שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    פלשמורה הם לא רוסים: האב יישאר באתיופיה
    ביהמ"ש העליון אישר לארבעה יתומים לעלות לארץ ולהתאחד עם סבתם. אולם בניגוד לנהוג בקרב עולי חבר העמים, אביהם שאינו יהודי יישאר באתיופיה
    בית המשפט העליון קבע לאחרונה כי ארבעת ילדיה של אישה יהודייה בת הפלשמורה, שהלכה לעולמה באתיופיה לפני 13 שנה, יוכלו לעלות לישראל ולהתאחד עם סבתם. המשפחה ביקשה אישור גם לאביהם האלמן שאינו יהודי, כפי שמתאפשר בקרב יוצאי חבר העמים, אולם הנשיאה מרים נאור קבעה: הוא לא יוכל לעלות איתם.

     

    בניגוד ליהודי אתיופיה, שזכאים לעלות ארצה לפי חוק השבות, בני הפלשמורה – אתיופים נצר למשפחות יהודיות שהתבוללו – זכאים לעלות ארצה מכוח חוק הכניסה לישראל ובהתאם לתנאים שנמנו בארבע החלטות ממשלה שניתנו במרוצת שנות ה-2000. התנאי העיקרי הוא היות המועמד נצר לשושלת אימהות יהודיות ("זרע ישראל"), ולצדו התווספו תנאים נוספים ששונו מהחלטה להחלטה, כמו הימצאות ברשימות שונות ובאזור מסוים באתיופיה.

     

    ב-2003 נפטרה באדיס אבבה בת פלשמורה בעת שהמתינה יחד עם ארבעת ילדיה ובעלה, הלא יהודי, לאישור עלייה. שנה לאחר מותה אמה עלתה ארצה וניסתה לסייע לחתנה ונכדיה להגיע לישראל, אך ללא הצלחה. לאורך השנים התעלמה רשות האוכלוסין מבקשותיהם, האחרונה שבהן הוגשה ב-2013.

     

    בני המשפחה פנו לעזרת בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, אך העתירה שהגישו נדחתה. בית המשפט צידד ברשות האוכלוסין וקבע כי האב וארבעת הילדים לא עומדים בתנאי הכניסה לארץ. בני המשפחה לא ויתרו והגישו ערעור לעליון בטענה שהילדים עומדים בכל התנאים שהציבו החלטות הממשלה.

     

    באשר לאב, נטען כי הוא זכאי לעלות אף שאינו יהודי, ראשית משום שאין זה מוסרי להפריד אב מילדיו היתומים מאם, ושנית, משום שכך נהוג לגבי יהודי חבר העמים ואין להפלות את יוצאי אתיופיה. במהלך הדיונים התברר שהאם המנוחה ענתה על כל הקריטריונים הדרושים לפי החלטות הממשלה הרלוונטיות בתקופת הגשת הבקשה המקורית.

     

    המשיבים לעתירה - שר הפנים ומנהל רשות האוכלוסין - נשאלו מדוע התעלמו מהבקשות, וענו כי מרגע שנודע להם שהאם נפטרה, הבקשה כבר לא הייתה רלוונטית. הם הוסיפו כי לא יכלו לאשר את עליית הילדים לבדם כיוון שהיו קטינים.

     

    מה היה קורה אם

    הנשיאה מרים נאור הבהירה כבר בתחילת דבריה כי לנוכח המידע שחשפו השר ומנהל רשות האוכלוסין, הרי שהילדים זכאים לעלות ארצה. היא הדגישה שאם משרד הפנים לא היה זונח את בדיקת הבקשה רק משום שהאם נפטרה, הוא היה מתיר לילדים להיכנס לארץ. נקבע כי מאחר שכיום שניים מהם כבר בגירים, אין מניעה שיעלו ארצה, והם גם יכולים לשמש אפוטרופוסים לשני הקטינים הנותרים.

     

    ואולם, באשר לאב ההחלטה הייתה שונה. הנשיאה נאור ציינה כי אינה יכולה לקבל את טענת האפליה. "המערערים לא עשו די כדי לבסס את ההיקש בין הסדר העלייה לפי חוק השבות, לבין ההסדר בעניינם של בני הפלשמורה", כתבה בפסק הדין. מאחר שמדובר בהסדרים שונים, ברור שיש ביניהם הבדלים, ועצם קיומם אינו מעיד בהכרח על אפליה.

     

    היא פסקה כי גם טעמי מוסר וצדק אינם מספיקים כל עוד אין חוק להסתמך עליו. "אכן, מדובר בתוצאה משפטית מלווה בקושי", כתבה הנשיאה, אך ציינה כי האב יכול עדיין לפנות לוועדה ההומניטרית של משרד האוכלוסין.

     

    השופטים יצחק עמית וצבי זילברטל הסכימו עם הנשיאה, כך שהערעור התקבל חלקית והמשיבים חויבו בהוצאות משפט בסך 20 אלף שקל.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ המערערים: עו"ד שמואל שנהר
    • ב"כ המשיבים: עו"ד יצחק ברט
    • עו"ד גיא דוד ממשרד עו"ד דוד, סרוסי, סול עוסק במשפט מנהלי, דיני הגירה, אזרחות ואשרות בישראל
    • הכותב לא ייצג בתיק

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים