בית קפה חדש בגן סאקר יהיה החידוש הבולט, אבל לא היחיד, בפארק הגדול של מרכז ירושלים. בשבועות הקרובים תפרסם העירייה "קול קורא" לחברות, ליזמים ולמפתחים, כדי שיציעו לה פתרונות "ירוקים וחכמים" למתחם המנגלים הגדול של העיר. במה מדובר? מצלמות אבטחה, תקשורת אלחוטית (WI-FI), תאורה חסכונית שנדלקת רק כשהיא מזהה תנועה, לחצני מצוקה, עמדות הטענה לאופניים חשמליים, מצלמות שמספקות אנליזה בהתקהלויות גדולות, בקרי אזהרה על זיהום אוויר חריג, ועוד. "המציעים", מספר תמיר דיין, ראש מינהל הפיתוח בעירייה, "יקבלו שלושה או ארבעה עמודי תאורה שעל גביהם יתקינו את הטכנולוגיה, וכך נוכל לבדוק אם הדבר שהוצע הוא בעל ערך לעיר - לגן, או למקומות אחרים".
אבל לא רק טכנולוגיה. במסגרת תוכנית ההתחדשות, שעולה כשני מיליון שקלים, ישופרו תשתיות בגן: השטחים המגוננים, מסלולי ההליכה, הרכיבה והריצה ומגרשי הספורט. עמודי תאורה נוספים יוצבו לטובת הרצים בלילה, ורמקולים קטנים ישמיעו מוזיקה. לגן נטול הצל יתווספו מצללות, מתקני משחקים לילדים ו"מתקני נושא" לפעילויות ספורט. מצד שני, האזורים שבהם מותר לעשות "על האש" יתוחמו, ופעולות האכיפה והפיקוח על ניקיון יוגברו. כך, לפחות, מבטיחה העירייה.
סנטרל פארק? עדיין לא
גן סאקר תחום בין קרית הלאום ומתחם סינמה סיטי ממערב; דרך בן-צבי ושכונת נחלאות ממזרח; בית החייל ויד לבנים מצפון; וכביש הרצוג ושכונת ניות מדרום. מאז ששימש כשדה תעופה מאולתר בימי מלחמת העצמאות, ננגסו ממנו שטחים עד שנכלא בין כבישים סואנים. למרות זאת, כשטח הירוק הגדול במרכז הבירה הוא מושך אליו ציבור מבקרים מגוון במשך כל ימות השנה, ובמיוחד בשבתות ובחגים כמו יום העצמאות והמימונה - שהפכו למגנט פוליטיקאים שמבקשים לקושש קולות (ראו צילומים למעלה). בחורף מתקיימות בו מלחמות שלג, ובקיץ הקרנות סרטים ופיקניקים המוניים. מירוצי העיר מוזנקים בו; קבוצות מתרגלות בו יוגה; הוא מארח הופעות, פסטיבלים ובמות אירועים; ומשמש כמרחב להפגנות מחאה, בהיעדר מרחב פתוח דומה לו בבירה.
בעיני עופר ברקוביץ', סגן ראש העירייה (ומחזיק תיק הפיתוח הכלכלי, התעסוקה ומרכז העיר, וגם תיק התרבות), גן סאקר הוא "חוף הים של ירושלים". כיליד העיר ותושב שכונת נחלאות הסמוכה, הוא שואף לחזק את הפעילות היומיומית בפארק. "מה שאנחנו מחפשים זה פיתוח שימשוך צעירים ומשפחות לעשייה ספורטיבית ולבילוי. לעשות מנגל, זה מאוד כיף וישראלי, אבל לא ייתכן שזה יחריב את כל שאר הפעילויות בפארק". ברקוביץ' מאמין שגן סאקר "יכול להפוך לסנטרל פארק של ירושלים, שהוא יכול להיות אבן שואבת לפעילות של פנאי וספורט למשפחות וצעירים, בדיוק כפי שקורה בערים מרכזיות בעולם".
