יאמי ביאמאטו

על אף שבכרטיס הביקור של המסעדה, היא מוגדרת כנודלס וסושי בר, היינו מופתעים לגלות שאין בתפריט ראמן או אטריות אודון שהן, לרוב, חלק בלתי נפרד מתפריט מסוג זה. "אנחנו במגמת התרחקות יפניות מסורתיות", אומר לונגו. "יחד עם זאת, אנחנו גם מציעים מבחר של מנות פתיחה סיניות ותאילנדיות".

החלטנו לנסות את תה הבית, המורכב מתערובת של תה ירוק ולבן, בשילוב מרווה, ג'ינג'ר ומבחר צמחי מרפא, והוא אכן היה מרענן. בגזרת המזון, פתחנו את הארוחה עם צלחת של חמוצי הבית, כרוב כבוש (בעיקר), מלפפונים וגזר מוחמצים עליהם שומשום שחור ולבן, שעוררו את בלוטות הטעם.

אז הגיע סלט הוולקנו, מעין סלט כרוב אסייתי, חתוך לג'וליאנים (גפרורים) של ירקות שורש: כרוב, גזר, צנון וקולרבי, ברוטב שמנתי חמוץ-מתוק ומתובל היטב.

מנת השרימפ בטמפורה היתה בדיוק מה שרצינו: שרימפסים גדולים וטריים, מטוגנים בדיוק במידה הנכונה עטופים בבלילה נפלאה – כל כך טעים, שבעיני אפילו לא היה צורך לטבול אותם ברוטב סויה או טריאקי.

המנה הבאה כללה שלישייה ממנות הסושי היצירתיות של יאמאטו: טונה האן – ספייסי טונה, אבוקדו, מלפפון ורוטב פונזו על בסיס הדרים, בצלים ירוקים וזרעי שומשום. הג'פאה רול עם בטטה וחצילים בטחינה ברוטב דבש תמרים עם גרעיני חמניות ובוטנים כתושים. האחרון היה הספייסי סלמון – טרטר סלמון, אבוקדו ומלפפון, מתובלים במיונז יפני חריף ומקושט בדרעי שומשום ולימון טרי. בהתאם למראה המרשים, כך גם הטעם – כולן היה טעימות להפליא וייצגו את המבחר המיוחד והיצירתי של המקום, כמו גם את השילובים המיוחדים בטעמים.

חשוב לציין כי קיים מבחר שופע של אפשרויות צמחוניות וטבעוניות המתפרשות על מספר קטגוריות, החל ממנות פתיחה ועד לסושי.

מנות הנודלס בתפריט מתחלקות, באופן מסקרן, לקטגוריות של צבעים: לבן, שחור, ירוק וכתום. לדברי לונגו, מנות הנודלס בצבע השחור הן הצדעה למטבח הפיוז'ן מזרח-מערב: לינגוויני שחור מוקפץ עם שעועית ירוקה, בצלים ירוקים ולבנים, פלפל אדום, צ'ילי, בוטנים וזרעי כוסברה, והכל מוגש עם רוטב תאילנדי המתובל בשמנת מתוקה. בין המנות יש גם עוף עסיסי ורך שטרם הגשתו הושרה במהלך כיממה במרינדה.

כמו במקרה של הנודלס, המנות העיקריות הוגשו עם אורז ועליו כוכב המנה, בין אם עוף, טופו, בקר או שרימפסים. בקטגוריה הזו דגמנו את המאסאמן קארי - הקארי התאילנדי הוגש עם בקר: רצועות אנטרקוט עסיסי אליהן נלוו פטריות, בצלים לבנים וירוקים, בזיליקום ובוטנים ברוטב קוקוס עשיר. הקארי, שנסמך יותר על צמחים מאשר על תבלינים בתהליך הכנתו, היה עדין יותר בטעמו, מה שכמובן השפיע על רמת החריפות.

היינו מלאים מדי לקינוח, מה שהסתדר מבחינתנו מכיוון שההיצע בתפריט הקינוחים לא היה ייחודי או שונה מאלו המוגשים במקומות רבים: מוס שוקולד, עוגת גבינה וסורבה. בהתחשב באיכות הכללית של יאמאטו, יש את כל הסיבות להאמין שתפריט הקינוחים מספק באותו מידה גבוהה כמו שאר המנות המוגשות. המקום בהחלט מומלץ.

יאמאטו, רחוב נחמה 2, יפו