לפני שנים אחדות ערך ראש הממשלה הבריטי, דיוויד קמרון, מסיבת קיץ לכתבים המסקרים את הפרלמנט. וכשנכנס היין לבד, יצא גם הסוד — קמרון סיפר על פגישה משעשעת בינו לבין בוריס ג'ונסון, ראש עיריית לונדון וחברו מימי בית הספר היוקרתי. השניים ישבו יחד בחדר הקבינט כשג'ונסון פרש בפני ראש הממשלה את תוכניות הפיתוח של העיר וביקש סיוע. קמרון השיב לו, ואז זינק ג'ונסון וניסה לחטוף מידיו את הדפים שהחזיק. לכמה דקות הפכו שני המנהיגים ממפלגת השמרנים למתאבקים חובבים, שנאבקו על ערימת דפים בזמן שעוזריהם הביטו בהם בהשתאות. "היה זה מאבק מאוד לא יאה, אבל גם מאוד סימלי", סיכם מייקל קריק, עיתונאי של "רדיו טיימס" הבריטי.

בחודשים האחרונים הפכה היריבות הפוליטית בין השניים לקרב חזיתי של ממש — ששיאו יגיע בשבוע הבא במשאל העם על עתידה של בריטניה באירופה. ביום חמישי ילכו התושבים לקלפיות, יצביעו במשאל שהוגדר בכלי התקשורת כמכריע והחשוב ביותר בעת הנוכחית ויבחרו אם להישאר חלק מהאיחוד האירופי או לפרוש.

אם בריטניה תחליט לפרוש מהאיחוד, סביר להניח שקמרון, אדריכל ויוזם המשאל, יתקשה להתמודד עם המתנגדים שיקומו לו במפלגתו וישלם על כך בכיסאו. ג'ונסון, הנחשב לאחד הפוליטיקאים הפופולריים ביותר בממלכה, מסומן כבר זמן רב כיורשו בראש מפלגת השמרנים. נישא על תהילת הכהונה המוצלחת כראש עיריית לונדון והקריצה הטבעית שלו לצעירים, ג'ונסון החליט לעמוד בראש המחנה התומך ביציאה מהאיחוד. הוא ביצע הימור פוליטי ענק והפך לראש החץ הבכיר והקולני מול קמרון — וגם הסקרים מחייכים אליו בשבועות האחרונים ומראים יתרון למחנה התומך בפרישה.

המומנטום של ג'ונסון וחבריו רק צובר תאוצה, ויש המעריכים כי הדבר יתורגם לפער גדול עוד יותר ביום המשאל. קמרון יצא לקרב בלימה ולמאבק על הקריירה הפוליטית שלו, הוא פוקד כל אולפן טלוויזיה ותחנת רדיו חשובה ונואם בפני תושבי ערים ועיירות על הסכנות שבפרישה. למרבה האירוניה מי שמסייע לו יותר מכולם הוא דווקא יריבו הפוליטי הגדול ביותר, ג'רמי קורבין, מנהיג מפלגת הלייבור ויו"ר האופוזיציה.

קמרון עם התומכים בהישארות. איבד את היתרון בסקרים, אבל לא מוותר

מי צריך מהגרים

תומכי ההישארות באיחוד האירופי לא מבינים איך הכל השתבש. מנהיגי כל המפלגות הגדולות בבריטניה תומכים בהם, מנהיגי מדינות אירופה בעדם ואפילו הנשיא אובמה שידר מסר לאזרחי בריטניה שיבחרו באפשרות הנכונה. הנימוקים המרכזיים — אירופה הלומת הקרבות הפכה בזכות האיחוד ליבשת שוחרת שלום, שוק היורו פיתח את הכלכלה והרבה יותר קל להתמודד עם הטרור העולמי ביחד.

אלא שאז הבריטים התחילו לשאול את עצמם שאלות — למה תושבי הכלכלה החמישית בגודלה בעולם צריכים לפעול לפי חוקים של אחרים, למה הם צריכים לקבל תכתיבים מבריסל ולמה לבריטניה הגדולה יש כוח זהה למדינות זעירות כמו צ'כיה ופולין.

