האם אנשים מסוגלים להשתנות? מבט מבפנים
אומרים שאנשים אחרי גיל מסוים כבר לא יכולים להשתנות ושהסיכוי שהאופי או הדעות שלהם ישתנו - קטן עד בלתי אפשרי. לורי שטטמאור שוחחה עם עמית רז, פסיכולוגית אתר אלפא, ובדקה איתה באילו מקרים כן מתאפשר השינוי המיוחל ומה צריך לעשות כדי להגיע לשם
בשיתוףאלפא
"היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?" שואל הציטוט התנ"כי וטומן בחובו את ההנחה שכשם שאדם לא יכול לשנות את צבע עורו, כך אין הוא מסוגל לשנות את אופיו. מייקל ג'קסון כבר הוכיח שאפשר לשנות את צבע העור שלנו, ועמית רז, פסיכולוגית הממונה על מערך ההשמה של אתר ההיכרויות אלפא, מאמינה שגם אנחנו יכולים להשתנות, כל עוד נרצה בכך מספיק, ונצליח לנצח את ההתנגדות הפנימית שתתעורר בתוכנו.
"שינוי הוא חלק משמעותי מאוד בחיינו, אבל באותה מידה הוא גם לא פשוט בכלל", מסבירה עמית, ומזכירה את קורט לוין, שהיה אחד מראשוני הפסיכולוגים בתחום חקר השינוי. לוין טען שכדי שאדם יערוך שינוי כלשהו בחייו, עליו לעבור דרך שלושה שלבים:
1. שלב 'ההפשרה' - שבו על האדם להכיר בכך שהוא צריך לבצע שינוי.
2. שלב השינוי עצמו.
3. שלב הייצוב, שבו עליו לנקוט בפעולות על מנת לקבע את השינוי הזה.
"התיאוריה של לוין כוללת התייחסות לכך שבכל תהליך של שינוי ישנם כוחות תומכים ומתנגדים. שינוי עולה יפה כאשר הכוחות התומכים עולים על הכוחות המתנגדים. חלק מזה קשור לכך שבכל תהליך של שינוי אדם שוקל את צעדיו ואת מאזן הרווח מול ההפסד אשר צפוי לו בעקבות השינוי שיחיל. אך למרות שיש רצון עז וכוונה כנה לערוך שינויים, יש לקחת בחשבון כי הרצון לשמר את המצב הקיים חזק לעתים אף יותר".
למה הכוונה?
"צריך לזכור כי שינוי מערער על המצב הקיים, ולכן הוא מלכתחילה גם יעורר חרדה וחוסר ודאות. את ההתנגדות לשינוי אנחנו יכולים לראות בכל מקום סביבנו - בחברות וארגונים גדולים, במדינות ובתהליכים פוליטיים שונים, וכמובן בתהליכים נפשיים ובינאישיים. עם זאת, אנחנו מאמינים ברצון הטבעי של האדם לצמוח ולשגשג. קיפאון וחזרתיות הן חוויות שמסבות לאדם סבל, ובד בבד, שינוי הוא הבסיס להתפתחות האנושית, ללמידה ולשגשוג. על בסיס נטייה טבעית זו ניתן, למרות הקושי, לסייע לאדם לערוך שינויים משמעותיים בחייו".
כשאת ממש מקווה שהוא ישתנה
כדי להבין מעט יותר את פרדוקס ההתנגדות שעמית מצביעה עליו, אני מציעה לה שניכנס לדוגמאות ספציפיות יותר הנוגעות במצבים זוגיים שבהם אנחנו מעוניינים להשתנות בעצמנו או כמהים שבן הזוג שלנו ישתנה.
נשים רבות למשל, נכנסות למערכות יחסים שבהן הפרטנר שלהן מודיע להן שהוא לא מחפש קשר רציני כרגע. הן עצמן מאוהבות ונשארות איתו בקשר שעיקרו מיני, מתוך ציפייה שמתישהו הוא ישנה את דעתו וכן ירצה להתחייב. האם היית אומרת שהן מבזבזות את זמנן או שאולי ההתעקשות שלהן נכונה?
"בעיני, אחד המרכיבים החשובים ביותר בכל קשר הוא מרכיב ההדדיות. במצבים שאת שואלת לגביהם נראה שהקשר לא בהכרח מבוסס על ציפיות וכוונות תואמות, אבל זה דבר שקורה לא פעם בתחילתן של מערכות יחסים, ובהחלט יכול לעבור שינוי. בהקשר הזה, הייתי מתייחסת למושג הקרוי 'אשליה של שליטה', ואני אסביר: תחושה של שליטה היא אחת החוויות הפסיכולוגיות החשובות ביותר לאדם. ישנם אנשים שעל מנת לחוש בטחון בתוך קשר זוגי, יעדיפו להרחיק את עצמם מהפן הרגשי והאינטימי שבו, ולנהל קשר על בסיס מיני בלבד".
