עוד מחקר היתולי מטעם מכון השמאל "מולד" יצא לאור, ובמרכזו העיסוק בשאלה כיצד מנהלים אופוזיציה אפקטיבית ומחזירים את השמאל לשלטון. אחת הטענות המעניינות ביותר במסמך היא היכולת לכרות בריתות חדשות (עם החרדים לדוגמה), למשוך קהלים חדשים מהימין, להמציא שותפויות. קראתי והתרשמתי: מדובר בז'אנר חדש של מחקרים על בסיס מדע בדיוני.

מי שמחפש את המציאות ימצא אותה הרחק מהנייר, למשל בהפגנת השמאל במוצאי שבת האחרונה. לשעה אחת התנקזו כל הסיבות לכך שהשמאל בישראל לא יחזור לשלטון גם אם יממן 20 מכוני מחקר: המיקום בלב תל־אביב, הכמות של 1,000 איש, ובעיקר הדגלים. מכל הסיבות שבעולם דוגמת הדגלים "הקטנונית" מספרת את הסיפור כולו.

הפגנה של מר"צ שהיא מפלגה ציונית ולצידה הרשימה המשותפת שהיא אנטי־ציונית, ומי ששולט בדגל שולט בתמונה. היו שם דגלי אש"ף ודגלים אדומים. רק דגלי ישראל נפקדו. המארגנים קראו לזה "הפגנה להחלפת השלטון", אבל זו הייתה הפגנה להחלפת המדינה. כשהמפגינים קראו לממשלת ישראל "קיצונית", הם לא הבחינו עד כמה קיצונית הסיטואציה שבה מי שרוצים שלטון לא מסוגלים לאחוז את דגל המדינה שבה הם רוצים לשלוט. כמה מוזר זה לנופף בדגלים אחרים, בין אם רואים בהם ידידים או אויבים, ובלבד שלא לנופף בדגל שלך.

ותשכחו מהבכיינות והניסיון למצוא אשמים. בניגוד לנתניהו, אני לא מאשים את השמאל בכלום. לא באונס מחריד על ידי צעירים ערבים ולא בבעיית דאעש. זו ממשלת הימין שלא בונה בגוש־עציון ובצפון ים המלח. זו ממשלת הימין שלא מעבירה את חוק הלאום, זו ממשלת הימין שאחראית על הפיאסקו בחלקים שלמים של ירושלים. אם אני מוטרד מהשמאל, זה כי הוא מוטרד מעצמו.

בשבוע שעבר נפגשתי בירושלים עם ג'רמי בן עמי, הנשיא והמייסד של ארגון ג'יי־סטריט. הוא חזר מהכנסת, אני מביקור בשומרון. על חולצת הכפתורים לצד העניבה הוא לבש תג זיהוי של מבקרים בכנסת. זה היה שבוע יהדות ארה"ב בכנסת, ובן עמי עונה על כל סטריאוטיפ נדרש. אתם מעורפלים, אמרתי לו. אומרים שאתם בעד ישראל, ציונים, ואז מזמינים את סאיב עריקאת לוועידה השנתית שלכם או מארגנים אירועי סטודנטים עם ארגונים כמו "שוברים שתיקה". מה אתה רוצה, הוא ענה, שנעצור אנשים מלהקשיב לכל הקולות? אנחנו מביאים ופוגשים את כולם, כולל מתנחלים. הבאתם מתנחלים לאוניברסיטאות? שאלתי, והוא ענה שלא, אבל הם נפגשים בארץ.

איך בדיוק מטפחים קשר לישראל בקרב הצעירים היהודים, ציונות כהגדרתך, שאלתי, אם המסר הוא שאנחנו פושעי מלחמה? בן עמי נתן עוד ביס בסלט וענה שהצעירים שלהם נלחמים ב־BDS. הם פשוט רואים את הדברים אחרת. המשכנו להתווכח. בן עמי מייצג חלק מהשמאל היהודי האמריקאי, שרוצה שתי מדינות לשני עמים, בעד הנשיא אובמה ובעד ההסכם עם איראן. ובמילים אחרות, אלה שלא מחבבים את מדיניות ממשלת ישראל. חברי כנסת מהימין נפגשים איתם בסתר, הפלסטינים בגלוי. בעיניי הבלבול הוא זה ששולט. קו מחבר בין חלקים בשמאל בישראל לחלקים בשמאל היהודי בארה"ב. בין כנס ג'יי־סטריט שבו מבקרים את ישראל וסאיב עריקאת הוא אורח כבוד לבין ההפגנה במוצ"ש.

ובכל זאת, עם שתי תובנות יצאתי. האחת, ג'יי־סטריט מנסה ככל הנראה לשכנע את אובמה להכתיב לישראלים ולפלסטינים מפה של מדינה פלסטינית. אובמה, לטענת בן עמי, יעשה משהו גדול לפני לכתו מהבית הלבן, והם מקווים שמפה כזאת תהיה המשהו הזה. כאב הראש יהיה שלנו.

התובנה השנייה קשורה לדיונים הארוכים בין וושינגטון לירושלים סביב הסיוע הביטחוני. הממשל צימצם משמעותית את תכנון הסיוע מאז שנתניהו נאם בקונגרס. זו בעיה קשה למערכת הביטחון הישראלית. בן עמי טוען שהוא והארגון שלו פועלים להגדלת הסיוע, בדיוק כמו איפא"ק. אז אולי תפרסמו מודעה תמיכה בהגדלת הסיוע ביחד? שאלתי. הוא הסכים, ואז הסתייג ואמר שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים.

זו אולי המסקנה הכי טובה שיש מהשמאל, פה ושם. הפרטים הקטנים הם הקובעים. דגל, אורח, כנס סטודנטים ומודעת תמיכה. √