עם הטיעונים הללו קמרון עוד יכול היה להתמודד בקלות יחסית ולהבטיח בלב שלם שמיד אחרי הבחירות הכלליות במדינה הוא ייקח את העם למשאל, והאזרחים כבר ידעו לשים בקלפי את הפתק הנכון. אלא שהוא לא לקח בחשבון את משבר הפליטים ואת המיליונים שזרמו מהמזרח התיכון ומאפריקה לחופי אירופה וביקשו מקלט במדינות האיחוד. הבריטים התקוממו. גם ככה הם כבר היו מתוסכלים מזרם המהגרים החוקיים ממדינות האיחוד האירופי, ובניגוד לגרמנים — שרואים בקליטתם שליחות מוסרית — הם אינם מרוצים מכך שהפליטים נהנים מברזי הסיוע החינמיים.

קמרון לא הסתיר את חוסר שביעות רצונו מהמשבר ומהלחץ שהפעילו עליו מדינות האיחוד. הוא ניהל איתן משא ומתן והשיג חבילת הסכמות שמספקות מענה חלקי לבעיה והעניקו לבריטניה מעמד מיוחד באיחוד. הסקרים אז הראו כי רוב הבריטים מתכוונים להצביע בעד ההישארות והניצחון היה מובטח. את המחנה השני הנהיג בעיקר נייג'ל פרג', המנהיג האקסצנטרי של "מפלגת העצמאות הבריטית" הימנית־קיצונית־פופוליסטית שלא היווה איום מיוחד עבורו. אלא שאז מייקל גוב, שר המשפטים ובן בריתו של קמרון הצטרף אליו, ואחריו הגיע גם ג'ונסון והמכה כבר הייתה מתחת לחגורה.

קמרון וג'ונסון אוחזים לא רק בחברות קרובה, אלא גם בשותפות דרך פוליטית. שניהם התחנכו במוסד היוקרתי "איטון", שהנפיק 19 ראשי ממשלה בריטיים ושגם בני משפחת המלוכה מתחנכים בו, שניהם למדו באוניברסיטת אוקספורד, בהפרש של שנה. גם הדרך הפוליטית שלהם הייתה דומה — קמרון היה יועץ פוליטי ונודע בהתנגדות שלו לאיחוד האירופי. ג'ונסון עבד כעיתונאי ותקופה מסוימת אף היה שליח "הדיילי טלגרף" בבריסל ונודע בזכות הכתבות היורו־סקפטיות שלו. בשנת 2001 שניהם נבחרו למשרות של חברי פרלמנט מטעם מחוז אוקספורד. ארבע שנים לאחר מכן קמרון התמודד על ראשות מפלגת השמרנים, בתמיכתו ובעידודו של ג'ונסון. שלוש שנים מאוחר יותר, כשג'ונסון רץ לראשות העיר לונדון, קמרון גמל לו בתמיכה פומבית. האחד נבחר לראשות העיר והשני לראשות הממשלה. "אני לא רוצה להיות ראש הממשלה", טען ג'ונסון בראיון ל"ידיעות אחרונות" כשהחלו השמועות בנושא. "מספיק וטוב לי להיות ראש העיר. אני מאוד גאה בתפקיד הזה ואין לי שאיפות אחרות. אחרי שאסיים להיות ראש העיר, אני רוצה להמשיך בכתיבה".

אלא שג'ונסון לא סיים אפילו את כהונתו השנייה במעון ראש העיר וכבר בשנה שעברה התמודד ונבחר למשרת חבר פרלמנט. לפני חודשים אחדים, בראיון נוסף שהעניק שאלתי אותו שוב על כוונותיו הפוליטיות. "יש תור ארוך של אנשים שרוצים להתמודד על ראשות מפלגת השמרנים ולקמרון יש עוד קדנציה ארוכה להיות ראש ממשלה. מעבר לכך, ידיי מלאות כרגע בעבודה אחרת".

לא החזיר טובה

גם בלי לחכות לתוצאות משאל העם, אפשר לקבוע בוודאות שג'ונסון הוא הפוליטיקאי המשופשף מבין שניהם. לא רק חבריהם של השניים משנות האוניברסיטה יעידו כך, אלא גם קצב התרחשות האירועים. בשנה שעברה, אחרי שקמרון נבחר לקדנציה שנייה כראש ממשלת בריטניה, הוא הודיע כי אין בכוונתו לרוץ לקדנציה שלישית. כשנשאל על יורשו העתידי, הצביע על ג'ונסון כמועמד ראוי. הוא אף מינה אותו כחבר בקבינט הבריטי והעניק לו השפעה רבה. ג'ונסון לא החזיר לו טובה, ופתח נגדו במאבק פוליטי סביב משאל העם.

