אביתר מתחיל לבכות. הסיבה לניתוק שכפה עליו אחיו, הוא אומר, קשורה לירושה. "לא הייתי מאמין שדבר כזה יקרה במשפחה שלנו. אני חי הרבה שנים בארה"ב ובגלל זה אחי הבכור הוא זה שטיפל ודאג לאמי כל השנים. כל שנהנסעתי לבקר, עזרתי לה בכסף כשהיתה צריכה, אבל הוא זה שלקח אותה לרופאים, לבנק, לסידורים. אני מבין שכל העול נפל עליו, אבל האם זו סיבה לנתק אותי מאמי? ועוד בשביל מה? בשביל כסף? הוא רוצה להשתלט על כל חשבונות הבנק שלה, הבתים. הורי היו אנשים מאוד אמידים. עכשיו הוא רוצה להבטיח לעצמו את כל הרכוש".

עד כמה שזה ישמע מפתיע, אביתר אינו היחיד שמוצא עצמו בסכסוך עמוק וממושך של שנים בגלל מאבקי ירושה שמביאים אחים להחליט לנתק כל קשר ואף למנוע מהוריהם הקשישים מלהתראות עם ילדיהם.

לפני שנים יצא לי לראיין ישראלי אחר שסיפר לי סיפור דומה להפליא. הגבר, שלצורך העניין נקרא לו סמי, טען כי אחותו מונעת ממנו מלראות את אמו הקשישה. האם בינתיים הלכה לעולמה מבלי לראות את בנה בשלוש השנים שקדמו למותה. "הורי העבירו את ביתם על שמה של אחותי, כדי שיוכלו לקבל ביטוח רפואי בחינם. מי שמקבל מדיקל, צריך לחתום שלאחר מותו הכספים ששולמו לביטוח, יוחזרו למדיקל מכספי הבית שימכר. הורי החליטו שבשביל להמנע מכך, הם יעבירו את הבית על שמה של אחותי וכך לא יצטרכו להתמודד עם התשלום למדיקל. בינתיים, מצבה של אמי הידרדר, היא שברה את הירך, נאלצה לעבור ניתוח ואחותי העבירה אותה לביתה.

“יום אחד הלכתי לבדוק מה קורה עם ביתה של אמי, אבי כבר נפטר לפני מספר שנים, וגיליתי שהבית עומד למכירה. לא האמנתי. התקשרתי לברוקרית ששמה הופיע על השלט בחצר הבית ושאלתי איך היא יכולה להעמיד את הבית למכירה, כשאף אחד לא ביקש את אישורי, והיא ענתה שהיא לא צריכה לקבל שום אישור ממני כי אחותי בעלת הבית. וכך התחיל הנתק הגדול. התקשרתי לאחותי והיתה בינינו שיחה מאוד לא נעימה שבסופה היא טרקה לי את הטלפון. היא מכרה את הבית מהר מאוד, לקחה את כל הכסף והשתלטה על חשבונה של אמי.

“ניסיתי עשרות פעמים ללכת לראות את אמי, אבל אחותי הוציאה צו הרחקה. הייתי צריך ללכת לבית המשפט, לעמוד מול השופט כשבצד השני עומדת אחותי עם בעלה והם טוענים שאני מטריד אותם ומגיע לביתם בכל מיני שעות מוזרות ומאיים עליהם, דבר שלא היה ולא נברא. השופט הורה לי לא להתקרב לביתם, למרות שכל מה שרציתי הוא לראות את אמי. זה אבסורד שאני, הבן האהוב שלה, לא יכולתי להיות איתה בזמנים בהם היא הכי צריכה אותי. ילדי גם ניסו ללכת לבקר אותה בבית החולים כשאושפזה, אבל אחותי, בעלה וילדיהם, עשו משמרות מסביבה ולא הניחו לנו להיכנס. פעם אחת הגענו כמעט למכות כי לא יכולתי לסבול שגיסי עוצר אותי מלהכנס לחדרה של אמי וכמעט החטפתי לו אגרוף. למזלי, בני היה איתי ועצר אותי בזמן.

“ניסיתי לפנות לבית הדין הרבני, כי אחותי אישה דתיה, או לפחות מציגה את עצמה ככזאת, אבל היא לא הגיעה לדיונים וסירבה לשתף פעולה. אמי נפטרה לפני מספר שנים והייתי שבור לחלוטין. נודע על מותה במקרה, אחד המכרים התקשר להביע תנחומיו וכך נודע לי. אחותי אפילו לא טרחה להתקשר להגיד לי. רק בהלוויה נתנו לי להיפרד ממנה. היא בטח לא הבינה מדוע לא באתי לראות אותה כל השנים האלו. זה שובר לי את הלב לחשוב על זה כל פעם מחדש".

