סופרת, מחזאית, פזמונאית ועיתונאית מישראל הגיעו לאמריקה. למעשה כל הטייטלים הללו שייכים לאישה אחת, סמדר שיר. האם לשישה אמנם הגיעה כדי לחגוג את סיום לימודיה של ביתה בהארוורד, אבל כמי שמאחוריה כתיבה של למעלה מ-300 ספרים, החליטה שיר לעשות עצירה גם בתפוח הגדול בכדי לעודד את מורשת הקריאה והכתיבה בקרב ישראלים מקומיים, שצמאים לתכנים בעברית.

"יש לי קילומטראז' ארוך בארה"ב", היא מספרת לנו. "אני לא הישראלית הממוצעת כאן. כשהתחתנו, בעלי סיים התמחות בתל השומר והוזמן לעבוד במינוסוטה. מה שאמור היה להיות ביקור קצר הפך ל-10 שנים, בהן התקדם והפך לפרופסור. הגענו כזוג צעיר וחזרנו לארץ עם 3 בנות".

שיר מתארת את מה שהיא הגדירה כקו אדום. "לא משנה מה המחיר, הקו האדום שלי עבר בכך שאני רציתי שהבת שלי תתחיל את כיתה א' בישראל".

שיר מספרת שזו אחת הסיבות לתמיכתה במיזם המקומי החדש, "הקורא העברי", אשר נוצר מתוך הצורך לשמר את השפה העברית לדור הבא שגדל בתפוצות. "איננו מעוניינים שבעקבות הבחירה לגור מחוץ לישראל, ילדינו יגדלו ללא השפה והערכים שעליהם אנחנו גדלנו", מסבירים נירית גולדמן וליאור לוסטיג, הורים לשניים שהקימו את המיזםלאחרשהם בעצמם מאסו בניסיונות לרכוש ספרים איכותיים בעברית במחירים סבירים. משגמלה בליבם ההחלטה לעשות מעשה,הקימו ספריה קטנה לילדים בביתם במקביל לאיסוף ספרים שיאספו מקרב חברי הקהילה שמעבירים אותם הלאה.

שיר מברכת על היוזמה ומתארת את החלל שנוצר בחייה, כשהתגוררה בארה"ב. "לכאורה לא היו לי סיבות להתלונן.לימדתי עברית, פרסמתי שבעה ספרי ילדים באנגלית בהוצאת "הארפר אנד רואו" , ועדיין", היא מתארת, "הזהות הישראלית מאוד חשובה לי. הבנתי שאם אתה רוצה לגדל ילד יהודי בארה"ב אתה חייב להיות דתי או מסורתי פלוס ובישראל אתה לא חייב. הקדושה באוויר. הכל מחלחל עם האוויר שאתה נושם. אז לא היה אינטרנט היה בקושי פקס. כשחברות רצו לצלצל, הן פעם בחודש התאספו כדי לעשות שיחה. הרגשתי מבודדת לחלוטין. נאחזתי בציפורניים".

בעוד היא משחזרת מציאות מאוד שונה מזו של היום, ברור לכולנו שתרבות ישראלית עדיין קשה לצרוך באופן יומיומי מספק. "אני חושבת שזו יוזמה מדהימה. עד שנירית וליאור עשו את הצעד, אף אחד לא חשב על הצורך. אם הם כמהגרים צעירים מוצאים זמן ומקום, אם הם מקדישים את מרצם ופותחים את ביתם כך שאנשים מגיעים אליהם הביתה לקחת ספרים והם שולחים ספרים מדי יום ומגיע להם פרס. הם פועלים מטעם עצמם בלבד.

"לאט לאט המיזם החל לגדול ולגדול", מספר ליאור, "למרות שבתחילה חשבנו על מיזם לילדים בלבד, ראינו שלמעשה מרבית הספרים המבוקשים הם דווקא למבוגרים והתחלנו לאסוף גם אותם".

נכון להיום, בביתם של הזוג מחכים לישראלים המקומיים למעלה מ-5000 ספרים שנאספו. "הקמנו אתר שבו אנחנו מוסיפים לכל ספר תקציר, מקטלגים אותו לפי שם הסופר, ההוצאה והתגיות וכך ניתן להכנס ולבחור ספרים בקלות.