כשהגיע לפני שבועות אחדים לאולפן החדשות של רשת טלוויזיה פופולרית, לעימות הראשון בנושא עם פרג', אפשר היה לראות את ההיסטריה על פניו של קמרון. הוא ניצב בפני קהל של צופים שחבטו בו ללא רחם. "הייתה לך הזדמנות לשאת ולתת עם מוסדות האיחוד ולהשיג דיל טוב בנושא המהגרים", שאל אחד הצופים. "איך אתה מתכוון לפתור את הבעיה הזו?" קמרון החל לפרט את ההגבלות על ההגירה, שבריטניה השיגה במסגרת המשא ומתן עם האיחוד. "אם מהגרים יבואו לבריטניה, הם יצטרכו למצוא עבודה תוך שישה חודשים ואם לא — לעזוב", ענה. "יש חופש תנועה בקרב מדינות האיחוד, המאפשר לכל תושב לנוע בחופשיות, אבל חופש התנועה הזה לא יאפשר לאף אחד לבוא ולחיות פה על חשבון משלם המסים הבריטי. כל אדם יצטרך לעבוד ארבע שנים בבריטניה לפני שתהיה לו גישה למערכת הרווחה".

הצופה המשיך להקשות. "אני עובד מאז גיל 16, היום אני בן 40, יש לי שלושה ילדים ואני מתקשה בפרנסתם. תנאי החיים שלי יורדים בגלל גלי הגירה, שאתה לא מסוגל לעצור", אמר צופה נוסף. כאן קמרון עשה טעות, שעליה הרבה לחזור בחודשים האחרונים. במקום להתייחס לנושא ההגירה, שמטריד את תושבי בריטניה, הוא ברח לנושא הכלכלי. "הסיכון הגדול ביותר הוא לצאת מהאיחוד ולהזיק למקומות העבודה ולבתי העסק בבריטניה", אמר. "אני מקווה שאנשים שהולכים להצביע במשאל, יחשבו על בניהם ועל נכדיהם, על האפשרויות שיהיו להם ואיזו מדינה נבנה כאן. ראשי מערכת הבנקאות של בריטניה ומומחים לכלכלה מעריכים כי נסבול פגיעה קשה ואפילו מיתון, במקרה שבריטניה תצא מהאיחוד".

תעלומת הפסל הנעלם

אלא שרבים מתושבי הממלכה לא מתרשמים מהאיומים של ראש הממשלה. הסקרים האחרונים מצביעים כי הצעירים אולי מתכוונים לתמוך באיחוד, אבל המבוגרים נוהרים בהמוניהם אל האוטובוסים שיובילו אותם בחזרה לעצמאות. אלה חדשות לא טובות עבור הקמפיין של קמרון, שכן ג'ונסון נהנה מתדמית של "אחד משלנו" בבריטניה וזוכה לפופולריות גדולה בקרב הצעירים. הוא עוד עשוי לשכנע רבים מהם לשנות את דעתם ולהצביע בעד פרישה מהאיחוד.

השבוע הוא לא היסס לחבוט בקמרון. "רק לפני כמה חודשים ראש הממשלה אמר שבריטניה תפרח מחוץ לאיחוד. כנראה שהוא צדק אז", הקניט ג'ונסון והתייחס להתבטאויות מאיימות ששיגר ראש הממשלה בזמן המשא ומתן עם מנהיגי אירופה. "אתה יודע שמישהו מפסיד בדיון כשהוא מתחיל לשקשק. הדברים שלו הופכים להיות אישיים ולפעמים גם מאיימים. אנחנו נחבטים ונהדפים לתמוך במערכת קורסת, והציבור לא עיוור לכך. לאנשי המחנה התומך באיחוד אין מה לומר. פיהם נפתח ונסגר, ללא מילים".