אביתר חושש שגם אמו תלך לעולמה מבלי שהוא יצליח לראותה. בצר לו הוא פנה לבית המשפט בארץ וביקש לתבוע את אחיו על ניכור-הורים (parent Alienation) אלא שבדיוק לפני הדיון ולאחר שאביתר כבר נחת בארץ, ביקש אחיו דחיה בגלל מחלה. "ברור לי שהוא סתם מצא תירוץ לדחות את הדיון. הוא ידע שאני מגיע במיוחד מארה"ב והחליט לטרטר אותי. הדיון נדחה ובפעם הבאה שהוא נקבע, אמי אושפזה בבית החולים ושוב ביקש אחי דחיה. אמי היתה צריכה להופיע אתו לבית המשפט על פי החוק. יש לנו עכשיו דיון נוסף באוגוסט, אבל אני לא משלה את עצמי שהפעם הוא כן יתקיים. השופטים כורעים מעומס תיקים ושמחים שתיקים נדחים והם לא צריכים להתעסק איתם".

אמו של אביתר נמצאת בשלבים מוקדמים של אלצהיימר, לפחות כך היה עד לפני שנתיים. "יתכן שמצבה מאז הידרדר, אני באמת לא יודע, אף אחד לא נותן לי אינפורמציה”, מנגב אביתר דמעות, ”מי יודע מה יהיה עד שבית המשפט יאשר לי לראות אותה, עד אז, אולי היא כבר לא תזכור אותי בכלל”.

"פעם אחת הגענו כמעט למכות". מאבקי ירושה מעבר לים

לרונית, 66, יש סיפור הפוך, אבל גם הוא קשור לסכסוך בענייני ירושה. "אחיותי עשו חרם על אמי והפסיקו לראות אותה, הכל בגלל שהתברר להן שבצוואה שלה היא הורישה לי יותר מהן. הסיבה לכך היא שאמי גרה אצלי כבר עשר שנים, אחיותי מעולם לא טרחו לעשות שום דבר למענה, אף פעם לא היה להן זמן, תמיד הן היו עסוקות עם הילדים והעבודה. הן היו עושות טובה אם היו מרימות טלפון פעם בשבוע. בגלל שאני הוצאתי הרבה על אמי כל השנים והיא גרה איתי, היא החליטה שמגיע לי יותר. לי לא היתה שום נגיעה לצוואה שלה. לא ידעתי אפילו שהיא הולכת להשאיר לי יותר מאשר להן. נראה לה הוגןלתת לי מעט יותר מאשר להן וברגע שנודע להן – שזו אגב היתה טעות חמורה של אמי להראות להן את הצוואה – הן השתללו. הן החליטו שאני שטפתי לה את המח נגדן ושהן לא רוצות שום דבר איתי או איתה. אמי שבורה מזה.

“כמה פעמים מחלתי על כבודי, התקשרתי לאחיותי והתחננתי שלפחות יתנו לילדים שלהן לבוא לבקר את סבתא, אבל הן לא מוכנות לשמוע. הן מלעיטות אחת את השניה בעוד ועוד שינאה נגדי וככל שעובר הזמן, אני יודעת שיהיה קשה מאוד לאחות את השבר המשפחתי הזה. אמי אישה לא צעירה, אינני יודעת כמה זה יש לה עוד לחיות. בראש השנה התקשרתי אליהן שוב, חשבתי, הנה, מתחילה שנה חדשה, זו הזדמנות לפתוח דף חדש, אבל לא היה לי עם מי לדבר. קיבלתי צרחות וקללות מצד אחד והשניה אפילו לא טרחה לענות לי. עצוב לי לחשוב שבגלל קינאה וצרות עין, אחיותי מוכנות למחוק אותה. אני לא יודעת אפילו אם אודיע להן כשהיא תמות, יכול להיות שבכלל לא ירצו גם ללכת ללוויה".

אביה של אפרת נפטר לפני שנים רבות, כשהיא היתה עוד בשנות ה-30 לחייה, אלא ששלושים שנה מאוחר יותר, איימה צוואתו להרוס את יחסיה עם אחיה. "לפני מספר שנים החלטתי למכור את הנכס שאבי השאיר לי בירושתו. הנכס נמצא באזור טוב בתל אביב וערכו השתבח מאוד עם השנים. אחי, שגר בארץ, קיבל נכס אחר. מעולם לא היו בינינו קינאה או כעס על מה שכל אחד קיבל. היינו מרוצים ושלמים עם החלוקה. אבל כשהחלטתי למכור את הבית אחרי שהשכרתי אותי במשך שנים רבות, אחי דרש ממני שאתן לו את זכות הראשונים לקנות את הנכס ובמחיר מצחיק. סירבתי כמובן, אבל הוא טען שבצוואה שהותיר אבי, הוא כתב במפורש שזכות הראשונים צריכה להנתן לאחי לקנות את הנכס ואף נקב בסכום מסויים.