"ולמרות זאת, שינוי יכול להתקיים. גורם שנמצא כמשפיע על שינויים שאנשים מבצעים לא פעם בתחום הזוגיות והאהבה הרומנטית, הוא גורם 'הכרת הגירוי'. הכוונה כאן היא שככל שאדם נחשף שוב ושוב לאותו גירוי, ובמקרה שלנו - לבן/בת הזוג - עולה אצלו חוויית המוכרות והביטחון, ועל כן גם את אשליית השליטה בסיטואציה. לכן, ישנם זוגות שמתחילים קשר על בסיס מיני בלבד, ועם הזמן מפתחים קרבה רגשית ומחליטים על מיסוד יחסיהם. הייתי מציעה לנשים ולגברים אשר חשים כי הצד השני אינו מספק להם את צרכיהם הרגשיים באופן מלא, לא לתלות תקוות בכך שהצד השני ישתנה מעצמו, אלא לנסות ולהעלות את הדברים אל פני השטח: לדבר על הרצונות שלכם מהקשר הזוגי עם בן/בת הזוג, לברר האם יש פרטנר שמעוניין להשתנות, ואם כן - לנסות ליצור שינוי משותף".
האם התופעה שבה גברים מכריזים שהם לא מעוניינים להתחתן כשהם עם מישהי ואחרי שנתיים משנים דעתם ומתחתנים ואף הופכים להורים - היא למעשה הוכחה שאנשים מסוגלים להשתנות?
"כדי להשיב על זה הייתי רוצה להתייחס למושג 'עמדה'. עמדה היא התייחסות חיובית או שלילית של אדם לתחום או נושא כלשהו בסביבתו, ובהקשר שלנו - מוסד הנישואין. עמדות עוזרות לנו להסתגל למציאות שסביבנו, והן במקביל נתונות להשפעה מצד הסביבה שמקיפה אותנו. בחברה הישראלית, שמתאפיינת היום כחברה המבוססת יותר ויותר על עמדות וערכים מערביים ופחות מסורתיים-דתיים, ניתן לראות עלייה במספר הגברים והנשים אשר מעדיפים שלא למסד את יחסיהם באופן מסורתי".
"מעבר לכך, ישנם אנשים אשר חרדים מלהתקשר לאדם אחר באופן אינטימי ובלעדי, כמו שהזכרתי לגבי שאלתך הקודמת. לאנשים אלו אני אתייחס כעת, ואציע שניתן לשער שגבר שהכריז בתחילת מערכת היחסים כי אינו מעוניין להתחתן, ועשה זאת מתוך חרדה כלשהי, כנראה עבר בהמשך תהליך של שינוי בעמדותיו בשל העלייה בתחושת הביטחון מול בת הזוג שלו. זה קשור לתופעת העלייה במוכרות שהזכרתי קודם לכן".
"סיבה נוספת יכולה להיות קשורה להתנסות בחוויה של הצלחה. לעתים אנשים מכריזים בתחילתן של מערכות יחסים כי אינם מעוניינים להתמסד בגלל חוויות עבר של כישלונות בתחום הזוגיות. לעומת זאת, אם הם מוצאים את עצמם לאחר מספר שנים בתוך קשר זוגי מאושר - חוויה זו של הצלחה יכולה לתת לאדם תחושה מוגברת של שליטה בחייו, להקל עליו את האמונה כי קשר זוגי יכול לשרוד, ובכך לייצר רצון בהתמסדות".
עד עכשיו התעסקנו יותר בעמדות, אבל מה לגבי אופי? האם אדם בעל טמפרמנט מסוים שמפריע לו לנהל מערכות יחסים תקינות, מסוגל בכלל לשנות את אופיו?
"מזג או טמפרמנט הם הבסיס לאופיו של האדם ולהתנהגותו, וניתן לכלול תחת הגדרה זו טווח של קשב והתמדה, רמת פעלתנות, איכות מצב הרוח ועוד. מחקרים בתחום מראים שמזג אינו בהכרח נותר קבוע לאורך חיינו, אך רצוי שאדם מבוגר, אשר מתמודד עם מזג קשה למשל, יפנה לגורם טיפולי אשר יסייע לו בתהליך השינוי".
"אני שומעת לא פעם אנשים אשר חושבים שיוכלו לגרום לשינוי אצל בן או בת הזוג שלהם מעצם האיום על פרידה, או בשל פרידה ממשית שתתרחש. אני רוצה להדגיש כי המחקר אכן מראה שלא פעם אחד מהמניעים החזקים ביותר לשינוי הינו משבר. מצוקה, כישלון או הפסד יכולים להניע אדם לערוך שינויים משמעותיים בחייו, וניתן כמובן לכלול בכך פרידה מבן/בת זוג".
"למרות זאת, אנשים שונים מגיבים באופן שונה לשינויים, וזה כתלות בגורמי אישיות שונים כגון: סיבולת למצבי אי ודאות, סובלנות למצבים עמומים, יכולת הסתגלות, רצון בשליטה ועוד. לכן כל מקרה לגופו, והייתי ממליצה לאנשים הנמצאים בתוך זוגיות שאינה גורמת להם לתחושה של רווחה נפשית לפנות לטיפול פרטני או זוגי, או להפנות את בן/בת זוגם לגורם טיפולי שיסייע להם אם הם רוצים לשנות מרכיב כלשהו בהתנהגותם. בסופו של דבר, כדי שנבצע שינוים בעצמנו ובקשר שיצרנו עם אחר משמעותי - חשוב שיהיה רצון משותף לבצע את השינוי, כך שהתמיכה לתהליך תהיה רבה".
לפנייה לכתב/ת 
