא את אלבום הבכורה שנושא את שמו ויושק באחד ביוני בתמונע בתל־אביב וב־18 ביוני בצוללת צהובה בירושלים. חמש שנים מאז הגמר, מרחק רב מדי מנקודת הפריצה שלו וברור שזה יפגע בסיכויי ההצלחה. מצד שני, הוא עצמו הצליח - אלבום משובח שמשקף את אהבותיו של לביא: רוק בריטי של שנות ה־80 וה־90, קצת סמיתס, קצת רדיוהד של פעם, עם כתיבה ישירה ומדויקת.
כל זה כמעט ולא קרה, הרבה בגלל היכולת שלו לשכוח מי הוא. לביא הלך לריאליטי כדי להגיע לקהל הרחב, אבל אחרי הגמר קרה משהו. אולי המקום השני היה אסימון שנפל והביא את לביא להבנה שלסגנון שלו אין בישראל המון קונים. הוא התבלבל והיו לו סיבות. "אני חושב שעשו איתי טעויות, למרות שבטדי הפקות רצו בטובתי", הוא אומר. "באתי עם אלבום והם אמרו, 'חכה, נגמור עם ההופעות של כוכב נולד ונראה'. ההיגיון אמר, 'בסדר, קודם תהיה פופולרי ואז תעשה מה שאתה רוצה'. ואז נשלחתי הביתה לעשות משהו יותר מסחרי וגנזתי את האלבום ההוא בלי לחשוב פעמיים. חשבתי שמה אני מבין, כולי ילד שיצא עכשיו מתוכנית טלוויזיה. ניסיתי שנתיים ולא הצלחתי".
שוב שכחת מי אתה.
"ושילמתי על זה מחיר. ישבתי בבית, לא כתבתי ולא ניגנתי, שתיתי. קם בבוקר, מעשן סיגריה ושותה. אמרתי באיזה ראיון שאני אוהב וויסקי מעושן והתחלתי לקבל הרבה וויסקי מעושן במתנה. היה לי יותר מדי כסף מההופעות. כל מה שעשיתי זה לטוס לחו"ל, לקנות לעצמי רהיטים גדולים ומוצרי חשמל, מתנות לחברים. הטסתי אותם לחו"ל. לא היו לי לא יום ולא לילה, לא צלול רוב הזמן, מנסה לכתוב ולנגן ומתייאש מהר מאוד".
אבל לפחות התפרנסת יפה.
"אם להיות שבור, עדיף שבור בלי כסף. אם אין לך כסף אתה תשב בבית, תשתה מים ותתבאס. אם יש לך כסף - תקנה איתו דברים שיהרסו לך את החיים. כל סיטואציה חברתית הייתה מלווה אצלי במטען של פרנואידיות. פעם הייתי במשבר נוראי באיזו מסיבה בבית של חברים ופשוט התמוטטתי על הרצפה. היו תקופות שרציתי להיעלם".
אבל אז יצאת לדרך חדשה.
"כן, עצמאית. שנתיים עבדתי על האלבום, הקלטנו חמישה או שישה שירים בברלין. אחרי זה עזבתי את ירושלים, עברתי לגולן לכמה חודשים. הייתי לבד, נוף לכנרת, היה מדהים ומבעית, מעין ויפאסנה. לאחרונה עברתי לתל־אביב, אני מתפרנס ומתקיים ממוזיקה - מפיק אלבומים, מעביר סדנאות כתיבה, הלחנה ועיבוד, והופעות מדי פעם. אני גם לא מפנה עורף למקום שהיה לי מאוד קשה לי להיות בו, העולם הדתי והחינוך היהודי שקיבלתי. אני לוקח ממנו את כל הדברים הטובים שלא יכולתי לראות אז ומשתמש בהם כדי ללמד ילדים ונוער ליצור ולדבר על עצמם בכלים האלה שקיימים כאן הרבה שנים, והדרך שהשתמשו בה עד עכשיו הייתה לא מספיק רגישה לטעמי. הייתי שמח להגיע עם זה ליותר חבר'ה דתיים".
חזרת לעצמך, לא אחד שהולך בתלם.
"עשיתי מאמץ להישאר בתלם, התלם פשוט ירק אותי החוצה. לא הסתדרנו".