זה לא מדויק, משום שלסנטרל פארק במנהטן יש כמה תכונות שחסרות לריאה הירוקה של ירושלים. ניו יורק מכירה בחשיבות הנוף הפראי בעיר, ואת הפארק הגדול שלה מקיפים מלונות יוקרה, מוזיאונים חשובים, בתי ספר להשכלה גבוהה ומבני ציבור מרכזיים, היוצרים רשת תומכת לפעילות בו. המעברים המרכזיים בסנטרל פארק הוקמו על פי המוקדים החשובים שסביבו, וביניהם נחלק שטחו למתחמי פעילות מגוונים. התוצאה היא שתושבי העיר והתיירים מוזמנים לכלול את הפארק בחיי היומיום שלהם, לצורך מעבר בין חלקי העיר, שהייה בטבע או לרגל אירועים מיוחדים.
לעומת הסנטרל פארק, גן סאקר הוא ריאה ירוקה קצת מבודדת. אף שהוא מחובר במעברים תת-קרקעיים לשכונות הסמוכות, כדי למנוע מילדים חציית כבישים סואנים, הנגישות אליו אינה טובה. קווי התחבורה הציבורית ממעטים לעבור בחזיתות המרכזיות שלו, ואין סביבו פתרונות חניה למכוניות פרטיות, למעט אלו של המוסדות הסמוכים (חניון הלאום, הכנסת ומקומות החנייה בנחלאות). "כרגע אין הצעה קונקרטית לטיפול בנושא החנייה", מודה ברקוביץ', "התכנון המקורי היה צריך לכלול מגרש חניה מתחת לגן סאקר, אך הוא לא. בנושא הנגישות באמצעות תחבורה ציבורית לא קיבלנו פניות ספציפיות, ואני לא מכיר דרישה כזו משכונות שמרגישות שהן לא מצליחות להגיע לגן. ככל שיהיו כאלה, נפעיל לחץ על משרד התחבורה".
הייד פארק לזכרו של ארנן יקותיאלי
ההתחדשות של גן סאקר נעשית במסגרת שדרוג וחידוש גנים ציבוריים ברחבי העיר, בהמשך לעבודה שנעשתה בפארקים הרובעיים, כמו פארק ירושלים ונחל רפאים. התכנון הופקד במשרד אדריכלי הנוף צור-וולף, שזכה בפרויקט על בסיס ניסיון עשיר בערים שונות, כגון שרונה בתל אביב, פארק כפר סבא, הספורטק בהרצליה ובאר שבע, ותכנון ״נושאי״ לגני מכון ויצמן ברחובות.
התוכנית הראשונית של צור-וולף תוצג לעירייה בעוד כשבועיים. לאורך השנים, אומר האדריכל ליאור וולף, נעשו בגן מהלכים נקודתיים שלא כחלק מתוכנית כוללת, ואת הטלאים הללו יש להסדיר במסגרת אחידה. "אנחנו רוצים לשמר את רוח המקום והגן", הוא מרגיע, "להוסיף ולשפר מבלי לגרוע מהמקום".
בחלק הצפון-מזרחי של הגן כבר החלו עבודות הבנייה של אמפיתאטרון ובית קפה. האמפיתאטרון, שישמש כ"הייד פארק", הוא מסלעה פראית מדורגת שמנצלת את הטופוגרפיה הטבעית, ויישא את שמו של סגן ראש העירייה לשעבר, ארנן יקותיאלי, חבר מרצ ולוחם מוביל במאבק לפלורליזם בעיר. "אני מברך על ההנצחה", אומר ברקוביץ', "אבל אני לא בטוח שאני רוצה בגן סאקר אמפיתאטרון. יש בעיר מספיק תשתיות לפעילויות כאלה, ואני לא מזהה צורך. זו ההסתייגות שלי. אני חושב שהחידוש צריך להיות עדין ולשמר שטחים ירוקים עצומים בעיר לכל דכפין".
בית הקפה, לעומת זאת, מהותי בעיניו ואפילו "קריטי" כהגדרתו, למרות ההתנגדויות שכבר עורר: "הוא נותן מענה לאוכלוסיות מבוגרות, שהישיבה על הדשא פחות נוחה להן, או להורים שמלווים את ילדיהם לגן המשחקים. זה עירוב שימושים זהיר, כי הוא לא פוגע בשטחים הירוקים של הפארק המישורי, אלא במדרון התלול ובשטח שקשה לשבת בו". את הקרקע שעליה מוקם בית הקפה, רכש היזם מרשות מקרקעי ישראל בכ-2.8 מיליון שקלים; את בית הקפה, שיהיה חפור בשיפול הקרקע, מתכנן משרדו האדריכלים של יניב פרדו.