“מאז חלפו 30 שנה, וכמובן ששוויו של הנכס עלה ויותר מהכפיל את עצמו, אבל אחי התעקש שאני צריכה למכור לו את הבית במחיר המציאה שהכריז עליו אבי. מאותו הרגע, התקררו היחסים בינינו. הוא ידע שאני אישה אלמנה, ללא מקורות פרנסה והוא חי טוב ולא חסר לו כסף, מאוד כאב לי שהוא רוצה לנצל אותי כך. החלטתי שאם זהו המצב, אני לא אמכור את הבית בכלל והשאיר אותו עבור הילדים שלי, אבל בסוף התפשרנו על איזה סכום שאתן לו כפיצוי וככה זה נגמר".

"חברים שלי תמיד אומרים לי: במשפחה שלי, זה בחיים לא יקרה”, אומר אביתר, ”אבל אני עונה להם שהם לא יכולים לדעת. כשזה מגיע לכסף, אנשים יכולים להפוך למאוד מכוערים. אחרי שלי זה קרה, פתאום שמעתי על עוד מקרים של אנשים שסכסוך משפחתי בגלל ירושה, הביא לנתק של שנים. זו תופעה יותר נפוצה ממה שחושבים".

ירדנה, אישה מטופחת בת 75 שנראית צעירה בלפחות עשר שנים מגילה, אומרת כי היא החליטה להקדים תרופה למכה והודיעה לילדיה שהרכוש יתחלק בין כולם שווה בשווה. "אני עברתי תקופה מאוד מאוד קשה לאחר מותו של אבי ולא בגלל שהוא מת כמו בגלל מה שהוא כתב בירושה, או יותר נכון, מה שהוא לא כתב בירושה. היא לא הוזכרה במילה. "אין לי אחים ואחיות ואבי, שאני בתו היחידה, הוריש את כל רכושו וכספו לאשתו השניה וילדיו החורגים. אין לך מושג כמה שזה פגע בי. בזמן שאבי נפטר, לפני שמונה שנים, הייתי במצב לא טוב, הייתי גרושה ובלי כסף וחשבתי, נו טוב, עכשיו כשהוא מת, לפחות אקבל משהו. אהבה הוא לא נתן לי,לפחות אקבל ממנו קצת כסף. אבל הוא לא השאיר לי כלום. אבי התחתן מחדש שנה בלבד לאחר שאמי נפטרה. הייתי אז בת 20 בלבד. אשתו הביאה את ילדיה לבית שלנו ואותי דחקו הצידה. הם נתנו לי להרגיש כל כך לא רצויה שהחלטתי לעבור לארה"ב. כאן, התחתנתי, נולדו לי ילדים ולמרות שאבי תמיד היה אדם קר, הקפדתי לשמור אתו על קשר, ולבקר אותו בכל פעם שהגעתי לארץ, למרות שאמי החורגת לא הניחה לי לישון אצלהם בבית. לא היו בינינו יחסים חמים, אבל שמרנו על קשר. שמתי לב תמיד שילדיו החורגים מכרכרים מסביבו ושלהם הוא דווקא כן מעניק חיבה, זה כאב מאוד אבל חשבתי לעצמי שככה זה והזמן והמרחק עושים את שלהם. בכל זאת, אהבתי אותו, הוא אבא שלי וקיוויתי לחשוב שלמרות שהוא לא מפגין כלפי אהבה, שבתוך תוכו הוא כן אוהב אותי.

“כשהוא נפטר ולא השאיר לי כלום, הרגשתי כאילו שמישהו נתן לי בוקס בבטן. אחי החורגים קיבלו את הכל, את הבתים, ביניהם, הבית שבו גדלתי, כל הכספים שבבנק. החלטתי לתבוע אותם בבית המשפט והפסדתי. השופט החליט שזה מה שאבי החליט וזו צוואתו ואין לי יכולת לערער על כך. כנראה שהוא צודק. במשך תקופה מאוד ארוכה הייתי בדיכאון עמוק אבל החלטתי שלא שווה לי להמשיך ולענות את עצמי בגלל אבי. זה מה שאני ממליצה לכל מי שנפגע בגלל מה שהוריהם השאירו או לא השאירו להם. לא שווה להסתכסך, להתענות, לסבול בגלל מה שאנו חושבים שמגיע לנו ומה שקיבלנו. בזבזתי כל כך הרבה אנרגיה, זמן ודמעות על העניין הזה ובדיעבד, זה היה מיותר.

“אבי לא היה אדם טוב, היה לי קשה לקבל את זה בחייו, אבל השלמתי עם זה עם מותו ועכשיו אני ממשיכה הלאה. למזלי, הכרתי גבר מקסים והתחתנתי איתו לפני חמש שנים. יש לו שני ילדים מנישואיו הראשונים ויש בינינו יחסים מאוד חמים ואוהבים. ביקשתי ממנו שבצוואתו, לא יוריש לילדי דבר ויחלק את רכושו ביניהם שווה בשווה. אני לא רוצה שילדיו יעברו את מה שאני עברתי. לשמחתי, ילדי מסודרים ובאמת לא זקוקים לא לירושה שלו ולא לירושה המאוד צנועה שלי".