דאעש נלחם במחנה הפלסטיני: "צלפים בדרך למים"
פחות מ-6,000 איש נותרו במחנה הפליטים אל-ירמוכ שליד דמשק, שבו גרו 160 אלף בתחילת המלחמה. דאעש נלחם נגד אל-קאעידה בתוך המחנה, וכבר שנה הנצורים לא מקבלים מזון מהאו"ם: "הדרך לאוכל יכולה לעלות לך בחייך"
160 אלף פלסטינים גרו במחנה הפליטים אל-ירמוכ שליד דמשק עם פתיחת מלחמת האזרחים הסורית. היום מתגוררים שם לא יותר מ-6,000 איש. המעטים שנותרו מתבססים על סיוע במזון כדי לשרוד את המלחמה. אבל איסוף המזון הוא לעתים קטלני. בעת שדאעש וג'בהת א-נוסרה נלחמים זה מול זה על השליטה במחנה הפליטים, האו"ם לא מצליח להעביר מזון כבר יותר משנה לנצורים, ונאלץ למסור אותו לשכונות הסמוכות.
בדרך לנקודת האיסוף, ברנזט שתלוי בין בניינים הוא המגן היחיד מכדורי הצלפים, שפעמים רבות לא מבחינים בין לוחמים לאזרחים. גם אם את השלב הזה הצליחו הפלסטינים לעבור ללא פגע, הם עדיין צריכים לעבור מחסום של דאעש בדרך לנקודת היעד. הג'יהאדיסטים שולטים במעבר לעיר הסמוכה יאלדה, שם סוכנות האו"ם לפליטים אונר"א וארגונים אחרים מספקים להם סיוע.
מחמוד (שם בדוי), בן 22, תיאר בשיחות עם סוכנות הידיעות רויטרס את הדרך שאותה הוא עובר שלוש פעמים בשבוע: "אני עוזב את הבית שלי, ומגיע למחסום אחרי כקילומטר. רוב הרחובות במחנה חשופים לצלפים, משני הצדדים - אני חייב לשים אליהם לב. בחלק מהם אני רץ, בחלק אני יכול ללכת רגיל".
עשרות אלפים ברחו מאל-ירמוכ מאז החלה מלחמת האזרחים בסוריה, אך רבים עדיין מסתכנים בניסיון להשיג את העזרה הכל כך נחוצה. המחנה, שפעיל במשך עשורים - מאז מלחמת העצמאות ומנוסת הפלסטינים - הופצץ, הוטל עליו מצור והוא בודד מהעולם החיצון. כוחות משטרו של בשאר אסד, המורדים והג'יהאדיסטים - כולם נלחמו על שליטה במחנה שנמצא במרחק קילומטרים בלבד מלב דמשק.
דאעש פרץ למחנה המיושב בצפיפות באפריל אשתקד, בסיוע לוחמי ג'בהת א-נוסרה, בשיתוף פעולה נדיר בין הארגונים הגי'האדיסטים היריבים. הם כבשו את חלקו הגדול של המחנה, אבל מאז החלו להילחם זה בזה. בשבועות האחרונים נהרסו בתים רבים, בעת שדאעש מנסה להשתלט על שטחים שבשליטת ג'בהת א-נוסרה.
"הדברים החמירו לאחרונה. הלחימה מתקיימת רק בתוך המחנה, היא לא מתפשטת ליתר האזורים - זה מרוכז", אמר מחמוד, המתגורר במחנה שנמצא בפרברים הדרומיים של הבירה הסורית. לדבריו, לוחמים פרצו לבתים והעלו אותם באש, כשהדיירים בתוכם.
לא הרחק משם, נלחמים המורדים המתונים על השליטה ביאלדה הסמוכה. "הסכנה בדרך ליאלדה תלויה בכמה קשים העימותים", אמר יוסף, שגם הוא סירב להזדהות בשמו האמיתי. "לאחונה, אנשים שגרים במוקדי הלחימה נאלצים להסתתר מאחורי ברזנטים. ביום חמישי האחרון, מישהו נורה על ידי צלף". מוחמד, בן 30, שלפני שהחלה מלחמת האזרחים בסוריה היה מוכר בדוכן מזון ברחוב, הוסיף: "אם מישהו עוזב את הבית כדי לקבל מים, הוא אולי לא יחזור. לקחת לחם, לקבל אוכל - יכול לעלות לך בחייך".
רק בין 3,000 ל-6,000 איש נותרו במחנה שעד לא מזמן התגוררו בו כאמור 160 אלף פלסטינים, ומספר דומה גר ביאלדה. מחמוד, שאמר שאמו נהרגה מהפצצות כוחות המשטר לפני שלוש שנים, לא מתכוון לעזוב: "הבית שלי כאן, אבא שלי גר כאן. כשאני הולך ליאלדה, אני מרגיש כמו פליט. אל-ירמוכ הוא המחנה שלי, אני לא יכול לעזוב".
לפנייה לכתב/ת 