לתוכנית הגדולה לא נמצא תקציב
פרדו זכה כבר לפני שמונה שנים, במסגרת תחרות אדריכלים, לתכנן את המרחב הפתוח והשלטוני בירושלים. התחרות ההיא ביקשה לאגד ולאפיין, כמקשה אחת, את המרחב העצום מהכניסה לעיר, דרך קריית הממשלה, גן סאקר, ועד עמק הצבאים - שטח של כ-30 אלף דונמים.
הזוכים הציעו לתחום את המרחב השלטוני הפתוח, כדי להגדיר ולהקנות "צורה ופנים" גם לעיר המערבית. "העיר העתיקה מוגדרת ומגודרת בחומה ויש לה גבולות ברורים", מנמק פרדו, "העיר המערבית החדשה, היא לוויינית ומפוזרת". לכן, תחמה ההצעה שלו את קרית הלאום בטיילת היקפית על עמודים, שעוקבת אחרי הטופוגרפיה בשטחים הירוקים, וצורתה מזכירה אקוודוקט רומי. "העמדנו את קרית הלאום על כן גבוה", אומר פרדו, "שניצב, גם מבחינה סימבולית, מול חומות העיר העתיקה".
בסקיצה הרעיונית, אפשר לראות כיצד המרחב השלטוני ניצב מול המרחב ההיסטורי, וביניהם פרושות כל שכונות העיר. על פי ההצעה הזו, ירושלים נראית כעיר בעלת שני אקרופוליסים – האחד שלטוני והשני רוחני. מין פיצול אישיות, שממילא קיים בעיר, ועלול להחריף בעקבות הפעולה התכנונית. הטיילת המוצעת בתוכנית שמה דגש על נגישות (גם של הולכי רגל) למתחמים הירוקים הסמוכים לקריית הלאום, ומשלבת פתרונות חניה בקנה מידה עירוני.
בהיעדר תקציב למימושה המלא של התוכנית הגרנדיוזית, סוכם בין המתכננים לעירייה, שהיא תצא לפועל בשלבים. בכל שלב יגויס תקציב קטן, ובעזרתו ייצא לפועל חלק קטן נוסף ממנה. בית הקפה בגן סאקר הוא אחד משלבי התוכנית הגדולה.
האם החילונים ישתו פה קפה בשבת?
בית הקפה שוכן במבנה ששטחו 150 מטרים רבועים. חוות דעת של היועצת המשפטית איפשרה להוסיף לו 100 מ"ר של פרגולה, כדי לאפשר מתחם חיצוני מקורה לישיבה. אלא שבפועל, חולשת הפרגולה על כ-400 מ"ר. כ-100 מ"ר מהם - אלה שהוקצו לקירוי באישור היועצת המשפטית - נספרים רק בדפנותיה, המשמשות כטיילת היקפית ונקודת תצפית לגן. את השטח שלקח בית הקפה מהגן הוא אומר להחזיר לו בטיילת העילית, שאדריכלי הנוף ישתלו בה צמחיית עשבים.
רק בעוד כשנה ייפתח בית הקפה, וכמו בירושלים, השאלה המרכזית היא אם הוא ייפתח בשבתות או לא. המכרז מתיר את פתיחתו בשבת, אבל בירושלים זה אף פעם לא עובר בקלות: 16 מחברי מועצת העיר, חלקם חרדים, שיגרו בתחילת השנה מכתב לראש העירייה ניר ברקת, בדרישה לבחון את הליכי הרישוי של בית הקפה ולהתנות את מתן האישורים להקמתו בסגירתו בשבתות. מוקדם לדעת, אפוא, אם המבקרים בגן סאקר בשבתות יוכלו ללגום בו בנחת קפוצ'ינו על חלב סויה, או שיצטרכו לנדוד ולחפש אותו במקום אחר.
סינמה סיטי, סרט בטעם רע במיוחד: לחצו על התצלום
