החיים הם לא פיקניק ולא קייטנה, במיוחד לא כשהחופש הגדול עומד בפתח וחובה עליכם לשלוח יותר מילד אחד לקייטנה.
למה קייטנה היא בגדר חובה? מפני שמדינת ישראל, הגאה כל כך בגידול הדמוגרפי שלה, לא מסייעת לזוגות צעירים שקיימו את מצוות פרו ורבו. בלי שתי משכורות הם לא יגמרו את החודש, ושום מקום עבודה לא יעניק חופשה מיוחדת להורים – אמהות כאבות, בתחום הזה אין אפליה – שלא התברכו בסבתות משקיעניות המוכנות להתגייס למשימה כשמרטפיות חינם.
עולם כמנהגו נוהג גם ביולי־אוגוסט, כשלחיק הכבשן נפלטים מאות אלפי תלמידים שמערכת החינוך השמרנית כפתה עליהם חופשה בת חודשיים תמימים, במקום לפצל אותה לחופשות בנות שבוע־שבועיים, כמקובל במדינות המערב.
אם יש לך בבית בן נוער שחונך לעצמאות לא תזדקק לסבסוד. אפילו אם תשלם לו, הוא לא יסכים להירשם לקייטנה. "זה לתינוקות", יעקם את אפו בסלידה. "לא רוצה לקום בשבע בבוקר, לא בא לי שוקו ולחמנייה". גם חלק מתלמידי היסודי והחטיבה יכולים להסתדר בכוחות עצמם. כל עוד יש בבית מסך כלשהו שמצליח לרתק אותם וכל עוד אין בבית מישהו שיאיץ בהם להיפרד מתנוחת הבטטה ולחטוא בקריאת ספר – הכל סבבה מבחינתם.
אבל מה יעשו הורים לילדים בגיל הגן? זה לא הוגן להתייחס לפעוטות כמו לחפצים הזקוקים למחסן שבו יאופסנו עד סוף אוגוסט במקום לחפש להם תעסוקה שתנעים עליהם את זמנם. זה לא הוגן להטיל את תפקיד הפיקוח היומיומי על אחיהם הגדולים מפני שגם להם מגיע להתבטל במיטה. והכי חשוב – זה לא הוגן שהורים שלא סובלים מעודף כסף ייאלצו לאלתר פתרונות שהם מתכון בטוח לאסונות.
חמש דקות ההפוגה שנטל לעצמו בן התשע כדי לחפש את השלט או לסמס לחברו הן מספיק זמן לעולל המשועמם שעלול לטפס לעבר החלון. בשתי דקות הפרטיות שנטלה בת העשר כדי להחליף בגדים בחדרה הזאטוט עלול להיכנס למטבח, למשוך במפת השולחן ולהפיל את הקומקום על ראשו. רק מסגרת אחראית ומסודרת יכולה להוות אכסניה מעשירה לילדים קטנים שעוד לא יודעים להעסיק את עצמם לאורך זמן.
השנה אני פטורה מעונשן של קייטנות, הגוזלים שלי גדלו ואת זו שעדיין לא חוותה חצ'קונים אולי אשלח לקייטנת אילוף כלבים בקיבוץ אפיקים. רק אם היא תרצה ותבקש יפה. עבורה לא יהיה זה "סידור" אלא הרחבת אופקים. הרי בבית הספר הישראלי שבו עדיין לומדים שישה ימים בשבוע אין סיכוי למצוא במערכת שיעורים בצילום או שזירת פרחים.
אבל למרות שהקייטנות כבר לא רלוונטיות עבורי אצטרף בשמחה להפגנות של הורים הדורשים מהמדינה סבסוד מסגרת לגיל הרך, לפחות למחזור אחד. זו חובתה של המדינה השואפת לוודא שדור העתיד שלה יעבור את הקיץ בשלום, ואם לא זה לא מוגזם אז גם בהנאה.
אולי הסבסוד גם ינחם את ההורים על כך שחופשה רצופה בת חודשיים לא מאפשרת להם לבלות עם ילדיהם, מה שהיה אפשרי אילו יושמו בארץ חופשו קצרות יותר של אביב, קיץ וחורף. וכשהורים צעירים, שמטופלים בשני עוללים, יוכלו להמשיך בשגרה, ללכת לעבודה בידיעה שפרי בטנם בידייים טובות ואין חשש שהם יפשטו את הרגל, אולי החיים עדיין לא יהיו פיקניק אבל לפחות ראויים לתואר קייטנה. √