המתנגדים להישארות באיחוד מיטיבים להשמיע לציבור הבריטי את הצלילים הצורמים העולים מבריסל: היעדר הפיקוח על תנועת המהגרים והתקציב הגבוה שבריטניה מעבירה לשם מימון האיחוד האירופי ומוסדותיו. גם אלה שתומכים בהישארות מודאגים משני הסעיפים הללו ומתרעמים על הביורוקרטיה הרבה של האיחוד. ראש העיר לשעבר אף אמר כי ב־20 השנים האחרונות היו לא פחות מ־36 מדינות בעולם שייצאו יותר סחורות לאיחוד האירופי מאשר בריטניה. "הן לא היו חלק מהאיחוד ולא הייתה להן בריסל, שחוקקה 60 אחוז מהחוקים שלהן — והן הצליחו יותר מאיתנו".

אפשר גם לסמוך על ג'ונסון שפיו הגדול, סמלו המסחרי, ינפיק כמה אמירות בעייתיות ושערורייתיות בימים שנותרו עד למשאל העם. בשבועות האחרונים הוא השווה את האיחוד האירופי להיטלר וטען כי האיחוד, כמו הצורר הנאצי, רוצה יישות אירופית אחת. כשהנשיא אובמה הגיע לביקור בלונדון, בניסיון לחזק את המחנה של חברו הטוב קמרון, השתלח בו ג'ונסון. בטור שכתב ל"סאן" הוא טען כי בתחילת כהונתו של אובמה בבית הלבן, הוסר פסלו של ווינסטון צ'רצ'יל מהחדר הסגלגל ותהה מה הייתה הסיבה לכך. "היו שאמרו שזה סמל לחוסר אהבה מצד אבותיו של הנשיא הקנייתי למחצה לאימפריה הבריטית, שצ'רצ'יל היה מגן נלהב שלה", כתב ג'ונסון וסירב להתנצל כשקמה עליו ביקורת קשה לאחר מכן.

השבוע, כשהסקרים מראים יתרון של עד עשרה אחוזים למחנה התומך ביציאה מאירופה, יועציו של קמרון הבינו שהגיע הזמן לשנות את הטקטיקה. את מקומו בקמפיין האגרסיבי הוא פינה לטובת גורדון בראון, ראש הממשלה הקודם של בריטניה מטעם מפלגת הלייבור. גם קורבין, מנהיגה הנוכחי של המפלגה, נכנס לתמונה. השניים נהנים מתדמית חיובית בקרב מעמד הפועלים הבריטי, בעוד קמרון נחשב לנער שמנת אליטיסט.

הכניסה של שני מנהיגי הלייבור לקמפיין הייתה סימן ברור לכך שקמרון במצוקה. לא רק שהוא נדרש לעזרתם של שניים מיריביו כדי לנצח במבחן הפוליטי החשוב ביותר שלו, אלא שמפלגתו אף שסועה וקרועה בין שני מחנות. אם בריטניה תפסיד במשאל, הוא יתעורר למציאות שבה יצטרך להיאבק על מקומו במעון שברחוב דאונינג 10 ופרשנים רבים אף קובעים כי הוא יצטרך להזמין את המובילים תוך מספר חודשים. באותו הרגע יוצת הקרב על ראשות המפלגה והממשלה.

כמה עיתונאים אף העריכו כי ג'ונסון ישכיל לסיים את המהלך הפוליטי שלו ולהפוך לראש הממשלה כבר עד חג המולד הקרוב. מנגד, פרשנים אחרים וזהירים יותר טוענים כי גם אם בריטניה תבחר לפרוש מהאיחוד האירופי, יחל קמרון במשא ומתן שבמסגרתו יציע פשרה — בריטניה תישאר חברה, אבל תשקיף על השאר מבחוץ. מהלך שכזה, מן הסתם, יבטיח גם את הישרדותו הפוליטית. "זו הצבעה של תושבי בריטניה על חברות באיחוד, לא הצבעה לפוליטיקאי כזה או אחר", טען קמרון בעימות הטלוויזיוני האחרון שנערך בנושא. "הבטחתי את קיומו של המשאל ואמרתי שאציית להוראות שלכם, תושבי בריטניה. לא צריך להתעסק בקריירה פוליטית, אלא להתמקד בתוצאות. זה לא משאל על עתידי הפוליטי, אלא על עתידה של בריטניה". ואז הוא מחה את אגלי הזיעה מהמצח. ¿