דומים, אך שונים. מסלול ההתנגשות בין דאעש לאל-קאעידה
שני ארגוני הטרור התפתחו מתוך הזרם הסלפי של האיסלאם, הם מבקשים לשחזר את החליפות האיסלאמית, ולפעול באלימות ללא הבחנה נגד מערביים. אז מה מונע מהם לאחד כוחות נגד האויב המשותף?
המתקפות של ארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש) באירופה מעלות את החשש כי "החליפות" אימצה את אידיאולוגיית הג'יהאד העולמי של אל-קאעידה. אם התרחש שינוי כזה, ניתן לכאורה להניח שגדלה הסבירות לשיתוף פעולה בין שני הארגונים, וכתוצאה מכך, לעלייה בעוצמת האיום שלהם. דאעש ואל-קאעידה חולקים קווי דמיון משמעותיים: שני הארגונים התפתחו מתוך הזרם הסלפי של האיסלאם, הם מבקשים לשחזר את החליפות האיסלאמית, ולפעול באלימות ללא הבחנה נגד מערביים. עם זאת, הסבירות שהם יאחדו כוחות היא עדיין נמוכה.
עוד חדשות בעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
ישנם הבדלים מכריעים בין שני הארגונים, הרבה מעבר לפערי העוצמה הגדולים ביניהם. דאעש מתפקד כמדינה, ושולט בטריטוריה רחבה עם מיליוני תושבים, ואילו אל-קאעידה פועל בעיקר כארגון שיש לו הרבה פחות משאבים. לכשעצמו הוא נטול אחיזה טריטוריאלית. חלק משלוחותיו המקומיות אמנם כן מחזיקות בטריטוריות, אולם גם הן קטנות משמעותית מאלה של דאעש ובעלות חשיבות אסטרטגית פחותה.
באל-קאעידה דחו את השאיפה לחליפות
אל-קאעידה גם הפיק לקחים מ"האביב הערבי". מנהיג הארגון המנוח אוסמה בן לאדן ויורשו איימן אל-זוואהירי האמינו כי אל-קאעידה חייב לכבוש לבבות ותודעה, כדי להגביר את המשיכה כלפיו בקרב מוסלמים. השינוי הזה הביא לשיתוף פעולה בין סניפי אל-קאעידה וארגונים איסלאמיים אחרים ולנכונות לחלוק בסמכות באזורים שנכבשו.
גם הבחירה של אל-קאעידה לדחות את המימוש בפועל של שאיפות החליפות של אבו בכר אל-בגדדי, מנהיג דאעש, משקפת גישה זו. אל-קאעידה התנגד להצהרת דאעש על החליפות האיסלאמית, לא רק מפני שראה בה כצעד שהתנאים לו טרם הבשילו. מבחינת אל-קאעידה מדובר בצעד לא לגיטימי, משום שדעאש שולל מהמוסלמים את האפשרות לבחור את החליף ומגביר את הפלגנות הפנים-ג'יהאדיסטיות במקום לקדם אחדות.
לעומת זאת, דאעש, מתנגד לשותפות בשלטון. הארגון מתעקש שקבוצות ג'יהאדיסטיות אחרות יקבלו את מרותו. במקומות מסוימים, כגון ניגריה ומצרים, הקבוצות שמצטרפות לדאעש שומרות למעשה על אוטונומיה מסוימת. ואכן, בהיעדר נוכחות חזקה של דאעש במקומות הללו, ארגוני "בוקו חראם" ו"אנצאר בית אל-מקדס" נטמעו כארגונים בתוך צבאות "החליפות". הם מקבלים הנחיות ומשאבים מדאעש, אך המבנה הארגוני שלהם נשאר ברובו כפי שהיה. לעומת זאת, בעיראק ובסוריה קבוצות ג'יהאדיסטיות נדרשות להתפרק. וברוב המקרים, החברים בהן יכולים להילחם רק כיחידים שנקלטים בשורות דאעש. עצם ההכרזה של אל-בגדדי כחליף נועדה, בין היתר, להצדיק את הכפייה על קבוצות ג'יהאדיסטיות אחרות לקבל את הסמכות של דאעש, ולהציג כל ביקורת כמרד נגד חליף לגיטימי, מרד הנושא כמובן עונשים חמורים.
הניסיון של דאעש לחתור מתחת לאל-קאעידה
ועדיין, למרות ההבדלים הללו ועל אף האסטרטגיות השונות של הארגונים - ההתמקדות של דאעש בתהליכי בניית מדינה במזרח התיכון ושל אל-קאעידה בתקיפות נגד ארצות הברית - הרי עצם המעורבות של כוחות מערביים, רוסיים ואיראניים, במלחמות בעיראק ובסוריה, הייתה אולי הופכת לאפשרית את הגישור על ההבדלים הללו. עם זאת, שאיפה לעוצמה, קרבות אגו בין המנהיגים וההבדלים המהותיים באינטרסים של הארגונים, עשויים להתגלות כמכשולים גבוהים בהרבה.
דאעש, הממאן להשלים ולראות בממונים לשעבר מאל-קאעידה כשווים, נחוש בדעתו לרסק את הארגון באמצעות טקטיקה של חתרנות. בניסיון לערער את אל-קאעידה מבפנים, מפעיל דאעש לחץ על השותפים של אל-קאעידה להעביר את הנאמנות שלהם אליו. למרבה הפלא, אל-קאעידה הצליח לעמוד בלחץ הזה עד כה, וכל שלוחותיו אישרו את נאמנותם לאל-זוואהירי.
אפילו המבוכה לאור הגילוי שבמשך שנתיים הכריזו שוב ושוב אל-קאעדה ושותפיו על נאמנותם למנהיג הטליבאן מולה מוחמד עומר, בזמן שכבר לא היה בחיים, לא הובילה לעריקות משמעותיות. דאעש מצליח טוב יותר עם הפעילים מהשורה של אל-קאעידה, שרבים מהם הפעילו לחץ על מנהיגיהם לערוק ולהצטרף לדאעש.
על אף מספר עריקות משורותיו, אל-קאעידה עדיין לא מוותר והוא שורד היטב את מתקפת דאעש עליו.
היכולת של אל-קאעידה לעמוד אל מול העלייה של דאעש מעידה שהוא כנראה גם לא ייכנע עכשיו, כשדאעש סובל תבוסות צבאיות בסוריה ובעיראק ומאבד שליטה בשטח. שיתוף פעולה טקטי עשוי להתרחש בין חברי שני הארגונים מחוץ למזרח התיכון - אבל בעיקר כתוצאה של קשרים אישיים בין פעילים ולא לאור מדיניות מתואמת והנחיות ארגוניות. כל עוד אל-זוואהירי ואל-בגדאדי הם המנהיגים, הרי ששיתוף פעולה משמעותי אינו סביר. עבור הקהילה הבינלאומית, ההשלכות של המחלוקת התוך-ג'יהדאיסטית העמוקה ברורות. בזמן שהקהילה הבינלאומית חייבת להתמודד בתקיפות עם האיומים שמציבים בפניה הן דאעש והן אל-קאעידה, היא חייבת להימנע מפעולות העלולות לחזור אליה כבומרנג ולהביא בטעות לאחדות במחנה הג'יהאד.
ברק מנדלזון הוא פרופסור למדע המדינה במכללת הברפורד, פנסילבניה
המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים מפרסם בשיתוף פעולה עם ynet את מדור "מגלים עולם", שבו מופיעים מאמרי פרשנות ועמדה של חוקרים מרחבי העולם בתחום היחסים הבינלאומיים
לפנייה לכתב/ת 