השניים מאחסנים את מרבית הספרים של מיזם "הקורא העברי"בביתם, ובכל ערב יום רביעי ניתן בתיאום מראש להגיע, לפשפש ולרכוש. "מירב הישראלים מעדיפים להזמין את הספרים בדואר", הם מדגישים. "פתחנו שירות שבו ניתן לקבל את הספרים דרך הדואר בכל רחבי ארה"ב בתוספת של דמי המשלוח בלבד בחיוב חודשי קטן וקבוע, בדומה לספריית הנטפליקס שהיתה פעם".

השניים מספרים על שוק שמסקרן גם את הסופרים מישראל. "באמריקה יש כמיליון ישראלים שצמאים לספרים בעברית. לכן, החלטנו באתר לפתוח דף שבדומה לאי ביי, מאפשר לכל סופר לפתוח דף משלו, ללא תשלום ולמכור ישירות לקהילה".

בימים אלו מגבשים הזוג הסכם עם חברות הוצאה לאור בישראל כדי לעודד קניות מרוכזות לספרים דרך האתר, כך גם יצליחו להוזיל את עלויות הספר. "רבים מהמו"לים שדיברנו איתם נמנעו עד כה לעבוד עם השוק המקומי בעקבות הוצאות המשלוח, אבל באופן שבו בנינו את הקנייה, הצלחנו להתגבר על ההוצאה הזו. החלטנו שהגיע הזמן למצוא פתרונות".

בעקבות פניות של קהל מקומי וגם של הסופרים מישראל, החליטו צמד "הקורא העברי", להעלות ערבים מיוחדים של "עברית בכיף", מפגשים עם סופרים. "דוגמא מצוינת היא המפגש הנפלא שהתקיים עם סמדר שיר".

במהלך הערב תיארה שיר את תהליך הכתיבה שלה, מקורות ההשראה, סיפורי הילדות מימי בית ספר, והסיפורים שמאחורי היצירות שלה. "תגובות האורחים לא יכלו להיות מפרגנות יותר. כולם יצאו עם טעם של עוד ומחכים להפגש עם סמדר וסופרים נוספים שוב".

במסגרת האירוע הופיעה גם הזמרת דור שגיא, עם נגנית הפסנתר דנה הרץ, חולקו שוקולדים גורמה מבית מורן אטשטיין לדריזל, וגם אביעד עברי, קונסול התרבות של ישראל הגיע ונשא דברים.

"היום אני מבינה דברים שלא הבנתי בעבר", מודה סמדר. "רבות בגלל שהמציאות הגלובלית החדשה מאפשרת חיבור לישראל וכנראה גם בגלל בגרות הגיל שלי, אני מבינה שלא לכל אחד מתאים לחיות בישראל ולא שופטת. לכל אחד יש זכות להיות מאושר איפה שהוא רוצה. התפקיד שלי מבחינתי זה לעזור לסגור את המעגל. להביא להם את התרבות לכאן. אני מרצה כאן הרבה ועדיין, זו פעם ראשונה שהזמינו אותי לדבר עם אחים ואחיות שלי. כאלו שבנסיבות אחרות יכלו להיות גם השכנים שלי. התרגשתי הרבה יותר מאשר להרצות באנגלית. הרגשתי שאני כמו מטען, דרכי מטעינים הישראלים המקומיים שהגיעו את התרבות הישראלית שלהם וחשבתי שאם זה לא יצליח אני הורגת את עצמי. אנשים ישבו לשמחתי מרותקים. דיברתי על שני הספרים החדשים שלי וראיתי שמחה, אהבתי את השאלות והמערובות. אני מקווה", היא מסכמת", שעוד ועוד סופרים יעשו את זה. לא יודעת כמה יזמינו ספר שלי אחרי זה, אבל זה לא העיקר, כי ברור לי שעשינו משהו".

נירית וליאור, מקימי ומובילי המיזם גאים וממשיכים לעבוד במלוא המרץ. "אנחנו כיום ממשיכים לפעול עם הקהילה ובתי הספר על תוכניות חינוכיות חדשות בנושאים מגוונים, הוספנו גם תכניות מעשירות ופעילויות לילדים ומבטיחים להמשיך לחדש”.